ריגושים זולים, גם אדומים: לקים של ביוטיקייר ומגבונים להסרת לק

הבלתי אפשרי התרחש: אני ממש השקעתי בוקר שלם להסוויץ' את כל אלה, ממש כמו בימים הטובים של הבלוג, כאשר פוסטים של "מה בבקבוק?" הופיעו חדשות לבקרים, ובקושי היתה לכם מנוחה ממני.
ובכן, את המוצרים שלפניכם קיבלתי לפני זמן רב, רב מדי, וחשבתי שזו עשויה להיות הזדמנות טובה עבורכם להעמיד למבחן ביקורתי את הביטוי "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא" בהקשר זה. היו אפוא אתם השופטים.

ולענייננו - אני לא נמצאת כאן בשביל אדומים, אבל למקרה שאתם כן, לקלקני דם חם שלי, אני מקווה שתרוו נחת מהשפעה האדמדמה שלפניכם:
18 הוא אדום מתון ולא בוהק, ובמציאות אפשר להבחין שהוא נוטה מעט לורוד - נטיה שאיננה באה לידי ביטוי התמונות. 
מה אומרים הלקלקנים? אני אומרת NEXT!
שתי שכבות.

81 הוא עוד אדום. שנאמר, אדומים אף פעם לא מתים, הם פשוט מתחלפים... והפעם הנטיה הורדרדה התחלפה לכתמתמה, ואם תשאלו אותי - מוטב כך.
שתי שכבות.

55 הוא למעשה פסוודו אדום - הבקבוק אדום  ככל אדום אחר, אבל הנוזל שקוף כל כך ודל פיגמנט, שאין סיכוי שאי פעם יתקבל הצבע האדום על הציפורניים. התוצאה ג'לית וורודה שמזכירה לי לקים של ילדות הפוקדות גן באופן יומיומי. לא בשבילי, אבל מצד שני כל דבר עדיף על אדום ממש.
שלוש שכבות.

88 הוא כבר סיפור כתום. לא ניאון אבל עם נוכחות בוהקת ולחלוטין לא נחבאת אל הכלים. זה הלק היחידי פה שאני ממש אוהבת. שלוש שכבות.

19 הוא ג'לי סגול טרופית ענבים עתיר ברק אך חסר השראה.
שלוש שכבות.

 09 הוא שימר כחול. כידוע, החל מהקיץ שעבר כחול הוא האדום החדש, והוא ללא ספק הגוון שזוכה לקשט הכי הרבה ציפורני אדם אחרי אדום ברחובות המיוזעים שלכם. אני, שהתגליתי כמושפעת מאופנת הרחובות המיוזעים שלכם הרבה יותר ממה שצריך, כמעט שלא יכולה יותר לראות לק כחול, שלא לדבר על ללבוש אחד כזה. והשימר? מוטב שלא אכנס כעת לדיון עתיק יומין זה, רק אסכם שאלמלא השימר ואלמלא הכחול הלק הזה יכול היה להות מושלם.

אבל לא גמרנו, יש עוד עניין שבגינו התכנסנו: מגבונים ריחניים הטוענים להסרת לק ללא אצטון בתוספת לחות.
ככה נראה העסק:

בתחתית האריזה כתוב: "מגבונים ריחניים ועדינים, מזינים את העור, אינם מייבשים את הציפורן" - וזו אמת לאמיתה. זו הפעם הראשונה שאי פעם נתקלתי במגבוני הסרה עם ריח עדין ולא מזעזע. הם גם באמת אינם מייבשים - לא את העור ולא את הציפורן, ויש להם תחושה לחותית/שמנונית ידידותית להפליא.
הבעיה היחידה היא שהמגבונים האלה לא יעילים. הם אולי נעימים לציפורן ולעור, אבל בהסרת לק הם ממש לא משהו. ואני פונה שוב אל הכיתוב על גבי האריזה: "חסכוני!! - מגבון אחד יעיל לשתי ידיים!". על זה לי לומר דבר אחד בלבד: בולשיט.
המגבונים עצמם דקים ביותר ומאוד קשה להסיר לק עם מגבון אחד - הרבה יותר קל לערום כמה יחדיו ועם הערימה לשפשף את הציפורן כי אחד בדרך כלל נדבק ללק ומתקשה לנוע.

מגבון בודד דק מן הדק

אבל מילא זה שצריך לעבוד עם המגבונים בזוגות או בשלשות - אילו זוג או שלשה לא מספיקים לכל הידיים. בדרך כלל זה זוג לאצבע. לא מאמינים? הנה כמות המגבונים שנדרשה לי להסווצ'ות של היום (קחו בחשבון שכל סווץ' זה ארבע אצבעות וממש לא שתי ידיים):

אז חסכוני זה לא. השתמשתי כמעט בחבילה שלמה.
זאת ועוד, המגבונים בסופו של דבר עשו עבודה הסרה, אבל יש לזכור שזה על סווצ'ים בלבד - כלומר, לקים שמרחתי אך ורק לצורך הצילומים ומיד הסרתי, כך שהם לא התייבשו באופן מלא. יש להניח שבלקים שהתייבשו כמו שצריך מלאכת ההסרה תהיה אפילו יותר מייגעת.
בשורה התחתונה - לא לקנות, למרות שחבילה כזאת נורא זולה (משהו כמו 2 או 3 ש"ח - לא זוכרת בדיוק).

אבל זה לא שלביוטיקייר אין מה להציע בתחום מסירי הלק. כבר יותר משנה שאני משתמשת אך ורק באצטון הטהור שלהם  ותאמינו לי -  יותר טוב מזה אין.  בכל פעם שאני עוברת באחת מהחנויות המקסימות של ביוטיקייר, שתמיד מלאות בשטויות נהדרות ושימושיות (מי יותר מי פחות), אני קונה בקבוק אצטון טהור של ליטר ב - 15 ש"ח.  אני יכולה לומר שבכל ההיסטוריה הלקלקנית שלי נתקלתי במסירי לק יקרים יותר, אבל לא בטובים יותר. האצטון הזה מסיר לק בקלות וביעילות, בלי חומרי ריכוך וטיפוח ובלי יומרות, אבל עושה את העבודה. ישנו מיתוס בקרב חובבות הלקים שמסירי לק ללא אצטון הם טובים יותר לבריאות וגם ידידותיים יותר לציפורן ולעור, אבל אני לא מצאתי לכך כל עדות. לא ראיתי שום הבדל מבחינת נסיוני האישי, וגם לא מצאתי מחקר מדעי רציני שמצביע על עדיפות כלשהי לחומרים המצויים בלקים ללא אצטון. הציפורניים המחורבנות שלי נוטות להישבר ולהתפצל גם אם אני משתמשת באצטון, גם אם אני משתמשת במסירי לק ללא אצטון (והשתמשתי בשנה הראשונה לבלוג כמעט רק בכאלה), וגם אם אני בכלל לא משתמשת במסירי לק או צובעת את הציפורניים (כמו בחודשים האחרונים). כנראה שיש דברים שלא משתנים, ביניהם הציפורניים שעמן נולדתם. אל תצפו שמסיר לק יעשה כל מיני דברים שהגנים או התזונה שלכם אחראיים להם בעצם.

את המוצר הזה לא קיבלתי להתנסות וחבל. הוא פי אלף יותר טוב מהמגבונים המגוחכים שקיבלתי

מחיר לק של ביוטיקייר: 4.5 ש"ח. להשיג בסניפי ביוטיקייר (אם אתם לא מכירים תבדקו איפה יש באתר הבית)

ובינתיים - אדיוס!

קיץ פה, צ'יינה גלייז גם ואפילו אני כאן

הרבה זמן עבר, אני יודעת. היתה לי תקופה נטולת בלוג ארוכה ומגוונת. הרבה פעמים ניסיתי לחזור אבל איכשהו לא הצלחתי להביא את עצמי לידי כך. נראה אם זה ילך הפעם - אין לי אפשרות להבטיח דבר.

אספר לכם רק, לקלקני שטות שלי, שבכל התקופה הזאת שלא הייתי עמכם לא קראתי בלוגים, לא קניתי לקים  ולא התעדכנתי לגבי קולקציות חדשות, כך שאין לי מושג מכלום. אפילו רוב הזמן הסתובבתי עם ציפורניים עירומות לגמרי, נטולות הוד והדר וחשופות לכל רוח. עם זאת, הצטברו אצלי אי אלו מוצרים שנשלחו אלי מיח"צ, וכיוון שהנחתי שבאלה עשוי להתעורר עניין ציבורי מסוים בקרבכם, אשתדל שהפוסטים הקרובים (אם אכן יהיו עוד כאלה) ישמשו להם במה. 

ראשית, לבשורה המרעישה שלא תרעיש איש (כי היא כבר מזמן שלג דאשתקד מבחינתכם) : צ'יינה גלייז, המותג העממי הנחשק והמגניב שדואג להנפיק לנו קולקציות ענק לעתים מזומנות מאוד, הגיע לארצנו מאותגרת הלקים. צ'יינה גלייז הוא לא סתם עוד מותג. רחוק מכך. אפשר אפילו לומר שהוא יקיר "מה בבקבוק?" במובנים רבים, שכן הוא המותג שזכה להכי הרבה פוסטים פה, עורר הכי הרבה רגשות (לטוב ולרע), וגרף הכי הרבה תגובות קוראים בסגנון "איפה משיגים בארץ לקים של צ'יינה גלייז?"  אם תסתכלו משמאל על התגיות תוכלו לראות שצ'יינה גלייז זכו כאן ללא פחות מאשר 65 פוסטים. וזהו, לקלקניות ולקלקנים, מספר מכובד לכל הדיעות. הלקים שאני הכי אוהבת והלקים שאני הכי שונאת, הלקים שרוממו את רוחי ואלה שהשפילוה עד עפר, הלק המטאלי האולטימטיבי, והגליטר המכוער בתבל - כולם כולם שייכים לצ'יינה גלייז. אפשר לומר שההיסטוריה הלקלקנית האישית שלי במובנים רבים כלל לא היתה אילולא צ'יינה גלייז.

כך שזה טוב שהם בסביבה, אני מניחה.  הרע - הלקים עולים פה 55 ש"ח, שזה מחיר לא עממי בעליל, וכפול ממחירם באיביי או בטראנסדיזיין. אני מן הסתם אמשיך לקנות לקים של צ'יינה גלייז בחו"ל, אלא אם כן אמשיך לקבלם מהוד נדיבות היח"צ, ואז באמת שלא אכפת לי כמה זה עולה לכם...

אז לא צילמתי את כל הלקים שקיבלתי הפעם. אולי אעשה זאת בהמשך, אבל צילמתי שניים שנראים לי הכי שייכים לעונה המהבילה והאהובה הזאת - שניהם לא חדשים ויצאו בקולקציות קדומות משנים שחלפו משכבר. 

הראשון הוא HELI-YUM, לק שכבר הופיע פה מזמן, אבל הוא ורוד אדמדם חביב קהל ומטופש מאוד שמתאים להלך רוח קייצי וודאי יתחבב בקלות על לקלקניות שמוחן קל המשקל הותך בשמש הקופחת (ומן הסתם גם יוותר במצב צבירה לא מוגדר זה גם בחודשים היותר קרירים). 

והשני הוא ניאון כתום מרגש העונה לשם ORANGE KNOCKOUT. כשצילמתי אותו לפני כמה שבועות לא חשבתי שניאון כתום כזה הוא הלק הראשון שאלבש לאחר שבועות ארוכים ללא לק. לצלם ולהוריד, חשבתי לעצמי, אבל פשוט לא יכולתי. לא שהוא שונה בהרבה מניאונים אחרים שאני מכירה, אבל התרגשתי ממנו כמו שאני תמיד מתרגשת מניאונים כתומים כי ככה אני.

  

שני הלקים נמרחו בשלוש שכבות אם כי שתי שכבות גם יעבירו אותם בצורה מכובדת לדעתי. הניאון נוקאאוט מחייב טופ מבריק כי כמו ניאונים רבים אחרים, הוא בעל גימור מאט טבעי . בתמונה אני עם טופ של POSHE. 

ושלומכם אתם, לקלקני קש? התגעגעתם אלי הרבה או שדווקא שמחתם שפטרתי אתכם מהחובה המעיקה לבקר פה כל יומיים?  רק שתדעו, בניגוד לציפיות שלי, אני דווקא קצת התגעגעתי...

מה המשותף לרחוב אבן גבירול ולחברת הלקים LeChat?

(הפתרון לחידה שבכותרת בסוף הפוסט)

שלושה לקים בכל מיני צבעים
ירדו אלי ביום אביב נעים
הביאו לי במתנה
ריחות שדה וקצת אבקה
וגם דרישת שלום חמה
מקרן שמש מתוקה...

סליחה על הפליטה הילדותית הזאת, אבל זו לא אני, זה לגמרי הם:

Pink Punch - ניאון ורוד מהסוג שכמוהו ראיתי רק בלה צ'ט. לדעתי יש להם עוד כמה גוונים דומים, והמיוחד בניאון הזה שהוא מצד אחד ורוד ומצד שני לא נראה כמו ניאוני הבזוקה המאוסים שראינו מהם יותר מדי בקיץ האחרון. הגוון הוא משהו שבין ורוד, אדום וקורל, ואני ממש ממש אוהבת אותו (למרות שאני חושדת שהוא מאוד דומה לגוון אחר של לה צ'ט - Sun Kiss). ניאונים אף פעם לא מצטלמים כמו שצריך, כך שקחו בחשבון שבמציאות הגווון הרבה יותר בוהק.

Love Light הוא גוון סטנדרטי יותר שלא בא לחדש לנו שום דבר. קרם ורוד עם איזה אלמנט סגלגל וקריר. אני מצד אחד אוהבת גוונים כאלה אבל מצד שני משתעממת מהם. אני בספק אם הייתי מסתובבת איתו למרות שהוא יפה בעיני.

Orange Rush הוא ללא ספק הפייבוריט שלי. מדובר בג'לי כתום צהבהב (במציאות הוא יותר צהבהב מבתמונות) שעל ייחודיותו אין לערער (ולא, אל תגידו לי שהוא דומה לצ'יקה בום של אורלי. הוא הרבה יותר צהוב ממנו). כיוון שהוא כה מופלא בעיניי אתם זוכים להרבה תמונות ממנו.

הפורמולה של השלושה היתה מצוינת. לשני הלקים הראשונים נדרשו שתי שכבות לאטימות. לאחרון - כמקובל בג'לי - נדרשו יותר. בתמונות אני עם שלוש שכבות ועדיין אפשר לראות את קו הציפורן, אבל הוא לגמרי שווה את זה. הברק שאתם רואים בתמונות הוא הברק הטבעי של הלקים וללא טופ (מה שמוזר קצת בהקשר לניאוני הראשון. לניאונים יש בדר"כ גימור מאט. אני לא יודעת להחליט אם הגימור שלו מבריק מטבעו או שהוא מבריק משום שהוא לא הספיק להתייבש לי במהלך הצילומים).
עוד בשורות טובות: הלקים של לה צ'ט הם נטולי שלושת הרעלים.

הדבר היחידי שמפריע לי בלקים של לה צ'ט הוא הבקבוק. עגול, שמנמן, מגושם וצ'יפי למראה. קסטרו (שלמי שלא ידע יצאו עם ליין לקים שהם למעשה הלקים של לה צ'אט - אותם גוונים, אותה פורמולה ואפילו אותם שמות) עשו בחכמה ששינו להם את הבקבוקים.

איפה קונים? מסתבר שללה צ'אט יש נקודות מכירה רבות ברחבי הארץ. באתר שלהם ניתן לקבל מידע על נקודות המכירה ואפילו להזמין משם. http://www.lechat.co.il/

המחיר - 29.90  (אבל אפשר להשיג גם בפחות. אני השגתי לקים של לה צ'ט ב- 15 ש"ח בחנות לקים בדיזנגוף סנטר).


והתשובה לחידה שבכותרת: גם שם הרחוב וגם שם חברת הלקים נהגים באופן מעוות, והעיוות הזה השתרש עד כדי כך שלא רק שאיש לא טורח לתקנו - הוא גם מונצח בכתב. אבן גבירול יש להגות Ibn Gabirol  אבל (כמעט) איש לא הוגה כך את השם והעיוות הזה מונצח אפילו בשלטי הרחובות שעליהם כתוב באנגלית Iben Gvirol. ושמה של חברת הלקים אמור להיות לה-שה: חתול בצרפתית (אחת הקוראות שלי מהבלוג הישן תיקנה אותי פעם והסבה את תשומת לבי לעניין), אבל העיוות הלשוני כל כך התקבע שאפילו בקומוניקט החברה היה כתוב "לה צ'ט" בעברית. אז אם הם יכולים גם אנחנו יכולים.

Milani Flash Light

אם לק אדום איננו כוס התה שלכן, אבל בכל זאת מתחשק לכן לפעמים משהו מהצבעוניות הצעקנית והוולגרית שלו  על הציפורניים רק בלי הסיכוי הגבוה לגלות שיצאתן מהבית עם אותו לק שבמקרה כולן בחרו לצאת איתו מהבית...

אם זהו המצב, הרשו לי להציג בפניכם את האלטרנטיבה האולטימטיבית: הכתום. גם אם הוא מדי פעם נעשה אופנתי, אתן יכולות להיות סמוכות ובטוחות שאת התפקיד האיקוני כסמל על-זמני לנשיות מכל סוג הוא לעולם לא יאכלס (ולא, זה לא בגלל שהוא כזה אדג'י. זה רק בגלל שהוא לא מספיק אדום) אותי, זה כשלעצמו כבר מרגיע.  

רוצות ללבות את האש עם שימר מוגזם לאפקט גלאם צ'יפי משתלח? במילאני חשבו כנראה בדיוק עליכן כשהחליטו לצוץ שם עם Flash Light המזעזע והמופלא. 

לא יודעת מה אתכן, אבל אני לגמרי הולכת לתת להנ"ל לשמש בן לוויה לגחמות האביביות והקייציות המתפרצות שלי.  

שתי שכבות לאטימות מלאה עם הפורמולה הסופר ידידותית של מילאני שהיא נטולת ארבעת הרעלים. Flash Light הוא למעשה שימר צפוף על מצע של ג'לי, והוא נמרח בחן. להשיג ב Cherry Culture. 

OPI Big Hair Big Nails

הבטחתי לכם לק מוצלח מקולקציית טקסס ואף אקיים. Big Hair Big Nails הוא אדום כתמתם קורלי, אבל שלא יהיו לכם טעויות פה - מוצלחותו איננה נעוצה בגוון. זהו גוון שיצא לנו לראות הרבה, הרבה מדי,  בשנה החולפת, והוא הפך לתחליף הקייצי הכמעט אולטימטיבי לאדום. כיוון שדינו של כל גוון פופולארי מדי להפוך לקלישאה, בקיץ האחרון אפשר היה לראות הופעות רחוב של עדרים נקביים המתהדרים בציפורניים צבועות בגוון המדובר. זוהי דרכו הנלוזה של ההמון להנמיך את היופי לכדי מוצר זול הנגיש לכל. אך אין זה מעניינו של פוסט זה להלין על כך. פוסט זה רוצה להלל ולשבח את הלק המדובר למרות הכל. גימור הג'לי הוא מה שעושה את הגוון לכל כך נפלא. זהו גימור שלא מרבים להשתמש בו בעולם הלקים. וכפי שתבינו מיד, יש לכך סיבות מעשיות לגמרי.  לאלה מכם שאינם מעורים בז'רגון הלקלקני ואינם מכירים גימורים שהם אינם קרם/שימר/גליטר, אשמח להציג את אחד הגימורים הנדירים והמקסימים ביותר שלעולם הלקים יש להציע לבני התמותה. ובכן, ג'לי הוא למעשה הכלאה בין לק שקוף לבין קרם. זהו לק שקוף לכל דבר ועניין. כל שכבה שתמרחו ממנו על הציפורן תניב תוצאה דומה ללק שקוף עם מעט פיגמנט. אלא שההבדל בין ג'לי לבין לק שקוף אמיתי הוא שהג'לי מסוגל לבנות אטימות. כל שכבה שתוסיפו תעמיק את הפיגמנט ואם תוסיפו מספיק שכבות (לעולם לא מתחת לשלוש ולרוב יותר) תקבלו לק מפוגמנט היטב עם אטימות מלאה. אבל לק מפוגמנט היטב ובאטימות מלאה אפשר להשיג בשתי שכבות בלקים קרמיים -  תטענו אתם נגדי לקלקני פולמוס שכמותכם, והצדק יהיה עמכם. אבל הגימור הוא שעושה את ההבדל! - אשיב אנוכי.   בג'לי הגימור כל כך גלוסי שהציפורניים נראות רטובות תמיד.ההבדל במראה הוא כמו ההבדל בין ליפסטיק לליפגלוס. זה פשוט לא נראה אותו הדבר. לק קרמי, בדומה לליפסטיק, הוא קלאסי יותר, בוגר וגם שיקי. לק ג'לי הוא נעורים בבקבוק. על העדר השיק והאלגנס מפצה הג'לי בדרכים אחרות.  יש בו רוח נעורים וקלות דעת של לוליטה פתיינית. איזה קונספט אדיר לקולקציה קייצית וכמה מעט שימוש נעשה בו! בניאונים ובפסטלים נעשה המון שימוש בקולקציות קייציות, לעומת זאת, נדיר להיתקל בקולקציית קיץ שהג'לי הוא המוטיב העיקרי שלה. איזה פספוס! OPI התקרבו אבל פספסו בכל זאת. לדעתי קולקציית טקסס היתה גאונית אם כל הלקים שלה היו ג'ליים תוך ויתור על כל השאר. כפי שאתם ודאי יכולים להניח, שיקולים מסחריים הם שמונעים ייצור המוני של לקים ג'ליים. שלוש, ארבע ואף חמש שכבות זה הרבה יותר מדי ממה שלקלקנית ממוצעת מוכנה להשקיע במניקור שלה. מסיבה זו אין הרבה לקים ג'ליים בעולם. האשמה בכך מוטלת על כולנו.
בלק שלפנינו יש ארבע שכבות, והוא לגמרי שווה את זה. 

China Glaze Life Preserver

את Life Preserver, אף הוא מקולקציית Anchors Away, אני ממש מחבבת. זהו גוון שבין חום לכתום, ונראה לי שהוא אפילו ייחודי . לא יצא לי להתקל בהרבה גוונים דומים, ועל כל פנים, גם אם נתקלתי ושכחתי (רעננו את זכרוני לקלקניות פלא!), אני משוכנעת לגמרי שמעולם לא היה בבעלותי גוון דומה.
המבאס הוא שהתמונות יצאו בעייתיות, ואף אחת מהן לא משקפת את הגוון בצורה המדויקת. זו כמובן אמירה שנכונה לגבי כל הסווטצ'ים, אבל במקרה זה הדבר מטריד במיוחד, משום שהגוון שעולה מן התמונות הוא כתום חי וחביב שכזה אך סטנדרטי למדי, מהסוג שאפשר למצוא הרבה ובכל מקום. מסיבה זו עשיתי מעשה שאינני עושה לעתים קרובות, ואת אחת התמונות ערכתי באופן שלדעתי משקף יותר את הצבעוניות המקורית של הלק.

אז אלה התמונת הלא ערוכות, המאוד לא משקפות

וזו התמונה הערוכה. הורדתי את האדמומיות שהתקבלה בתמונות, והתוצאה חומה יותר וקרובה יותר למציאות.

שתי שכבות בלבד לאטימות.
ולפני שאתם מתפנים ליום העסוק שלכם, חזרו עשר פעמים על המשפט הבא: כולנו אוהבים קרם.

Color Club Poker Face

כמה נחמד לגלות במקרה לק שצילמתי מזמן ושכחתי. זה בדיוק מה שקרה לי עם Poker Face - בקבוקון מיני של קולור קלאב שקיבלתי בטעות מטארנסדיזיין, ששלחו לי אותו במקום Positively Posh שרציתי.
לא שיש פה משהו מהפכני או פורץ דרך, אבל תודו שכתום זה כמעט תמיד נחמד, במיוחד כעת, כשהקדרות מתפוגגת. ובעצם, גם כשהיא איתנו. כתום זה טוב.
זהו כתום אדמדם קרמי. קצת יותר מדי אדום בשביל שאני ממש אוכל ללבוש אותו  (אם כי הוא מעט פחות אדום מבתמונות), אבל כאן הבעיה היא בי, לא בלק.

  

 

 

 ועוד דבר - כיוון שאני מתה לדעת לאיזה טרנד הכי התחברתם העונה הוספתי סקר. הוא נמצא בסיידבר השמאלי מלמעלה ויהיה מגניב אם תענו. אפשר לבחור יותר מטרנד אחד!

OPI Take the Stage

את הכתום -אדמדם הנחושתי הזה מקולקציית בורלסק אני ממש ממש אוהבת, ואפילו רק בשבילו ובשביל המוזהב שתראו מחר היה שווה לי לרכוש את הרביעיה המוקטנת.

 

 

 

בינתיים, עד שהלקים מקולקציית הסתיו של אסי (מרביעיית המיני) יגיעו לבלוג אחד אחד, אתם מוזמנים לראות את כולם בבלוג החדש שלי בתפוז בפוסט הזה. לא לדאוג, אני לא עומדת לעזוב את בלוגר. הבלוג החדש אמור לכלול גם תכנים אחרים שאני מתעניינת בהם חוץ מלקים, אבל אתם יכולים להיות בטוחים שגם לקים יהיו שם - והרבה.