Barielle Blossom

לא, לא התפגרתי כפי שאולי הייתם רוצים לחשוב, ואפילו יש באמתחתי כמה פוסטים שעתידים להיכתב בזמן הקרוב בעזרת השם, אבל עד שזה יקרה קבלו את Blossom, ורוד אפרסקי מבית Barielle (נרכש בטראנסדיזיין), שצולם אמנם מזמן, אבל כל כך מתאים לימים כמו היום  - בועת קיץ קטנה וחמימה בתוך חורף מנוול, שהלוואי שההתחממות הגלובלית או איזשהו מאורע קוסמי אחר יגרמו לו להיות החורף האחרון בהיסטוריה של כדור הארץ (ואמרו אמן).

חמוד, לא? אני נמצאת בדיוק בשלב העונתי הזה של קרייב מטורף לעונה הבאה, מה שאומר 1. שאני רוצה צבע והרבה. 2. שאני כמהה לחמידות ולדברים חמודים, ו3. שבא לי שכל הגוונים הקודרים של החורף יעופו לי מהעיניים לאיזה זמן. מעניין שהמצב הזה פוקד אותי אף פעם לא בסיומה הרשמי של העונה, אלא תמיד בעיצומה (אצלי זה התחיל כבר לפני חודש, כשהמגפיים שלי עוד טבלו בשלוליות עמוקות ממש). אגב, זוהי ממש לא תופעה ייחודית לחורף אצלי. זה קורה לי באותה מידה גם בקיץ.

ומה שלומי, תשאלו? לא רע בכלל. היו לי כמה שבועות שחייתי כאילו אין לי בלוג, וזה הרבה יותר כיף ממה שאפשר לדמיין. זה למעשה עד כדי כך כיף שאני ממליצה לכולכם לפתוח בלוג ולנהל אותו שנתיים רצוף רק בשביל לעזוב אותו לכמה שבועות - זו תחושה מרוממת נפש שאין לה מקבילה במנעד החוויות של האדם הרגיל, היינו, האדם נטול הבלוג (אני כבר לא יכולה לחכות לפרישה! צעד סופי אמנם אך כזה הטומן בחובו מתיקות איסופית).
לא חסרתם לי בכלל, לקלקני שומדבר יקרים שלי - לא כקוראים פסיביים ולא כמגיבים קנטרניים. אפילו כמעט שלא ביקרתי בבלוגים שחלקכם מנהלים בעצמכם, שזה, אגב, גם צעד מומלץ מאד. לי זה ממש פתח את האינטליגנציה! נסו ותיווכחו בעצמכם.

ושלומכם אתם, לקלקני ליקלוק? איך היו החיים בלעדיי? רק קשקושי כן גלוסי לא גלוסי, או שמא בקופסה שלכם התחולל משהו מרגש, מסעיר או אפילו... סקסי?

CND Guava

שלום לקלקנים ולקלקניות! מתנצלת על ההעדרות הממושכת. זה לא שאני לא אוהבת אתכם יותר, אני פשוט בתקופה כזו שעתותיי אינן בידי. למרות זאת אשתדל להגיח לפרקים ולשמח את לבכם עם לקלוק צבעוני ומעורר מחשבות. ועד שעניינים ישובו למסלולם הרגיל - אני אדאג ללקלוק ואתם למחשבות.

אז לקלוק היום הוא Guava של CND - ורוד אפרסקי שמצליח באופן פלאי לא להיות דומה לאף אחד מהלקים האפרסקיים שכיכבו אצלנו בקיץ שעבר (הלוא הם Tart Deco, Van D'go  ו Peachy Keen). מעבר לעובדה שאני מחבבת אותו מאוד, הוא גם ניחן בפורמולה המושלמת של CND  ושתי שכבות נדרשות לאטימות מלאה. להשיג בטראנסדיזיין ב $4.5 לפני משלוח. 

Color Club Revealed

לקלקני אביב שלי, קולקציות חדשות של קולור קלאב זה אך הפציעו. לאחרונה שוחררו שלוש קולקציות אביב/קיץ חדשות מבית קולור קלאב, שלושתן נמצאות בטראנסדיזיין וניתנות לרכישה שם.
למעשה קצת רעדה לי היד כשהזמנתי לקים של קולור קלאב, ובייחוד את אלה מקולקציית  Alter Ego  שזכתה לביקורות לא הכי נלהבות בבלוגי לקים שונים בעולם.  את השיפוט שלי על הקולקציה אשהה לעת עתה, ברשותכם, לזמן שיהיו לי מחשבות מאורגנות ומסודרות יותר, אבל בשלב זה אומר רק שכאשר קיבלתי אתמול את שתי ההזמנות שלי מטראנסדיזיין (ובהן 18 לקים משלושת הקולקציות של קולור קלאב), משהו בי נתעורר לחיים, ודומה כי התשוקה אל הצבע חזרה אלי לאחר תקופה רדומה משהו. אבל כל זאת מאוחר יותר. בואו נתמקד בכאן ובעכשיו.

Revealed מקולקציית Alter Ego הוא ורוד חמים, אפרסקי אפילו, ולו שימר שחשבתי שיהרוס הכל. השימר דווקא לא הרס כלום באופן מפתע ואף על פי שהוא ניכר בהחלט בבקבוק, על הציפורן נוכחותו מינימלית עד כמעט בלתי מורגשת. ל Revealed יש נוכחות מאוד מעודנת על היד הבהירה, וגם אם אינו ניודי, הוא איננו מתבלט בשום אופן (לצורך השוואה Van D'go של אסי הוא בעל נוכחות דומיננטית בהרבה ביחס אליו).
יש כאן שלוש שכבות, ואין בפורמולה שום דבר מיוחד שצריך להרתיע. הפסטלים של אסי מקולקציית האביב האחרונה לא נמרחים טוב יותר ואין להם שום יתרון בפורמולה על פני אלה של קולור קלאב, ואני מציינת זאת על מנת לאזן במקצת את הביקורות האיומות על הפורמולה שנכתבה בבלוגי לקים שונים בחו"ל. 

גוון מחדש ומהפכני? לא, אבל כן נחמד וקייצי. אני אוהבת את הגוונים הורודים הפסטליים, ובמיוחד את אלה החמימים מעט. למעשה יש פחות כאלה ממה שאפשר היה לחשוב, ובשנים האחרונות חוץ מ Van D'go של אסי, לא ממש יצאו ורודים אפרסקיים מהסוג הזה. לעת עתה - וכל זמן שאין הצפה מעייפת של השוק בגוון הזה - אני לגמרי בעד.

China Glaze Sunset Sail

כמובטח, שבה אליכם מן המתים כשבאמתחתי Anchors Away  - הקולקציה האביבית החדשה של צ'יינה גלייז.
לפניכם Sunset Sail, שבאופן מפתיע הפך לאחד החביבים עליי מהקולקציה, והגוון שלו הוא משהו בין חום בהיר מאוד לאפרסק כתמתם ורדרד. על אף בהירותו לא הייתי מגדירה אותו כפסטלי משום שאין בו את האלמנט המולבן החלבי שבפסטלים אלא אלמנט מרוכך יותר, אוף ווייטי כמעט.  על כל פנים, הוא מתקבל על יד עם בהירות כשלי ככמעט ניודי. לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון שיש לי העדפה לגוונים לא מתלבטים ואפילו טבעיים. סוג של התבגרות או שמא עייפות מה מצבעוניות שלוחת רסן? אין לדעת. אני אפילו מתקשה לומר אם זה משהו זמני או קבוע בשלב זה, כך שנצטרך לברר את העניין לאשורו בקיץ כאשר הקולקציות הצעקניות יפציעו במלוא עוזן.
עוד דבר - הנ"ל עם שימר, אבל מהסוג שעובר אצלי, היינו, נסתר, דל נוכחות, ורוב הזמן קרמי למראה, שזה טוב.
מבחינת עונתיות הגוון הזה לא עונתי במיוחד. הוא נפלא לאביב, אבל אין שום צרימה בלראות אותו בכל עונה אחרת. במובן מסוים תכונה זו מאפיינת, במידה זו או אחרת, את כל הקולקציה האביבית של צ'יינה גלייז. בינינו, זה לא דבר רע בהתחשב בעובדה שקולקציות האביב מושקות באמצע החורף. קולקציית האביב שיצאה לצ'יינה גלייז בשנה שעברה (Up & Away המופלאה) היתה קייצית וצבעונית באופן קיצוני, דבר שהקשה על חלק מהלקלקניות לאמצה במועד השקתה. אני מאמינה שהשנה זה לא יקרה.

רב שכבתיות היא אולי החסרון היחידי ב Sunset Sail. בניגוד לאחיו לקולקציה, שרובם דרשו שתי שכבות, זה שלפנינו דרש שלוש. אם כי, אני מאמינה שתוך זמן מה הוא יסמיך מעט כמו שקורה ללקים רבים לאחר מספר שימושים, ושתי שכבות יספיקו.

עכשיו כשאני חושבת על זה, Sunset Sail הוא קרוב משפחתו המבויש ונטול גינוני הכוכבות של Peachy Keen המקסים מהאביב שעבר. הוא לא מעניין כמוהו ובהחלט חיוור ביחס אליו, אבל איכשהו כרגע הוא מתאים לי יותר.

והודעה: דף ההחלפות שלי (שאגב, עודכן היום והתווספו לו המון לקים חדשים. הציצו נא!) מתפקד כרגע כדף מכירות בלבד. אני בשלב זה לא מעוניינת בצבירת לקים אלא יותר בפינוי מקום בבית. עם זאת, אם אתם סבורים שיש לכם משהו מדהים, נדיר וחד פעמי שאתם חושבים שעשוי לעניין אותי (ועל כל פנים לא של חברה ישראלית, לא עם שלושת הרעלים ולא אדום בבקשה!) - אתם עדיין מוזמנים להפנות אליי הצעה במייל, שנמצא בדף "צור קשר" למעלה.   

עדכון: עכשיו עשיתי מניקור מלא עם הלק. שתי שכבות מספיקות!

סיכום קיץ: חלק ג' - צבעים שנהניתי ללבוש הקיץ

מהם הצבעים שלבשתן הכי הרבה הקיץ? כאלה שמצאתן את עצמכן חוזרות אליהם שוב ושוב, והרגשתן שלא משנה כמה תלבשו אותם אף פעם לא ימאס לכן? בטח היו לכן לפחות אחד או שניים כאלה. ספרו לי עליהם!

אצלי היו דווקא לא מעט כאלה הקיץ. מבין אלה שראיתם לאחרונה, Flip Flop Fantasy של של צ''ינה גלייז ו Tart Deco של אסי  הם שני לקים שכיכבו על הציפורניים שלי לא מעט הקיץ (תמונות שלהם נמצאות בפוסט הראשון בסדרת סיכומי הקיץ), אבל היו עוד כמה. לא כולם זכו להכלל ברשימות הקודמות כי הם לא בהכרח הטרנדיים ביותר, המשפיעים ביותר, או המאפיינים ביותר את קיץ 2010, אבל נהניתי מהם לא פחות, ולעתים אף יותר. בכל פעם שפניתי אליהם הם גרמו לי להרגיש טוב, ונראה לי שהם ילוו אותי עוד קייצים רבים, וחלקם גם עונות אחרות. 

Pucci-Licious של קולור קלאב הוא אחד הסגולים היפים ביותר שאי פעם היו לי.  לדאבוני, בכל הנוגע לפורמולה, הלק הזה הוא תאונה מצערת. הנוזל שהיה בבקבוק היה כזה שלחלוטין אי אפשר לעבוד איתו ונאלצתי לדללו.  תחילה דיללתי אותו עם המדלל של Seche, ונראה לי שהחומר הזה פגע אנושות בברק של הלק. בהמשך דיללתי אותו עם מדלל רגיל, שהפך איכשהו את הפורמולה למשהו שאפשר למרוח אותו על הציפורן. הברק לא חזר, ולכן התמונה שלפניכן היא עם טופ גלוסי.

 

Van D'go של אסי הוא ורוד אפרסקי פסטלי ורך מהסוג שתמיד רציתי שיהיה לי ולא מצאתי. הוא צבע שמח מאוד מצד אחד, ומצד שני, הקרבה של הגוון שלו לגוון עורי הופכת את הנוכחות שלו לעדינה מאוד. ומנה של עדינות היא לפעמים כל מה שלקלקנית צריכה.

Peachy Keen של צ'יינה גלייז הוא ללא ספק האפרסק המושלם ביותר שראיתי בכל הזמנים. שוב ושוב הוא מצא את דרכו אל ציפורניי הקיץ, אבל אני בטוחה שהוא יעבוד טוב גם בעונות אחרות.

 Playa del Platinum של אסי שימש אותי מצוין במצבים של ניאון אוברדוז הקיץ. בכל פעם שמאסתי בצבעוניות הבוהקת והרועשת של הקיץ, מצאתי שהאפרפר הבז'י החצי מלוכלך חצי נקי הזה מרגיע אותי ועושה לי נעים. נראה לי שאאמץ אותו גם בסתיו.

Grape Pop של צ'יינה גלייז הוא לא בהכרח צבע קייצי. הגוון הכהה יחסית שלו הופך אותו ללק שבשקט יכול להתאים גם לשאר עונות השנה. עם זאת, קרה לי המון פעמים הקיץ שהתחשק לי ללבוש אותו. כל פעם שרציתי משהו קצת כהה, Grape Pop היה הבחירה הכמעט אוטומטית שלי. זה לא הגוון הכי מיוחד בעולם, ויש בשוק גוונים הדומים לו, ועם זאת - תראו כמה הוא יפה!

פוסט השוואה

הפוסט הזה הוא לבקשת דנרה, שהיא קוראת נאמנה, לקלקנית בחסד וגם בעלת בלוג הטיפוח השווה הזה, ועניינו השוואה בין Peachy Keen של צ'יינה גלייז לבין Tart Deco של אסי - שני צבעים שמאוד נהניתי מהם הקיץ.
התמונות לפניכם:

זרת וקמיצה - צ'יינה גלייז
אמה ואצבע - אסי
כמו שאפשר בנקל לראות, בספקטרום שבין הכתום לורוד ה Peachy Keen מקבל את מעמד האפרסק המושלם, כלומר - בדיוק האמצע בין שניהם, בעוד שלאפרסקיות של Tart Deco מתווספות עוד שתיים/שלוש מנות של תוורודת, מה שמביא אותו לשחק בכלל במגרש של הקורליים.
אני באמת מחבבת את שניהם, ועד שדנרה לא ביקשה את ההשוואה בכלל לא נתתי את הדעת על השאלה את מי אני אוהבת יותר. עכשיו, כשאני רואה אותם זה לצד זה, נראה לי ש Peachy Keen הוא בכל זאת הפייבוריט שלי, ולו רק מהסיבה הפשוטה שהוא מיוחד יותר, וכמוהו פחות רואים. קורליים היו לנו בכל זאת הקיץ די והותר. לא שנמאס לי מקורליים, אבל אם המצב הזה ימשיך עוד קצת, אני בהחלט רואה את זה קורה...

Orly Festival lights

Festival Lights הוא כנראה העונש על צרכנות הלקים המשתוללת שלי. לא באמת רציתי לקנות אותו. בכל פעם שאני מגיעה לסופרפארם אני מקווה שאחת מהקולקציות החדשות של אורלי תהיה שם, ואני אוכל לתלוש את קופון הלייף סטייל שיש לי ולקנות לק חדש בהנחה של שלושה שקלים (הנחה שתלך לאיבוד אם אני תוך חודש לא אממש אותה - אבוי!). אבל כבר הרבה זמן שאין שום דבר חדש על המדפים, ומבצעים חייבים לנצל... נוסיף על כל אלה את העובדה שFestival Lights לא נראה מאד מכוער בבקבוק. הוא אפילו חביב - כתום רך, אפרסקי מעט, פסטלי... עם זאת,  אף פעם לא התעורר אצלי דחף מיוחד לקנות אותו, וזאת אף על פי שנתקלתי בו לא פעם ולא פעמיים. היום החלטתי לקנות אותו כדי לא לאבד שלושה שקלים ונענשתי. ומה אומר? מגיע לי!

Festival Lights לא נראה רע על הציפורניים. הוא נחמד, אבל אנמי במקצת. נראה לי הגיוני לבכר על פניו כל כתום אחר משפע הכתומים שמציפים אותנו בזמנים האחרונים. אם מה שגורם לכן לחשוק בו הוא דווקא נטייתו אל האפרסקיות, מוטב שתבחרו לכן אפרסק אחר - יש יפים ממנו בשפע.

אבל על כל זה אני יכולה לסלוח. מה שבאמת נורא הוא ש Festival Lights שקוף גם לאחר חמש שכבות! זו כבר שערוריה אמיתית, ואלמלא הייתי משוכנעת שהוא עשוי ככה במטרה להעניש אותי אישית וללמד אותי לקח, מן הסתם הייתי שולחת מכתב תלונה לאורלי.

דווקא המריחה עצמה היתה ממש כיפית. הפורמולה היא משהו בין ג'לי לקרם, נוטה יותר אל הג'לי, והיא הזכירה לי מאד את הפורמולה של Chica Boom, רק שכאן זה לא נגמר בשלוש שכבות.

ריגושים זולים: The Life Experiment

הגיעה העת לדבר על הלקים של Life, שנעדרו עד כה בשיטתיות מהבלוג. היעדרותם המשונה באשמתי היא, שכן בדקתי ארבעה מהם כבר לפני חודשים מספר, צילמתי, לא כל כך אהבתי את מה שיצא, ומשום שלא אהבתי נמנעתי מהעלתם לבלוג, כמו גם מרכישות נוספות  ממותג הבית של סופרפארם. 

ולמה לא אהבתי? מהמון סיבות:  המבחר דל, הצבעים משעממים ונטולי השראה,  ויש שם אחוז גבוה באופן מחשיד של לקים עם שימר. עובדה זו האחרונה הפכה אצלי לקו מנחה בכל הנוגע להחלטה אם אני אוהבת או לא אוהבת מותג מסוים. איפה שיש שימרים באופן לא פרופורציונלי למספר הלקים יש אנשים שלא מבינים כלום בלקים. זה כאילו שהם ערבבו וערבבו, ומה שיצא לא היה מספק אז הוסיפו שימר, או שערבבו והתוצאה יצאה קצת דומה מדי למשהו אחר אז הוסיפו שימר. מכירים את האפקטים של CND? אלו הם אפקטים שונים של שימר שנמרחים כשכבת טופ כדי להוסיף עניין או טוויסט ללק רגיל, שבלי השימר נראה משעמם. אף פעם לא התלבהתי מהקונספט הזה כי אני משתדלת שהלקים שאני קונה לא יהיו משעממים, אבל אני עוד יותר לא מתלהבת מהקונספט של להוסיף את השימר מראש, כמו שעשו בלייף, כאילו שידעו שם מראש שאין להם מה להציע, אז פשוט דחפו שימר.  ושיהיה ברור - אני לא נגד שימר באופן גורף, וישנם לקים עם שימר שאני מאד אוהבת (גם אם מעט יחסית), אבל כשהשימר שולט ביותר מחמישים אחזו מלקים של מותג מסוים כדי לכסות ולפצות על היעדר עניין אחר - אני בהחלט נגד.

יתרון אחד יש לשימרים של לייף  - הם לא בהכרח נראים רע בבקבוק. נגוהות הפלורסנטים של הסופרפארם מוציאים מהם זהרורים חינניים וענוגים. רק שאחר כך צריך כמובן להתמודד עם איך שזה נראה על הציפורניים. 

וככה זה נראה:

252 הוא שימר סגלגל שבאמת אי אפשר לומר עליו שום דבר טוב.

הלק הבא כבר לא ברשותי , לכן אין לי את מספרו. כשראיתי אותו בבקבוק הוא נראה לי כמו שימר שוקולדי חינני. על הציפורניים הוא נראה סתם חום אדמדם לא צעיר במיוחד ולא מושך במיוחד. לא הכי רע, יש לציין, אבל עדיין רחוק מלהיות טוב. סתמיות מושלמת.  המריחה היתה לא נעימה וקשה. הפורמולה היתה יבשה מדי.

ואם השניים שלמעלה היו סתם לא טובים, הנה אחד ממש ממש רע. גם ממנו מיהרתי להיפטר לכן מספרו חסר, עמכם הסליחה. ובאותה הזדמנות אבקש גם סליחה על כך שאתם נאלצים לחזות בזוועה הזאת. אשתדל מאד שזה לא יקרה הרבה. גם המריחה היתה זוועתית. השכבות יצאו עבות וסרבו להתייבש, ונדרשו ארבע שכבות לתוצאה המבחילה שלפניכם.

 223 הוא היחידי שאיכשהו חיבבתי. גוון ניוד ורדרד, קרמי לשם שינוי, ואני אפילו אוהבת את איך שהוא נראה עלי. יש לו איזו שיקיות אלגנטית שאמנם לא בדיוק עולה בקנה אחד עם האישיות והלוק נטולי העידון שלי, אבל אני יכולה לדמיין את עצמי לובשת אותו כשאני רוצה להעמיד פנים שאני מישהי שאני לא. המריחה היתה לגמרי סבירה ולא נרשמו בעיות מיוחדות.

אני קניתי כל אחד מהלקים הנ"ל ב 10 ש"ח בסופרפארם, ולפחות על פי רשימת הרכיבים שעל הבקבוק, הלקים של לייף לא מכילים את שלושת הרעלים הגדולים. שזה טוב, אחרי הכל...

קולקציית האביב של China Glaze חלק א': פסטלים

צ'יינה גלייז התעלו על עצמם הפעם עם קולקציה יפהפיה וצבעים מדהימים. אני לא זוכרת מתי אי פעם התלהבתי כל כך מקולקציה שלמה. כמעט בכל קולקציה יש צבעים שאני אוהבת יותר ויש צבעים שאני אוהבת פחות. ב Up & away לא היה אפילו צבע אחד שלא אהבתי.

בקולקציה חמישה צבעי פסטל ושבעה צבעים בוהקים. כולם קרמיים! בחירת הצבעים מושלמת: קיצית ובהירה עם צבעוניות שמחה ואופטימית. צ'יינה גלייז לא ניסו ללכת על בטוח או בכיוונים סולידים. אין בקולקציה אדומים, חומים או ניודים. במקומם יש צהוב, כחול, טורקיז וירוק. יש שני ורודים מזעזעים, וחמישה פסטלים מן החלומות. נוסף לכל אלה גם חווית המריחה היתה משובחת.  הפסטלים, שלרוב עושים בעיות במריחה, היו ממושמעים הפעם, וכמה שניסיתי למצוא חסרונות לא הצלחתי.

Something Sweet : ורוד בייבי עם תת גוון סגול. לצבע הזה יש לוק רטרואי והוא ממש חמוד.

 Light as Air: סגול לילך, שכשמו כן הוא: קל כאוויר. זה אולי צבע הלילך הבהיר ביותר שראיתי.

Lemon Fizz: קרם פטיסייר. זה מה שזה.

Peachy Keen: עוד אפרסק מקסים. צבע שהוא בדיוק האמצע בין כתום לורוד.

Re-Fresh Mint: אפשר ממש להרגיש את הקרירות על הלשון.  המנטה האולטימטיבית. זהו  גם צבע המנטה הכי קל למריחה שאי פעם נתקלתי בו. שתי שכבות עשו את כל העבודה.

שבעת הצבעים הנוספים  - בפוסט הבא.

שתי וריאציות על אפרסק: Essie Tart Deco &Van D'go

בזמן האחרון יש לי קרייבינגס בלתי מוסברים לצבעי אפרסק. למזלי, מקומו של האפרסק לא נפקד השנה מהקולקציות האביביות, ואפשר למצוא אותו כמעט בכל מותג.

הנה שתי וריאציות מצודדות ביותר מקולקציית אביב 2010 של Essie

Tart Deco

צבע שמצליח להיות בו זמנית גם כתום, גם ורוד וגם אפרסק. קרם פסטל.

 

  

 

Van D'go

קרם פסטל ורוד אפרסק חמים .צבע רך מאד ועדין.

 

  

 

הם ממש ממש חמודים בעיני.  גם המריחה היתה נוחה יחסית לפסטלים. בצבעי פסטל הבעיה היא לא אטימות אלא אחידות, וזו האחרונה נבנית בשכבות - כל שכבה נוספת גורמת ללק להיראות אחיד יותר. כאן נדרשו שלוש שכבות, שזה לא הרבה מדי לצבעים מהסוג הזה. 

ריגושים זולים עם טופ ביוטי

בטופ ביוטי נתקלתי לראשונה לפני כמה חודשים בחנות לקוסמטיקה בהרצליה. זו היתה חנות למוצרי קוסמטיקה זולה, עם מוצרים רבים של ים המלח. מה שמשך אותי להכנס לחנות היה סטנד צבעוני וגדול יחסית של לקים. חברת הלקים שהיתה רשומה על הבקבוק - טופ ביוטי -  לא היתה מוכרת לי. הלקים היו זולים מאד. אני חושבת שבקבוק עלה שם ששה או שבעה ש"ח. המגוון הצבעוני היה מרשים, וניכר היה שהבחירות הצבעוניות שם הן לא סטנדרטיות ואינן עולות בקנה אחד עם סגנון הלקים האחרים שנתקלתי בהם בישראל. קרי - היו שם כחולים, ירוקים, ניאונים, גליטרים וכיו"ב. 

אני זוכרת שהדבר הראשון שעלה לי בראש הוא שזה סתם בזבוז כסף מכיוון שאלו בודאי לקים זולים מאיכות גרועה, ורבים יותר הסיכויים שאזרוק אותם מאשר אשתמש בהם. החלטתי לא לקנות כלום ויצאתי מהחנות. כעבוד זמן מה גיליתי שבארץ יש בחורות כמוני שהן חובבות לקים, ויש להן בלוגים -  ממש כמו הבלוגים מחו"ל שהכרתי.  נדמה לי שהבלוג של ענבל  הוא הבלוג הישראלי הראשון שנתקלתי בו שנתן במה ללקים מסוג זה,  עם סווצ'ים, ביקורות  והכל,  בעקבות כך הבנתי שהכלל Never say never צריך להיות תקף גם כאן. או אז גמלה בלבי ההחלטה לנסות גם לקים כאלה. לא עבר זמן רב ומצאתי את עצמי שוב באותה חנות מתלבטת מול הסטנד הגדול. יצאתי משם עם שני לקים  - האחד בצבע אפרסק והשני ירוק. התלבטתי אם לקחת עוד כמה אבל אמרתי לעצמי שכדאי לי לקחת את שני אלה לנסיון ולחזור לקחת עוד רק עם הנסיון יוכתר בהצלחה. 

האמת היא ששני הלקים האלה היו מונחים להם כאבן שאין לה הופכין בינות ללקים האחרים שלי. לא יצא לי לנסות אותם כי תמיד הגיעה איזו חבילה מחו"ל שנראתה לי יותר אטרקטיבית. אבל היום הגיע הרגע שהחלטתי שאני  מנסה אותם  ויהי מה - ולו רק לצורך צילומים. וכך היה.

הדבר שמיד שמתי לב אליו - למרות מסיכת הפילטר שאני משתמשת בה כשאני מורחת לק - הוא הריח, שהיה חזק ומורגש למרות המסיכה. השתדלתי לא לתת לעובדה זו להפריע לי יותר מדי, אבל היא בכל זאת הפריעה. הרי הריח הוא אינדיקציה לאדים חריפים שנמצאים בפורמולה, ואלו מן הסתם (ולפי רשימת הרכיבים) אינם אדים של קפה מהביל או של המרק המתבשל בבית השכן... טולאן ושות' נמצאים שם, ובכמויות ככל הנראה. לא נעים...

אף על פי כן המשכתי במלאכתי. הפורמולה לא היתה מן המצטיינות. היא היתה סמיכה ונמרחה בצורה לא הכי אחידה, ועם זאת לא בלתי אפשרית. כאשר הצלחתי לעטות על עצמי את מספר השכבות הנדרש כדי להגיע לאטימות שהשביעה את רצוני, אלה התוצאות שקיבלתי:

מס'  88

קרם בצבע אפרסק, ורוד במידה וכתום במידה, שהוא  נחמד בעיני, אבל משהו חסר לי. נראה לי שאני מעדיפה את האפרסק שלי יותר פסטלי/חלבי ויותר מעורבב עם לבן. כאן הצבע הוא כמעט ניוד בתחושה שהוא מעביר
 אבל הוא עדיין צבעוני מדי בכדי להיות ניוד אמיתי.

 

  

 

מס' 210

ללא ספק הפתעה. הירוק ליים הזה ממש הפיל אותי. הוא כל כך עשיר ומלא חיים, עד כדי כך שאני מוצאת שהוא עולה ביופיו על הרבה ירוקים אחרים שעד כה אהבתי והערצתי. בעוד שקודמו האפרסק לא שווה את המאמץ שכרוך במריחה המאתגרת ובריח הנורא, הרי שזה שווה גם שווה!  הירוק הזה מסתמן כדבר הבא מבחינתי.

 

  

 

אם לבלוג הזה יש קוראים שהתנסו בלקים של טופ ביוטי אשמח לשמוע את רשמיהם.