ריגושים זולים, גם אדומים: לקים של ביוטיקייר ומגבונים להסרת לק

הבלתי אפשרי התרחש: אני ממש השקעתי בוקר שלם להסוויץ' את כל אלה, ממש כמו בימים הטובים של הבלוג, כאשר פוסטים של "מה בבקבוק?" הופיעו חדשות לבקרים, ובקושי היתה לכם מנוחה ממני.
ובכן, את המוצרים שלפניכם קיבלתי לפני זמן רב, רב מדי, וחשבתי שזו עשויה להיות הזדמנות טובה עבורכם להעמיד למבחן ביקורתי את הביטוי "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא" בהקשר זה. היו אפוא אתם השופטים.

ולענייננו - אני לא נמצאת כאן בשביל אדומים, אבל למקרה שאתם כן, לקלקני דם חם שלי, אני מקווה שתרוו נחת מהשפעה האדמדמה שלפניכם:
18 הוא אדום מתון ולא בוהק, ובמציאות אפשר להבחין שהוא נוטה מעט לורוד - נטיה שאיננה באה לידי ביטוי התמונות. 
מה אומרים הלקלקנים? אני אומרת NEXT!
שתי שכבות.

81 הוא עוד אדום. שנאמר, אדומים אף פעם לא מתים, הם פשוט מתחלפים... והפעם הנטיה הורדרדה התחלפה לכתמתמה, ואם תשאלו אותי - מוטב כך.
שתי שכבות.

55 הוא למעשה פסוודו אדום - הבקבוק אדום  ככל אדום אחר, אבל הנוזל שקוף כל כך ודל פיגמנט, שאין סיכוי שאי פעם יתקבל הצבע האדום על הציפורניים. התוצאה ג'לית וורודה שמזכירה לי לקים של ילדות הפוקדות גן באופן יומיומי. לא בשבילי, אבל מצד שני כל דבר עדיף על אדום ממש.
שלוש שכבות.

88 הוא כבר סיפור כתום. לא ניאון אבל עם נוכחות בוהקת ולחלוטין לא נחבאת אל הכלים. זה הלק היחידי פה שאני ממש אוהבת. שלוש שכבות.

19 הוא ג'לי סגול טרופית ענבים עתיר ברק אך חסר השראה.
שלוש שכבות.

 09 הוא שימר כחול. כידוע, החל מהקיץ שעבר כחול הוא האדום החדש, והוא ללא ספק הגוון שזוכה לקשט הכי הרבה ציפורני אדם אחרי אדום ברחובות המיוזעים שלכם. אני, שהתגליתי כמושפעת מאופנת הרחובות המיוזעים שלכם הרבה יותר ממה שצריך, כמעט שלא יכולה יותר לראות לק כחול, שלא לדבר על ללבוש אחד כזה. והשימר? מוטב שלא אכנס כעת לדיון עתיק יומין זה, רק אסכם שאלמלא השימר ואלמלא הכחול הלק הזה יכול היה להות מושלם.

אבל לא גמרנו, יש עוד עניין שבגינו התכנסנו: מגבונים ריחניים הטוענים להסרת לק ללא אצטון בתוספת לחות.
ככה נראה העסק:

בתחתית האריזה כתוב: "מגבונים ריחניים ועדינים, מזינים את העור, אינם מייבשים את הציפורן" - וזו אמת לאמיתה. זו הפעם הראשונה שאי פעם נתקלתי במגבוני הסרה עם ריח עדין ולא מזעזע. הם גם באמת אינם מייבשים - לא את העור ולא את הציפורן, ויש להם תחושה לחותית/שמנונית ידידותית להפליא.
הבעיה היחידה היא שהמגבונים האלה לא יעילים. הם אולי נעימים לציפורן ולעור, אבל בהסרת לק הם ממש לא משהו. ואני פונה שוב אל הכיתוב על גבי האריזה: "חסכוני!! - מגבון אחד יעיל לשתי ידיים!". על זה לי לומר דבר אחד בלבד: בולשיט.
המגבונים עצמם דקים ביותר ומאוד קשה להסיר לק עם מגבון אחד - הרבה יותר קל לערום כמה יחדיו ועם הערימה לשפשף את הציפורן כי אחד בדרך כלל נדבק ללק ומתקשה לנוע.

מגבון בודד דק מן הדק

אבל מילא זה שצריך לעבוד עם המגבונים בזוגות או בשלשות - אילו זוג או שלשה לא מספיקים לכל הידיים. בדרך כלל זה זוג לאצבע. לא מאמינים? הנה כמות המגבונים שנדרשה לי להסווצ'ות של היום (קחו בחשבון שכל סווץ' זה ארבע אצבעות וממש לא שתי ידיים):

אז חסכוני זה לא. השתמשתי כמעט בחבילה שלמה.
זאת ועוד, המגבונים בסופו של דבר עשו עבודה הסרה, אבל יש לזכור שזה על סווצ'ים בלבד - כלומר, לקים שמרחתי אך ורק לצורך הצילומים ומיד הסרתי, כך שהם לא התייבשו באופן מלא. יש להניח שבלקים שהתייבשו כמו שצריך מלאכת ההסרה תהיה אפילו יותר מייגעת.
בשורה התחתונה - לא לקנות, למרות שחבילה כזאת נורא זולה (משהו כמו 2 או 3 ש"ח - לא זוכרת בדיוק).

אבל זה לא שלביוטיקייר אין מה להציע בתחום מסירי הלק. כבר יותר משנה שאני משתמשת אך ורק באצטון הטהור שלהם  ותאמינו לי -  יותר טוב מזה אין.  בכל פעם שאני עוברת באחת מהחנויות המקסימות של ביוטיקייר, שתמיד מלאות בשטויות נהדרות ושימושיות (מי יותר מי פחות), אני קונה בקבוק אצטון טהור של ליטר ב - 15 ש"ח.  אני יכולה לומר שבכל ההיסטוריה הלקלקנית שלי נתקלתי במסירי לק יקרים יותר, אבל לא בטובים יותר. האצטון הזה מסיר לק בקלות וביעילות, בלי חומרי ריכוך וטיפוח ובלי יומרות, אבל עושה את העבודה. ישנו מיתוס בקרב חובבות הלקים שמסירי לק ללא אצטון הם טובים יותר לבריאות וגם ידידותיים יותר לציפורן ולעור, אבל אני לא מצאתי לכך כל עדות. לא ראיתי שום הבדל מבחינת נסיוני האישי, וגם לא מצאתי מחקר מדעי רציני שמצביע על עדיפות כלשהי לחומרים המצויים בלקים ללא אצטון. הציפורניים המחורבנות שלי נוטות להישבר ולהתפצל גם אם אני משתמשת באצטון, גם אם אני משתמשת במסירי לק ללא אצטון (והשתמשתי בשנה הראשונה לבלוג כמעט רק בכאלה), וגם אם אני בכלל לא משתמשת במסירי לק או צובעת את הציפורניים (כמו בחודשים האחרונים). כנראה שיש דברים שלא משתנים, ביניהם הציפורניים שעמן נולדתם. אל תצפו שמסיר לק יעשה כל מיני דברים שהגנים או התזונה שלכם אחראיים להם בעצם.

את המוצר הזה לא קיבלתי להתנסות וחבל. הוא פי אלף יותר טוב מהמגבונים המגוחכים שקיבלתי

מחיר לק של ביוטיקייר: 4.5 ש"ח. להשיג בסניפי ביוטיקייר (אם אתם לא מכירים תבדקו איפה יש באתר הבית)

ובינתיים - אדיוס!

Orly Fowl Play

רבים מוצאים את Fowl Play מרגש, וחשבתי שיהיה זה אך נכון להעמיד זאת לבחינה מדוקדקת כאן.

על מה כל המהומה? מדובר בלק סגול כהה עם פליייקיז (Flakies). בניגוד לאבקת הנצנצים החביבה שגורמת לנו לזהות את הלק שמכיל אותה כ"גליטר", הפלייקיז הם למעשה חתיכות נצנציות אשר  בניגוד לגליטר הרגיל אינן זהות בגודלן, דבר שיוצר מראה לא לגמרי אחיד ותורם לאפקט שנחשב על ידי רבים כ"מעניין". 

יש לי ביקורת רבה על אפקטים בלקים, שהחלה להתגבש כאשר גיליתי את סדרת האפקטים המתועבת של CND (תיעוב זה ממש לא התפתח לאחרונה. הנה לינק לפוסט ישן שבו אני שופכת חמתי על הסדרה האיומה), וזו רק התחזקה עם הזמן לאור יציאתם של עוד ועוד אפקטים לאוויר העולם, כך שעמדתי די מוטה מראש. אני עדיין בעמדה הפיוריסטית, והשמרנית אם תרצו, הרואה בכל העיסוק בלקים פולחן של צבע, כאשר במסגרת זו השאיפה ללק טוב אינה אלא שאיפה לדיוק בגוון. כל המשחק הזה של גימורים ומרקמים לא מדבר אליי. אם לדייק - זה כן דיבר אליי בשנה הראשונה שבה לקים הפכו לתחביב רציני שלי, אבל זה חלף עם הזמן. בתחילה שנאתי רק את האפקטים הטהורים - כאלה שנמכרים כשכבת טופ שאמורה לשנות את גימור הלק שמתחתיה, אבל בהמשך הסלידה התקדמה גם ללקים אשר האפקט בהם הוא בילט אין. גימורים מוכרים ללקים, שאנחנו כל כך רגילים אליהם וכמעט שוכחים שהם בעצם אפקטים הם שימר, פנינה וגליטר. פלייקיז זה גימור פחות נפוץ ללקים, ונמצא איתנו רק כמה שנים, ואנו מוצאים אותו במעט לקים, והוא התפתח כנראה  - אבל אל תתפסו אותי במילה, אני לא היסטוריונית לקים מוצלחת - כנסיון חיקוי הלקים של המותג NFU OH. 

אני עדיין קונה לקים כאלה מדי פעם, בעיקר אם הם זמינים לי ולא יותר מדי יקרים,  אבל זה רק בגלל שאני נהנית להביאם לבלוג ולהתווכח אתכם, לקלקני פולמוס שלי, ולא כל כך כי אני נהנית להסתובב איתם (עם  Fowl Play דווקא הסתובבתי. לא נורא סבלתי אבל גם לא ממש נהניתי ואני לא בטוחה שזה יקרה שוב).
אז קדימה, היו מקסימים וספרו לי כמה אתם אוהבים את Fowl Play!

הפורמולה היתה נהדרת ואטומה למדי, אף על פי שבתמונות אתם רואים שלוש שכבות. לדעתי אם אתם לא מתכוונים לצלם את הלק אפשר להסתדר עם שתי שכבות. חשוב יותר - ציפיתי להסרה מייסרת, כמו הסרה של גליטרים רגילים, אך למרבה הפלא היא עברה בקלות וללא בעיות מיוחדות (אני משתמשת באצטון טהור כמסיר לק, ולא בכל מיני תחליפי אצטון).

אני רכשתי את Fowl Play  בטראנסדיזיין, אבל שמעתי שהקולקציה שבמסגרתה הוא יצא  - Birds of a Feather -  נצפתה כבר במחוזותינו (לקים של אורלי ניתן להשיג בדר"כ בסופרפארמים ב - 25 ש"ח). 

ל OPI יצא לפני כשנה לק דומה במהדורה מוגבלת, שנקרא  Merry midnight. לקלקנים רבים ברחבי הרשת רואים בשני הלקים דיופים. במקרה יש לי את Merry Midnight, ואני יכולה לומר שעל אף שהקונספט זהה  - לק סגול עם פלייקיז אדומים - הגוון של OPI הוא חצילי יותר - כלומר, יותר נוטה לאדמדם חום. אם יהיה לי זמן וחשק אולי יום אחד אעשה לכם פוסט השוואה. 

ליירינג בלית ברירה

אז לאחר שעם המניקור הזה כמות שהוא לא יכולתי בשום פנים ואופן להשלים, ניסיתי לגרום לו לעבוד באמצעות מניפולציה לקלקנית נודעת: ליירינג.

Mimi של זויה הוא גליטר שלא יצא לי להשתמש בו הרבה, אבל הוא זכור לי לטובה. "למה לא?", אמרתי לעצמי. "אולי אצליח לשדרג מניקור כושל במחיר שכבה אחת בלבד..." 

ליבי מיד נמלא ברון

כי ליירינג הוא פיתרון!

אך בעודי שקועה בהרהורים אופטימיים שכבות של מימי החלו מכסות ציפורן ועוד ציפורן, משנות את הגוון לסגול כחלחל יותר ומטילות זהרורי גליטר דקים מן הדק, שמיד הזכירו לי - הו לא! -  שימר. ועוד מהסוג השנוא עליי - זה שמשווה מראה מטאלי ללק, מהסוג שאני מתעבת תיעוב כן. 

אבל אנוכי, לקלקנית בעלת תושיה בימים כתיקונם, לא איבדתי עשתונות ומיד נזכרתי בעוד גליטר סגול שזכור לי בחיבה - Purple Rain של Nubar, וחיש מהר קראתיו לתקן את המעוות. 

הרי זה רק ניסוי ראשון

זה לא אסון, זה לא אסון!

לרגע התעודדה נפשי ועלצה לה, אך רק כל עוד קרני החמה הטילו נוגהם המיטיב על הלקלקת. אך חזרתי לביתי ומיד התעוררו להן אותן שכבות תחתונות שעוררו מלכתחילה את כל התרעומת, ומאותו רגע לא יכולתי שלא לראותן מבעד לכל נסיונות הכיסוי. חשתי שניסוי הליירינג הזה כמוהו כבית שחי לא שטוף ומדיף שעליו הותז בושם למיסוך הצחנה. 

או אז ידעתי אל נכון:

מעוות כבר לא יתקון

כיוון שהייתי חייבת לצאת מהבית מיד אחרי תעלוליי הכושלים, טופ של POSHE זוגג על השכבות האומללות, ואני נפניתי לעיסוקיי. הרגשתי ניכור הולך וגדל תחילה  כלפי ציפורניי, אחר כך כלפי ידיי ולאחר זמן לא רב להווייתי בכללותה, שנראתה לי באותו רגע כה פשרנית ונטולת מעוף. 

ושוב הוכח בפעם במיליון

כי אין כמוני כישלון. 

Barielle Get Mauve-ing

Barielle הוא מותג לקים שעד לא מזמן הכרתי רק מבלוגים בעולם, אבל טראנסדיזיין התחילו לשווק אותו ($4.5 לפני משלוח ללק, שזה יותר מצ'יינה גלייז וקולור קלאב, אבל הרבה פחות מאסי), וכך יצא לי להכירם מקרוב. הזמנתי תשעה לקים של Barielle ומתוכם ניסיתי מניקור מלא עם שלושה מהם. Get- Mauve-ing הוא הלק שאני מסתובבת איתו מאתמול, ובהנאה רבה יש לציין. התלבטתי רבות בנוגע אליו כי חשבתי שהוא הולך להיות בסגנון של הסגולים-חפורים של חורף דאשתקד, וכאלה יש לי די והותר, אבל לשמחתי הוא לא דומה להם כלל. בעוד שההם היו אפורים/חפורים עם נגיעות סגול שלעתים קשה לזהות, זה שלפניכם הוא סגול שאי אפשר לטעות בו, ועם מספיק לכלוך ועכררוריות לשמח לבב אנוש (משום מה התמונות מוציאות אותו קצת יותר נקי מכפי שהוא באמת, אז תצטרכו להאמין לי בעניין זה).

כיוון שאין לי לא רצון ולא זמן לגרום לפוסט הזה להיות רווי במשפטים מורכבים וסבוכים, אסכם את רשמיי בהיגדים הבאים:
1. אני אוהבת את Get-Mauve-ing מאוד
2. באופן מפתיע, אין לי שום לק שדומה לו או אפילו מזכיר אותו
3. הוא כבר יומיים מחזיק עלי מעמד בשלמותו, שזה לא דבר מבוטל יחסית לעמידותם הנמוכה של לקים עליי.
4. מריחה קלה, פורמולה בסדר גמור.
5. שתי שכבות לאטימות
6. התמונות צולמו עם טופ של POSHE

essie Carry On

בעוונותי, לא אמרתי אתמול אפילו מילה אחת על הפורמולה של הלק שהצגתי. אז ככה: מה שיש לי לומר על הפורמולה נכון לגבי כל הלקים שיצאו בקולקציית הסתיו 2011: חל שיפור ממשי בפורמולה של אסי. מי שזוכר את המריחה המעצבנת, הלא אחידה והמקוממת שאיפיינה רבים מהלקים של אסי בעבר -  שהיתה אולי נסלחת במקרה שמשלמים פחות אבל לא במקרה של מותג לא זול כאסי - יתעודד לדעת שהשיפור הוא דרמטי, לפחות על פי מה שמסתמן מהקולקציה הנוכחית. המריחה חלקה ונהדרת, כיסוי מושלם מושג בשתי שכבות בלבד, וזמן הייבוש מהיר בהרבה ממה שזכור לי.

Carry On שלפניכם הוא סגול חצילי כהה מאוד. לא שיא החדשנות בשום צורה ואופן, ובהתחשב בעובדה שהחורף שעבר היה רווי בסגולים כהים, אני לא צופה שתרוצו לקנות אותו בעקבות הפוסט הזה, אבל איכשהו יוצא שאני מחבבת אותו יותר מהרבה סגולים כהים אחרים שנתקלתי בהם בשנה החולפת. יש לי בזמן האחרון עדיפות לסגולים שהם יותר על בסיס אדום מאשר כחול, ו Carry On הומפירי נראה לי כמו לק שיתחשק לי ללבוש מדי פעם על ציפורניי המתארכות בעונות הקרירות.

מכירים את צו האופנה המטופש של השנים האחרונות שאומר שלק כהה צריך ללבוש רק על ציפורניים קצרות? ובכן, אני אוהבת לקים כהים דווקא על ציפורניים ארוכות, ואם אתן לא מפחדות מלוק של מכשפה, לקלקניות סוכר שלי, אני ממליצה גם לכן לנסות.

ומתייתם הלב. עוד מעט ויום סגריר

יתדפק על שולחן התה

בדקתם ציפורניכם? גזמתם קיוטיקלכם?

צאו והכינו מטאטא!

כמובן שבשביל לוק מכשפה אותנטי לא כדאי לעצור בציפורניים כהות וארוכות אלא רצוי גם לטפח שפיץ מחודד בקצותיהן.  אבל יש מחיר להשפצה, והוא מחיר הנוחות. ניסיתי להשפיץ בשנה שעברה כמה פעמים (אפילו היה פוסט שבו הדגמתי זאת בחוסר טעם על ציפורניים קצרות מדי), אבל זה היה מייסר מדי מכדי לרצות לשחזר את המראה הנחשק. אי לכך - השנה ככל הנראה לא אשפיץ. ואתן, מכשפות לייט יקרות, תשפיצו או לא תשפיצו?

China Glaze Urban Night

האמת, את Urban Night חשבתי שאוהב יותר מכפי שאהבתי בפועל. למעשה, לפני שהחלטתי להזמין את הקולקציה כולה חשבתי להזמין רק את הגוונים החביבים עלי, וזה היה אמור להיות אחד מהם. מאז שהוא ברשותי לא נרשמה התלהבות. לא שיש לי משהו רע לומר עליו - מדובר בסגול נאה אחרי הכל, ובכל זאת, כאמור, התלהבות אין. למעשה אין לי אפילו דיעה עליו. לא ניסיתי מניקור שלם איתו, אבל גם אין לי דחף מיוחד לנסות. אולי תסבירו לי  אתם, לקלקני סתיו, למה אני מרגישה ככה? (ואל תבואו לספר לי שזה בגלל שהוא לא ייחודי. רוב הגוונים שאהבתי העונה לא המציאו את אמריקה וזה ממש לא הפריע לי).

הלק הזה כל כך גלוסי שלפעמים הוא נראה לי כמו ג'לי. זה טוב, כמובן, אבל אפילו נקודת הזכות הזאת לא עשתה לי חשק מיוחד אליו.  מיותר לציין שהמריחה היתה מושלמת, ממש כמו בכל הלקים של קולקציית METRO, ויש כאן רק שתי שכבות, שמספקות אטימות מושלמת ועומק גוון מלא.

Milani Hi Res

הייתי בטוחה שכבר העליתי פוסט על הלק הזה, אבל מסתבר שלא. על כל פנים, הצילומים היו מזמן כך שיתכן שאינני מדייקת בפרטים הטכניים על הלק (שכבר לא ברשותי לצורך אימות). אבל אתם תסלחו לי כמו שאתם תמיד סולחים לי - כי ככה זה כשאוהבים...

אז מדובר בסגול-לבנדר הולוגרפי שמצטלם יפה בשמש. הקליקו להגדלת התמונות כדי לראות טוב יותר את אפקט ההולו.

דבר האצבע המאשימה: הולולויה.

אני יודעת שאתם אוהבים לקים הולוגרפיים לקלקני שעשוע-צעצוע שלי. אני פחות אוהבת אותם משתי סיבות עיקריות. הראשונה - כי אני לקלקנית של קרם והתכונה הזאת רק הולכת ומתגברת אצלי עם הזמן; הסובלנות שלי ללקים שאינם קרמיים הולכת ופוחתת כתוצאה מכך. השניה -  וזו לא הפעם הראשונה שאני מציינת זאת - הם מרשימים בעיקר תחת נגוהות השמש, עמם אין לי יחסי ידידות מיוחדים. במאורות החשוכות בהן אני מסתובבת הם נראים דלים, רזים ונטולי עוקץ. עם זאת, בלק הספציפי הזה דווקא חיבבתי את המראה הלבנדרי אפרפר הדהוי והמעט עייף, גם אם לא מספיק כדי להשאירו ברשותי.

את HI RES רכשתי ב Cherry Culture.  שלוש שכבות יש פה (כנראה. זה היה נורא מזמן). חושבת שהפורמולה היתה בסדר - שקופה מעט, אבל חווית המריחה זכורה לי כלא בעייתית במיוחד.

בכל פעם שאני קונה לק הולוגרפי אני נשבעת לעצמי שזו הפעם האחרונה, אבל אז מוצאת את עצמי קונה שוב. בסופו של דבר זה תמיד מרגיש כמו צעד שגוי. כבר אין לי אמון בשבועות של עצמי. שבועת שקר דינה מלקות. ייאוש וחדלון אופפים אותי. מוטב לי למות בעריסתי.

ואנא מכם, השתדלו להתקלח יותר.

ריגושים זולים: שלושה לקים של...

ביוטיקייר! (וכל הכבוד לפיצ'ה שבאורח פלא ניחשה נכונה!)

האדום שהדאיג אתכם כל כך בפוסט הקודם היה לא אחר מאשר האדום הזה:

ולא. לא המרתי את דתי.  אמרתי זאת תמיד ואומר זאת שוב - לק אדום זה גועל נפש, במיוחד בתקופה כמו זו שלנו, בה כל אשה צודקת ברחוב מתהדרת בציפורניים אדומות. כשלעצמי, אהיה מוכנה להסתכל שוב על לק אדום רק אחרי שהוא לגמרי יצא מהאופנה, כשאף אחת (חוץ מקומץ זונות וזקנות -  ממש כמו שהיה בשנות התשעים, בהן לק אדום נחשב למשוקץ) לא תעז לצאת עם ציפורניים אדומות מהבית. אולי אז תראו אותי מסתובבת עם לק אדום ברחובות, יורקת קליפות של גרעינים לכל עבר, מגחכת על הלקים הכחולים, הירוקים והצהובים שיעטרו את ציפורני ההמון הצודק. עד אז - אני יורקת על כל ציפורן וציפורן מציפורניכן האדומות.
למי מביניכן שאיננה מעוניינת לחכות איתי עד אז כדי ללבוש לק אדום יש לי הצעה עממית:  לק של ביוטיקייר העונה לשם 54 (!) בארבעה וחצי שקלים. האדום הזה עושה את העבודה בשכבה אחת בודדה. הפורמולה סמיכה ומספקת חוויית מריחה נוחה בהחלט. חוץ מהאדום הכל בסדר.

01 הוא כבר סיפור אחר לגמרי. מדובר בצהוב ספק פסטלי ספק בוהק שמאוד מזכיר לי ממתק (נדמה לי שאף הוא משנות התשעים. על כל פנים מאז לא נתקלתי בו) שנקרא "בננית".  אם זכרוני אינו מטעני היה זה ממתק רך וג'לטיני שקצת מזכיר מרשמלו במרקמו, מצופה שוקולד או אחד מחיקוייו, שהדיף ניחוח בננה כימי מהמם.

שטופת נוסטלגיה לבננית, לשנות התשעים, לתום שאבד לנצח ולכבשה דולי אני לא באמת יכולה שלא לאהוב את הגוון של אפס אחד.  מסקנת ביניים: אפס אחת לטובתו.
מאידך - פורמולת האימים וזוועות המריחה (שלוש שכבות - אין הנחות) לא ממש עושים עמו חסד.  מסקנה סופית ברוח שנות התשעים: כבר עדיף רצח רבין, רצח עם ברואנדה או מוניקה לוינסקי.

ואחרון חביב - 96.  גליטר סגגלגל-ורדרד הולוגרפי למטרות ליירינג בלבד. זהו למעשה הגליטר המאורך הראשון שאני רואה בישראל. אף על פי שאני לא עושה ליירינג משמח אותי לדעת שיש גליטר ארוך בישראל. זה גורם לי להרגיש ארוכה וצודקת.
עשיתי איתו שני נסיונות ליירינג. הראשון צפוי ובלתי נמנע והשני מופרך אך משעשע.

 על לק כהה (ווילד ויסטריה של אורלי) -

על אפס אחד:

אינפורמציה לקלקנית שעשויה לעניין: הלקים של ביוטיקייר כנראה עמידים מאוד. לא בדקתי זאת בעצמי אבל קראתי בבלוג של מרינה שלק של ביוטיקייר החזיק עליה חמישה ימים!

להשיג בסניפי ביוטיקייר או באתר האינטרנט.

שימו לב: אני מוכנה לתרום את שלושת הלקים לכל המעוניין/ת. קבלתם לא תהיה כרוכה בהגרלה או רישום, אבל המעוניין (שיצור עמי קשר במייל) יצטרך לאסוף אותם פיזית ממני בהרצליה. לא יהיו משלוחים הפעם, צר לי.

ג"נ: את שלושת הלקים קיבלתי להתנסות מהחברה. 

OPI Planks a Lot

זהו Planks a Lot. נעים לכם להכיר? הוא סגול תכלכל מקולקציית שודדי הקאריביים האהובה עלי עד מאוד, וזהו הלק האחרון מהקולקציה שתראו פה - לפחות לעת עתה - כי את שאר הלקים לא קיבלתי להתנסות וטרם רכשתי אותם.

אין לי הרבה לומר על הסגול הלבנדרי האפרפר קצת עכור הזה חוץ מאשר... ענוג.  מה שכמובן מזכיר לי אפיזודת קאלט עתיקת יומין:

האינפורמציה הנוספת זהה לחלוטין לזו של שאר הלקים בקולקציה, אבל שיהיה בכל זאת: שתי שכבות, אפליקציה מושלמת וגו'.

בריאות ואושר לבינתיים ונשיקות לציפורניים!