ריגושים זולים, גם אדומים: לקים של ביוטיקייר ומגבונים להסרת לק

הבלתי אפשרי התרחש: אני ממש השקעתי בוקר שלם להסוויץ' את כל אלה, ממש כמו בימים הטובים של הבלוג, כאשר פוסטים של "מה בבקבוק?" הופיעו חדשות לבקרים, ובקושי היתה לכם מנוחה ממני.
ובכן, את המוצרים שלפניכם קיבלתי לפני זמן רב, רב מדי, וחשבתי שזו עשויה להיות הזדמנות טובה עבורכם להעמיד למבחן ביקורתי את הביטוי "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא" בהקשר זה. היו אפוא אתם השופטים.

ולענייננו - אני לא נמצאת כאן בשביל אדומים, אבל למקרה שאתם כן, לקלקני דם חם שלי, אני מקווה שתרוו נחת מהשפעה האדמדמה שלפניכם:
18 הוא אדום מתון ולא בוהק, ובמציאות אפשר להבחין שהוא נוטה מעט לורוד - נטיה שאיננה באה לידי ביטוי התמונות. 
מה אומרים הלקלקנים? אני אומרת NEXT!
שתי שכבות.

81 הוא עוד אדום. שנאמר, אדומים אף פעם לא מתים, הם פשוט מתחלפים... והפעם הנטיה הורדרדה התחלפה לכתמתמה, ואם תשאלו אותי - מוטב כך.
שתי שכבות.

55 הוא למעשה פסוודו אדום - הבקבוק אדום  ככל אדום אחר, אבל הנוזל שקוף כל כך ודל פיגמנט, שאין סיכוי שאי פעם יתקבל הצבע האדום על הציפורניים. התוצאה ג'לית וורודה שמזכירה לי לקים של ילדות הפוקדות גן באופן יומיומי. לא בשבילי, אבל מצד שני כל דבר עדיף על אדום ממש.
שלוש שכבות.

88 הוא כבר סיפור כתום. לא ניאון אבל עם נוכחות בוהקת ולחלוטין לא נחבאת אל הכלים. זה הלק היחידי פה שאני ממש אוהבת. שלוש שכבות.

19 הוא ג'לי סגול טרופית ענבים עתיר ברק אך חסר השראה.
שלוש שכבות.

 09 הוא שימר כחול. כידוע, החל מהקיץ שעבר כחול הוא האדום החדש, והוא ללא ספק הגוון שזוכה לקשט הכי הרבה ציפורני אדם אחרי אדום ברחובות המיוזעים שלכם. אני, שהתגליתי כמושפעת מאופנת הרחובות המיוזעים שלכם הרבה יותר ממה שצריך, כמעט שלא יכולה יותר לראות לק כחול, שלא לדבר על ללבוש אחד כזה. והשימר? מוטב שלא אכנס כעת לדיון עתיק יומין זה, רק אסכם שאלמלא השימר ואלמלא הכחול הלק הזה יכול היה להות מושלם.

אבל לא גמרנו, יש עוד עניין שבגינו התכנסנו: מגבונים ריחניים הטוענים להסרת לק ללא אצטון בתוספת לחות.
ככה נראה העסק:

בתחתית האריזה כתוב: "מגבונים ריחניים ועדינים, מזינים את העור, אינם מייבשים את הציפורן" - וזו אמת לאמיתה. זו הפעם הראשונה שאי פעם נתקלתי במגבוני הסרה עם ריח עדין ולא מזעזע. הם גם באמת אינם מייבשים - לא את העור ולא את הציפורן, ויש להם תחושה לחותית/שמנונית ידידותית להפליא.
הבעיה היחידה היא שהמגבונים האלה לא יעילים. הם אולי נעימים לציפורן ולעור, אבל בהסרת לק הם ממש לא משהו. ואני פונה שוב אל הכיתוב על גבי האריזה: "חסכוני!! - מגבון אחד יעיל לשתי ידיים!". על זה לי לומר דבר אחד בלבד: בולשיט.
המגבונים עצמם דקים ביותר ומאוד קשה להסיר לק עם מגבון אחד - הרבה יותר קל לערום כמה יחדיו ועם הערימה לשפשף את הציפורן כי אחד בדרך כלל נדבק ללק ומתקשה לנוע.

מגבון בודד דק מן הדק

אבל מילא זה שצריך לעבוד עם המגבונים בזוגות או בשלשות - אילו זוג או שלשה לא מספיקים לכל הידיים. בדרך כלל זה זוג לאצבע. לא מאמינים? הנה כמות המגבונים שנדרשה לי להסווצ'ות של היום (קחו בחשבון שכל סווץ' זה ארבע אצבעות וממש לא שתי ידיים):

אז חסכוני זה לא. השתמשתי כמעט בחבילה שלמה.
זאת ועוד, המגבונים בסופו של דבר עשו עבודה הסרה, אבל יש לזכור שזה על סווצ'ים בלבד - כלומר, לקים שמרחתי אך ורק לצורך הצילומים ומיד הסרתי, כך שהם לא התייבשו באופן מלא. יש להניח שבלקים שהתייבשו כמו שצריך מלאכת ההסרה תהיה אפילו יותר מייגעת.
בשורה התחתונה - לא לקנות, למרות שחבילה כזאת נורא זולה (משהו כמו 2 או 3 ש"ח - לא זוכרת בדיוק).

אבל זה לא שלביוטיקייר אין מה להציע בתחום מסירי הלק. כבר יותר משנה שאני משתמשת אך ורק באצטון הטהור שלהם  ותאמינו לי -  יותר טוב מזה אין.  בכל פעם שאני עוברת באחת מהחנויות המקסימות של ביוטיקייר, שתמיד מלאות בשטויות נהדרות ושימושיות (מי יותר מי פחות), אני קונה בקבוק אצטון טהור של ליטר ב - 15 ש"ח.  אני יכולה לומר שבכל ההיסטוריה הלקלקנית שלי נתקלתי במסירי לק יקרים יותר, אבל לא בטובים יותר. האצטון הזה מסיר לק בקלות וביעילות, בלי חומרי ריכוך וטיפוח ובלי יומרות, אבל עושה את העבודה. ישנו מיתוס בקרב חובבות הלקים שמסירי לק ללא אצטון הם טובים יותר לבריאות וגם ידידותיים יותר לציפורן ולעור, אבל אני לא מצאתי לכך כל עדות. לא ראיתי שום הבדל מבחינת נסיוני האישי, וגם לא מצאתי מחקר מדעי רציני שמצביע על עדיפות כלשהי לחומרים המצויים בלקים ללא אצטון. הציפורניים המחורבנות שלי נוטות להישבר ולהתפצל גם אם אני משתמשת באצטון, גם אם אני משתמשת במסירי לק ללא אצטון (והשתמשתי בשנה הראשונה לבלוג כמעט רק בכאלה), וגם אם אני בכלל לא משתמשת במסירי לק או צובעת את הציפורניים (כמו בחודשים האחרונים). כנראה שיש דברים שלא משתנים, ביניהם הציפורניים שעמן נולדתם. אל תצפו שמסיר לק יעשה כל מיני דברים שהגנים או התזונה שלכם אחראיים להם בעצם.

את המוצר הזה לא קיבלתי להתנסות וחבל. הוא פי אלף יותר טוב מהמגבונים המגוחכים שקיבלתי

מחיר לק של ביוטיקייר: 4.5 ש"ח. להשיג בסניפי ביוטיקייר (אם אתם לא מכירים תבדקו איפה יש באתר הבית)

ובינתיים - אדיוס!

Orly Nite Owl

טוב, יש לי עוד חוב אליכם מקולקציית הסתיו של אסי - לק חום יפהפה שהוא אולי האהוב עלי ביותר מכל לקי הקולקציה, אבל לא הספקתי לצלמו. החלטתי שבמקום להתעקש על שיטתיות חמורה שבמסגרתה אני מעלה קולקציות בצורה מסודרת, פשוט אצלם כל לק שאני לובשת במקום לחכות לרגע שבו יהיה לי זמן לצלם סווטצ'ים של קולקציות שלמות (זה כנראה לא הולך לקרות בקרוב).
אז את הלק שלפניכם אתם רואים רק בגלל שהוא על הציפורניים שלי כרגע. הוא נקרא Nite Owl והוא משתייך לקולקציה בשם Birds of a Feather, שלא הגיעה לארץ למיטב ידיעתי, וקראתי ברשת שמדובר בקולקציה מוגבלת. הוא נקנה בטראנסדיזיין.
ובכן, אני לא יודעת מה אתכם, לקלקני דעת יקרים, אבל אני מוצאת את הלק הזה מוזר ביותר. מדובר בחפור בהיר עם שימר שמעניק לו גימור פרוסטי/מטאלי נוגד ברק מהסוג שאני לא אוהבת בדרך כלל. את הגוון אני אוהבת מאוד - משהו בין חול, חימר ונגיעות נוזל שלוליתי שעורבבו יחדיו לתערובת בהירה מאוד וקרת גוון. השימר מוסיף קור לגוון, ובתאורות מסוימות הלק אפילו נראה כמו כסף מלוכלך. קשה לי לומר שאני אוהבת את הגימור, ואפילו שקלתי להסיר את הלק אתמול, ממש מיד לאחר שמשחתיו, לאור התוצאה, אבל ברגע האחרון החלטתי להשאירו ולקוות שיקרה משהו שיחבב עליי את הלק.  הבוקר קמתי כשאני מחבבת את הלק מעט יותר, ועודני מצפה להתפתחויות, שכן, אני מתקשה שלא להתבאס מהעובדה שהוא לא קרמי. אני מנסה לשכנע את עצמי שלמרות הכל, ללק יש קטע, ובינתיים זה עובד: הלק עודנו על ציפורניי המקוצרות (כן, כן. לאחר הטפות אין ספור ללוק מכשפה נאלצתי אני לקטום את ציפורניי עקב שבירות והתפצלויות).

המריחה היתה מצוינת. בתמונות אני עם שתי שכבות וטופ של POSHE (שימו לב: ברוב הסווטצ'ים אני בלי טופ, אלא שהפעם מדובר בלק שאני לא רק מסוויצ'ה אלא גם לובשת, לכן אין מנוס משכבת ההגנה). למרות הגימור המחוספס למראה, אם מעבירים אצבע על הלק היבש (לפני הטופ) המרקם חלק לגמרי. 

China Glaze Trendsetter

הרבה ציפיות היו לי מ Trendsetter שלפניכם, אבל העיקרית שביניהם - הקשורה לשמועה הזדונית שנפוצה בבלוגים שונים שמדובר בגוון חרדל - נכזבה והותירה אותי מפורקת לרסיסי שימר. כל כך קיוויתי לחרדל אמיתי, ואפילו הייתי מוכנה לשלם את מחיר השימר לשם כך, רק כדי לגלות שמדובר בכלל בגוון הנזלת הדלקתית - ירוק דלוח מעט צהבהב. ושום דמיון לממרח הצהוב חום שמעטר נקניקיות בגאון.

לא שיש לי בעיה עם נזלת. ההיפך הוא הנכון - בהחלט גוון שהייתי שמחה לעוד ממנו במלתחת הלקים שלי. אבל השימר, איך לומר... קצת מקלקל את הכיף. זה כאילו שמישהו החליט ללכת על גוון מטונף וסופר אדג'י ואז תפס את עצמו והבין שהוא קצת הגזים והחליט לאזן עם שימר שייפה מעט את המפלץ, והיה כמוסיף יהלומים לנזלת.

הגוון הזה הוא אנלוגיה טובה לאופן שאני רואה את צ'יינה גלייז: נורא מתאמץ אבל מפספס. פוגע כמעט אבל לא מדייק.
אני כבר כל כך מחכה לגמור כבר עם צ'יינה גלייז כדי להראות לכם את קולציית הסתיו של אסי, שהצליחו, שוב, לייצר קולקציה טובה באמת. אבל עד נאלץ להיחנק עוד קצת עם הנזלת. 

China Glaze Midtown Magic

אני יודעת ש Midtown Magic  שלפניכם יזכה להרבה מעריצים. יש עליו כל כך הרבה תגובות נלהבות ומהללות בכל מקום, שאני די משוכנעת שגם חלקכם הגדול, לקלקני עדר יקרים שלי, תשתפכו עליו כמו כולם.
לכאורה יש כאן את כל האלמנטים בשביל שהלק הזה יהפוך לשק החבטות שלי (על מנת להקל עליכם לזהותם, הדגשתי אותם באדום. מין שירות שכזה): מדובר בלק שימרי כהה שאפילו יש טענה שהוא בורגונדי. לק זה זוכה להערצת ההמון. וההמון, כידוע, טועה תמיד.
אז חומרים יש, ועכשיו רק נותר לגייס שנאה יוקדת וכמה מילות שטנה והרי לכם פוסט בקבוקי נרגן טיפוסי, הלא כן?  אז זהו, שזה משום מה לא עובד לי כל כך במקרה הזה. הלק הזה לא נראה לי כל כך נורא, ואני לא באמת מצליחה לשנוא אותו כפי שהייתי רוצה. הוא בסך הכל לא מזיק, ואפילו לא הייתי מתביישת לגמרי להסתובב איתו במניקור שלם אם הייתי חייבת (מפסידה בהתערבות, נניח). מה שכן, הוא לא כל כך הסטייל שלי, וכשיש לקים קרמיים מוצלחים כל כך העונה (חורף/סתיו 2011 כאילו נוצרו בשבילי!) הסיכוי שבכלל אשקול מניקור איתו הוא קטן. זה הכל. לזכותו יאמר שעל אף היותו שימרי שמתהדר בניצנוצים בשלל גוונים,  במציאות הניצנוץ שלו עדין למדי ולא כל כך רואים את כל הצבעוניות המתפרצת והפוטוגנית ששמן הסתם ראיתם בבלוגים השונים.

בשמש, עם השימר בשלל גוונים. עדיף להישאר בבית או במקומות שלא רואים את זה. 

באתי לקלל ויצאתי מברכת? לא להגזים. קללות אמנם אין, אבל בכל זאת ברכתי איננה נתונה ללק זה. הוא פשוט לא מעורר בי יותר מדי רגשות לכאן או לכאן. ואת, לקלקנית יקרה שאולי אפגוש יום אחד עם הלק הזה על ציפורנייך - אני לא חושבת עלייך דברים איומים. אני פשוט לא חושבת עלייך. 

שתי שכבות, מריחה מושלמת. 

להשיג בטראנסדיזיין או באיביי (אני יודעת שאתם יודעים זאת, אבל צריכה לכתוב את זה אחת לאיזה זמן כי כל פעם שואלים אותי בתגובות או במייל איפה משיגים צ'יינה גלייז).

אה, ולפני שאשכח - אתם טועים. 

China Glaze Loft-y Ambitions

באמת שלא יכולתי להעלות על דעתי עד כמה עמוקה תהא סלידתכן מהלק של אתמול. רק לידיעתכן - לא רק שלא הצלחתן לגרום לי לשנות את דעתי עליו, הוא כעת משמש כלק הפדיקור שלי (הקרדיט למרג'ורי מורנינגסטאר, שטענה שזה בדיוק מסוג הלקים שהיו משמשים את סבתה לפדיקור). אני מרוצה, הוא מרוצה, ואתן... ובכן, אתן השתדלו נא פשוט לא להיתקל בי בטעות ברחוב, שחס וחלילה לא אעורר בקרבכן אסוציאציות קשות מנשוא שיחרבו לכן את ארוחת הצהרים או משהו כזה. אוקיי?

היום יש לי בשבילכן לק שממש שנאתי מקולקציית מטרו - בורגונדי כעור עם שימר (כפיצוי?)  העונה לשם Loft-y Ambitions. אני לא מתכוונת להסביר למה אני כל כך מתעבת את Loft-y Ambitions. קוראי הבלוג הנאמנים כבר יודעים שאינני אוהבת את משפחת גווני הבורגונדי, ועוד פחות מכך את משפחת השימריים, אבל נוכחותו של הלק הזה בקולקציה כן תעזור לי להסביר (אם אי פעם יתחשק לי להסביר) למה אני פחות ופחות מחבבת את צ'יינה גלייז, וחושבת שזהו מותג בינוני אחרי הכל.
ברם, לאור השונות שהתגלעה בינינו אתמול, לקלקניות-שום-דבר יקרות, אולי דווקא תאהבו אתן את Loft-y Ambitions?

והנה השימר המרקד בשמש:

מריחה מושלמת. שתי שכבות בתמונות, למרות שגם שכבה אחת תעשה את העבודה.

Color Club Wicked & Sweet

לכל אחד אסוציאציות משלו על קיץ. באשר אלי, אינני יכולה לחשוב על קיץ בלי לחשוב על ניאון כחול ממש כשם שאינני יכולה לחשוב על ניאון כחול בלי לחשוב על קיץ. בינינו, היש יותר קיץ מזה?

הניאון הכחול של קולור קלאב שלפניכם נקרא Wicked & Sweet והוא חבר בקולקציה הנושאת את אותו  שם בדיוק.  .
 זוהי קולקציה חביבה למדי שאני אישית מחבבת חלק לא קטן מגווניה. אם כי היא שנויה במחלוקת בשל עניין שכלל וכלל אינו קשור בגווני הלקים...

אני מדברת כמובן על עניין הריח. Wicked Sweet היא קולקציה מבושמת, וכל לק בה יתחרה בשמחה בבושם שלכן, ואלא אם כן אתן משתמשות בחומרים ממש חזקים דינו של הלק לנצח, שכן לא מדובר בניחוח מעודן אם לנקוט בלשון המעטה...

אבל יש לי טיפ בשביל אלה שאוהבות את הגוון ובכל זאת לא מוכנות לשאת את המחשבה שקצות ידיהן יפיצו ניחוחות פרי מתוקים וסינתטיים להחריד שכאלה, שלא יורדים כל עוד הלק לא יורד: להשתמש לפדיקור, לא למניקור. שנאמר: רחוק מהחוטם רחוק מהלב. מנסיון, זה באמת הרבה פחות כואב.
ואגב, אותו טיפ יכול לעבוד גם למטרה נעלה אחרת, לאלה מכן  - כמוני - שאוהבות את הגוון אבל מסוגלות לוותר על השימר.  מרחוק השימר הרבה פחות מעיק ורואים רק בהונות קטנות וחמודות מעוטרות בכחול חביב שכזה. אין כמו בהונות של קיץ.

Milani Flash Light

אם לק אדום איננו כוס התה שלכן, אבל בכל זאת מתחשק לכן לפעמים משהו מהצבעוניות הצעקנית והוולגרית שלו  על הציפורניים רק בלי הסיכוי הגבוה לגלות שיצאתן מהבית עם אותו לק שבמקרה כולן בחרו לצאת איתו מהבית...

אם זהו המצב, הרשו לי להציג בפניכם את האלטרנטיבה האולטימטיבית: הכתום. גם אם הוא מדי פעם נעשה אופנתי, אתן יכולות להיות סמוכות ובטוחות שאת התפקיד האיקוני כסמל על-זמני לנשיות מכל סוג הוא לעולם לא יאכלס (ולא, זה לא בגלל שהוא כזה אדג'י. זה רק בגלל שהוא לא מספיק אדום) אותי, זה כשלעצמו כבר מרגיע.  

רוצות ללבות את האש עם שימר מוגזם לאפקט גלאם צ'יפי משתלח? במילאני חשבו כנראה בדיוק עליכן כשהחליטו לצוץ שם עם Flash Light המזעזע והמופלא. 

לא יודעת מה אתכן, אבל אני לגמרי הולכת לתת להנ"ל לשמש בן לוויה לגחמות האביביות והקייציות המתפרצות שלי.  

שתי שכבות לאטימות מלאה עם הפורמולה הסופר ידידותית של מילאני שהיא נטולת ארבעת הרעלים. Flash Light הוא למעשה שימר צפוף על מצע של ג'לי, והוא נמרח בחן. להשיג ב Cherry Culture. 

Revlon Lava

Lava הינו לק של רבלון שקיבלתי להתנסות, והוא חלק מסדרת Top Speed - סדרה אשר ההבטחה מאחוריה היא לקים של שכבה אחת שמתייבשים תוך 60 שניות. ובמבחן התוצאה: הפורמולה עבה למדי. שכבה אחת אכן נותנת אטימות טובה, אולם ללקלקנית הפרפקציוניסטית תידרשנה שתי שכבות (אבל באמת לא יותר). הייבוש אמנם מהיר יחסית, ואם תעבירו אצבע לאחר דקה על הציפורן המרוחה בלק תגלו  שהיא יבשה, אבל שימו לב: מדובר בייבוש שטחי בלבד של השכבה החיצונית וכמובן שחזרה לפעילות מלאה הכוללת נעיצת שיפודים בציפורן תיאלץ להמתין לקצת יותר מששים שניות. אם מרחתן שתי שכבות זמן ה"החלמה" יהיה איטי יותר. אצלי, עם שתי שכבות, כעבור סשן צילומים עם הלק (הכולל 30- 40 תמונות ונאמד בכעשר דקות), הייבוש עדיין לא היה מלא. 

המסקנות שלי: בחיים כמו בקולנוע - יש טוב, יש רע ויש מכוער, אבל יש גם תקווה מנחמת. 

הטוב: פורמולה נהדרת. הלק נמרח כחמאה. הפורמולה העבה יחסית נותנת כיסוי מצוין ובאמת אפשר להסתפק בשכבה אחת. הלקים של רבלון הם לא רק נטולי שלושת הרעלים (טולואן, פורמלדהיד ו דיבוטיל פטאלט) אלא נטולי ארבעה רעלים (אין בהם גם שרף פורמלדהיד, ובכך הם ידידותיים לבריאות המשתמש אפילו  יותר מהלקים של OPI ו  Essie). זאת ועוד, המברשת של רבלון מהונדסת למשעי, בעלת עובי וצפיפות סיבים שמאפשרים דיוק הנחה מקסימלי.  אף על פי שהלק איננו מתייבש באופן מלא כמובטח לאחר 60 שניות עדיין מדובר בייבוש מהיר, וביחס ללקים של חברות אחרות (Essie, OPI לתשומת לבכן) יש לו בהחלט יתרון. 

הרע: השימר (הקליקו על התמונות להגדלה כדי להתרשם טוב יותר). 

המכוער: הגוון. הורודים האלה שנראים רוב הזמן כמו אדום הם פשוט לא. 

התקווה המנחמת: יש בסדרה לקים נוספים (הקומוניקט אומר שהלק "מגיע בשמונה גוונים אופנתיים") אולי שם ימצא לק שמשלב את יתרונות הפורמולה המופלאה בגוון ראוי לשמו (ואת זה תבדקו אתם ותחזרו לספר לי כי עוד לא ראיתי לקים אחרים מהסדרה). 

המחיר: 46 ש"ח (ובטח יש גם מבצעים לפעמים). 

לשיפוטכם: 

Color Club Ulterior Motive

לגוון הזה יש את כל הפוטנציאל שבעולם לעלות לי על העצבים. גם סגול אדום, גם שימר, גם מעלה אסוציאציות ל Ahoy. אני באמת לא מבינה מה פשר התרוממות הרוח שחשתי בשעה שצילמתי אותו. אולי זו אותה תשוקה לצבע שניעורה בי כשקיבלתי את שתי החבילות מטראנסדיזיין, ואולי אין זו אלא תחושה חולפת שעוד מעט תתפורר לאבק. נסתרות הן תשוקותיה של לקלקנית...
שתי שכבות, פורמולה משובחת בעליל.