קיץ פה, צ'יינה גלייז גם ואפילו אני כאן

הרבה זמן עבר, אני יודעת. היתה לי תקופה נטולת בלוג ארוכה ומגוונת. הרבה פעמים ניסיתי לחזור אבל איכשהו לא הצלחתי להביא את עצמי לידי כך. נראה אם זה ילך הפעם - אין לי אפשרות להבטיח דבר.

אספר לכם רק, לקלקני שטות שלי, שבכל התקופה הזאת שלא הייתי עמכם לא קראתי בלוגים, לא קניתי לקים  ולא התעדכנתי לגבי קולקציות חדשות, כך שאין לי מושג מכלום. אפילו רוב הזמן הסתובבתי עם ציפורניים עירומות לגמרי, נטולות הוד והדר וחשופות לכל רוח. עם זאת, הצטברו אצלי אי אלו מוצרים שנשלחו אלי מיח"צ, וכיוון שהנחתי שבאלה עשוי להתעורר עניין ציבורי מסוים בקרבכם, אשתדל שהפוסטים הקרובים (אם אכן יהיו עוד כאלה) ישמשו להם במה. 

ראשית, לבשורה המרעישה שלא תרעיש איש (כי היא כבר מזמן שלג דאשתקד מבחינתכם) : צ'יינה גלייז, המותג העממי הנחשק והמגניב שדואג להנפיק לנו קולקציות ענק לעתים מזומנות מאוד, הגיע לארצנו מאותגרת הלקים. צ'יינה גלייז הוא לא סתם עוד מותג. רחוק מכך. אפשר אפילו לומר שהוא יקיר "מה בבקבוק?" במובנים רבים, שכן הוא המותג שזכה להכי הרבה פוסטים פה, עורר הכי הרבה רגשות (לטוב ולרע), וגרף הכי הרבה תגובות קוראים בסגנון "איפה משיגים בארץ לקים של צ'יינה גלייז?"  אם תסתכלו משמאל על התגיות תוכלו לראות שצ'יינה גלייז זכו כאן ללא פחות מאשר 65 פוסטים. וזהו, לקלקניות ולקלקנים, מספר מכובד לכל הדיעות. הלקים שאני הכי אוהבת והלקים שאני הכי שונאת, הלקים שרוממו את רוחי ואלה שהשפילוה עד עפר, הלק המטאלי האולטימטיבי, והגליטר המכוער בתבל - כולם כולם שייכים לצ'יינה גלייז. אפשר לומר שההיסטוריה הלקלקנית האישית שלי במובנים רבים כלל לא היתה אילולא צ'יינה גלייז.

כך שזה טוב שהם בסביבה, אני מניחה.  הרע - הלקים עולים פה 55 ש"ח, שזה מחיר לא עממי בעליל, וכפול ממחירם באיביי או בטראנסדיזיין. אני מן הסתם אמשיך לקנות לקים של צ'יינה גלייז בחו"ל, אלא אם כן אמשיך לקבלם מהוד נדיבות היח"צ, ואז באמת שלא אכפת לי כמה זה עולה לכם...

אז לא צילמתי את כל הלקים שקיבלתי הפעם. אולי אעשה זאת בהמשך, אבל צילמתי שניים שנראים לי הכי שייכים לעונה המהבילה והאהובה הזאת - שניהם לא חדשים ויצאו בקולקציות קדומות משנים שחלפו משכבר. 

הראשון הוא HELI-YUM, לק שכבר הופיע פה מזמן, אבל הוא ורוד אדמדם חביב קהל ומטופש מאוד שמתאים להלך רוח קייצי וודאי יתחבב בקלות על לקלקניות שמוחן קל המשקל הותך בשמש הקופחת (ומן הסתם גם יוותר במצב צבירה לא מוגדר זה גם בחודשים היותר קרירים). 

והשני הוא ניאון כתום מרגש העונה לשם ORANGE KNOCKOUT. כשצילמתי אותו לפני כמה שבועות לא חשבתי שניאון כתום כזה הוא הלק הראשון שאלבש לאחר שבועות ארוכים ללא לק. לצלם ולהוריד, חשבתי לעצמי, אבל פשוט לא יכולתי. לא שהוא שונה בהרבה מניאונים אחרים שאני מכירה, אבל התרגשתי ממנו כמו שאני תמיד מתרגשת מניאונים כתומים כי ככה אני.

  

שני הלקים נמרחו בשלוש שכבות אם כי שתי שכבות גם יעבירו אותם בצורה מכובדת לדעתי. הניאון נוקאאוט מחייב טופ מבריק כי כמו ניאונים רבים אחרים, הוא בעל גימור מאט טבעי . בתמונה אני עם טופ של POSHE. 

ושלומכם אתם, לקלקני קש? התגעגעתם אלי הרבה או שדווקא שמחתם שפטרתי אתכם מהחובה המעיקה לבקר פה כל יומיים?  רק שתדעו, בניגוד לציפיות שלי, אני דווקא קצת התגעגעתי...

מה המשותף לרחוב אבן גבירול ולחברת הלקים LeChat?

(הפתרון לחידה שבכותרת בסוף הפוסט)

שלושה לקים בכל מיני צבעים
ירדו אלי ביום אביב נעים
הביאו לי במתנה
ריחות שדה וקצת אבקה
וגם דרישת שלום חמה
מקרן שמש מתוקה...

סליחה על הפליטה הילדותית הזאת, אבל זו לא אני, זה לגמרי הם:

Pink Punch - ניאון ורוד מהסוג שכמוהו ראיתי רק בלה צ'ט. לדעתי יש להם עוד כמה גוונים דומים, והמיוחד בניאון הזה שהוא מצד אחד ורוד ומצד שני לא נראה כמו ניאוני הבזוקה המאוסים שראינו מהם יותר מדי בקיץ האחרון. הגוון הוא משהו שבין ורוד, אדום וקורל, ואני ממש ממש אוהבת אותו (למרות שאני חושדת שהוא מאוד דומה לגוון אחר של לה צ'ט - Sun Kiss). ניאונים אף פעם לא מצטלמים כמו שצריך, כך שקחו בחשבון שבמציאות הגווון הרבה יותר בוהק.

Love Light הוא גוון סטנדרטי יותר שלא בא לחדש לנו שום דבר. קרם ורוד עם איזה אלמנט סגלגל וקריר. אני מצד אחד אוהבת גוונים כאלה אבל מצד שני משתעממת מהם. אני בספק אם הייתי מסתובבת איתו למרות שהוא יפה בעיני.

Orange Rush הוא ללא ספק הפייבוריט שלי. מדובר בג'לי כתום צהבהב (במציאות הוא יותר צהבהב מבתמונות) שעל ייחודיותו אין לערער (ולא, אל תגידו לי שהוא דומה לצ'יקה בום של אורלי. הוא הרבה יותר צהוב ממנו). כיוון שהוא כה מופלא בעיניי אתם זוכים להרבה תמונות ממנו.

הפורמולה של השלושה היתה מצוינת. לשני הלקים הראשונים נדרשו שתי שכבות לאטימות. לאחרון - כמקובל בג'לי - נדרשו יותר. בתמונות אני עם שלוש שכבות ועדיין אפשר לראות את קו הציפורן, אבל הוא לגמרי שווה את זה. הברק שאתם רואים בתמונות הוא הברק הטבעי של הלקים וללא טופ (מה שמוזר קצת בהקשר לניאוני הראשון. לניאונים יש בדר"כ גימור מאט. אני לא יודעת להחליט אם הגימור שלו מבריק מטבעו או שהוא מבריק משום שהוא לא הספיק להתייבש לי במהלך הצילומים).
עוד בשורות טובות: הלקים של לה צ'ט הם נטולי שלושת הרעלים.

הדבר היחידי שמפריע לי בלקים של לה צ'ט הוא הבקבוק. עגול, שמנמן, מגושם וצ'יפי למראה. קסטרו (שלמי שלא ידע יצאו עם ליין לקים שהם למעשה הלקים של לה צ'אט - אותם גוונים, אותה פורמולה ואפילו אותם שמות) עשו בחכמה ששינו להם את הבקבוקים.

איפה קונים? מסתבר שללה צ'אט יש נקודות מכירה רבות ברחבי הארץ. באתר שלהם ניתן לקבל מידע על נקודות המכירה ואפילו להזמין משם. http://www.lechat.co.il/

המחיר - 29.90  (אבל אפשר להשיג גם בפחות. אני השגתי לקים של לה צ'ט ב- 15 ש"ח בחנות לקים בדיזנגוף סנטר).


והתשובה לחידה שבכותרת: גם שם הרחוב וגם שם חברת הלקים נהגים באופן מעוות, והעיוות הזה השתרש עד כדי כך שלא רק שאיש לא טורח לתקנו - הוא גם מונצח בכתב. אבן גבירול יש להגות Ibn Gabirol  אבל (כמעט) איש לא הוגה כך את השם והעיוות הזה מונצח אפילו בשלטי הרחובות שעליהם כתוב באנגלית Iben Gvirol. ושמה של חברת הלקים אמור להיות לה-שה: חתול בצרפתית (אחת הקוראות שלי מהבלוג הישן תיקנה אותי פעם והסבה את תשומת לבי לעניין), אבל העיוות הלשוני כל כך התקבע שאפילו בקומוניקט החברה היה כתוב "לה צ'ט" בעברית. אז אם הם יכולים גם אנחנו יכולים.

Color Club Otherworldly

Otherworldly  הוא חבר נוסף ב Starry Tempress, קולקציית הניאונים הגליטריים של קולור קלאב. מדובר בכחול קייצי ובוהק מהסוג שכבר ראינו בעבר תחת הכותרת "ניאון", אם כי לא מדובר בניאון ממש, ואין בו את אותה תכונה זרחנית שגורמת לעיניים להיעקר מחוריהן שמאפיינת ניאונים פר אקסלנס (ההשערה שלי היא  שמשהו בפיגמנט הכחול לא מאפשר ניאוניות אמיתית, אחרת מן הסתם כבר היינו רואים כאלה). אבל למי אכפת? הגוון טוב מאוד, והשילוב עם הגליטר מקפיץ אותו לגבהים של... גימיק שעובד לא רע בכלל. זאת בניגוד לסגול מהפוסט הקודם - שם מדובר בגדלות של ממש.

הפורמולה כאן סמיכה, גושית ומעצבנת למדי, אבל הפלוס הוא ששכבה אחת נותנת כיסוי כמעט משכנע, ואם שואפים לשלמות יש צורך בשתיים, אבל באמת לא יותר מזה. הגימור הטבעי של הלק הוא מאט ועל מנת להשיג ברק יש צורך בשכבת טופ. בתמונות אני עם שתי שכבות לק ושכבת טופ של Castro.

סגול אחד בשתי הופעות מרשימות

סגול רבותיי, סגול!  ולא, אין מדובר בסגול חפור (חום אפור) מהסוג שהחורף האחרון היה משופע בו, גם אין זה סגול פסטלי נחבא אל הכלים מהסוג שכל השנה האחרונה שבעה ממנו, אלא סגול קייצי מלא נוכחות ואהבת חיים, מוגדר כניאון אבל מתפקד יותר כגוון שמח ובולט ופחות כמחזיר אור אימתני כדוגמת הניאונים הורודים שזכינו לראות בלי סוף בקיץ דאשתקד על נערות שכונה טובות טעם.

זהו למעשה הסגול האולטימטיבי מבחינתי. הסגול שתמיד רציתי ומעולם לא היה לי, הסגול שעליו חלמתי מבלי שחלומי התגשם אי פעם, הסגול שקיוויתי ש Mrs. Robinson יהיה שעה שזה האחרון היה אדיש לתקוותי בכך שהתגלה כהרבה יותר אדום מהפנטזיה הסגולה שלי ...
אבל די להשתפכויות. העיקר לפנינו: הסגול הזה קיים עכשיו בשתי צורות, כי כנראה שגם בקולור קלאב חשבו – ובצדק - שהוא מוצלח עד כדי כך ששווה להוציאו בשתי גרסאות במסגרת שתי קולקציות שונות. לפיכך יש לנו שני סגולים שהם זהים מבחינת הגוון אך שונים מבחינת מרקם, גימור ואפילו, תאמינו או לא, ריח!

Wink, Wink Twinkle יצא במסגרת קולקציית Starry Temptress Collection שהיא קולקציה עם קונספט מפתיע, אשר למיטב זכרוני,  זוהי ההופעה הראשונה שלו בעולם הלקים. הקונספט הוא לקים שהם שילוב בין ניאון לגליטר. כשראיתי את תמונות הבקבוקים לראשונה חלפו בראשי מחשבות ספקניות תוך שאני ממלמלת לעצמי "איזה עוד גימיק ימציאו?", אבל בטרם הגיעו מחשבות אלה לכדי התפתחות ממשית תפסו את מקומן תשוקות לקלקניות מוכרות שגרמו למלמול להישמע יותר כמו "רוצה ניאון גליטרי עכשיו".  הזמנתי שניים כאלה מטראנסדיזיין, ובטח בהמשך יגיעו עוד. על כל פנים, הסגול המופלא הזה נראה כאילו זרו עליו גרגירי סוכר. גוונו, כמו זה של אחיו הריחני, עמוק ועשיר, ובתאורות פנים הוא כהה יותר מבתמונות, אך עדיין נפלא, והכי חשוב - הוא נראה סגול בכל מצב - גם בחוץ וגם בפנים ואין לו את אותו רושם אדמומי בתאורות פנים שיש לניאונים סגולים אחרים.

הלק הזה כל כך פלאי בעיני שלא אכפת לי בכלל שהפורמולה שלו סמיכה למדי,  גרגירית במרקם ואיננה נמרחת בנעימים. כמו ניאונים רבים, גם הגימור של הלק הזה הוא מט, וכדי להשיג גימור גלוסי יש להיעזר בשכבה או שתיים של טופ. זה לא הולך להיות דיל ברייקר מבחינתכן, ולזכותו נזקוף את העובדה שהוא מתייבש מהר. .

Gimme A Grape Big Kiss יצא בקולקצייה שנקראת Wicked Sweet, שגם לה תימה חדשנית: ניאונים ריחניים. הבשורה הריחנית אמנם איננה חדשה והשנה יצאו כמה וכמה לקים ריחניים, אבל דומני שניאונים ריחניים עוד לא היו לנו. כשלעצמי, אינני מסמפטת את הטרנד הריחני והייתי יותר מאשר שמחה לוותר עליו, אבל מוכנה לסלוח ל Gimme A Grape Big Kiss (שאגב, מריח ממש כמו טרופית ענבים, והריח נשאר על הציפורניים גם לאחר כמה ימים. יאק!) בגלל הגוון האלוהי. המרקם כאן הוא קרם ובאופן מפתיע הגימור גלוסי ולא מט כמצופה מניאון.  אם כי, כאמור, אין לו את הלוק הניאוני זרחני המובהק.

אין בי שמץ של ביקורת על קולור קלאב שהחליטו להוציא את אותו הגוון פעמיים ובסמיכות רבה כל כך, משום שהשוני באטיטיוד של שתי הופעותיו הוא רב כל כך שאפשר לקנות אותו בגרסת הקרם אם לא אוהבים גליטר, אפשר לקנות אותו בגרסת הגליטר אם משתעממים מקרם, ואפשר גם אפשר לקנות את שניהם אם מרגישים שזה לא מסוג הגוונים שאפשר אפילו לשקול לא לקנות בכל צורה, אופן או כמות.

להשיג בטראנסדיזיין, ב- $3 לבקבוק יחיד. המחיר לפני משלוח.

עוד השוואות לקים לבקשתכם

והפעם השוואה בין Mrs.Robinson לבין Ulta Violet  של קולור קלאב - לבקשת מיטל.

בבקבוק, גם אם הם אינם נראים זהים, הם בהחלט דומים למדי.
על הציפורניים לעומת זאת -

אין שום דמיון. מעבר לעובדה ששניהם מוגדרים כניאונים, Ultra Violet הוא סגלגל ורדרד דואוכרומי עם שימר כחול וגלוס טבעי, בעוד ש Mrs. Robinson הוא סגול אדמדם קרמי בגימור מאט שבאמת נראה אחרת לגמרי.

בעוד אני מעלה את התמונות האלה להשוואה, נזכרתי שכשהייתי בספא "בורה בורה" לא מזמן (שבינתיים שמעתי שכבר הספיק להסגר), עשו לי מניקור עם Bermuda Shorts של Essie, וכייוון שהוא באמת דומה ל Mrs. Robinson צילמתי תמונות השוואה ששכחתי מהן עד לרגע זה ממש. התמונה היא מהיום שלאחר המניקור, כשברמודה שורטס כבר התחיל להתקלף לי (ככה זה אצלי. קילופים מתרחשים מהר מאוד), והתמונה לא איכותית במיוחד, אבל זו בכל זאת הזדמנות טובה להביאה.

זרת וקמיצה - Bermuda Shorts לאסי
אמה ואצבע - Mrs. Robinson לקולור קלאב

כאן, כפי שאתם יכולים לראות, הדמיון רב, אבל Mrs. Robinson  סגלגל יותר, בעוד ש Bermuda Shorts מעט יותר אדמדם. אני מעדיפה את Mrs. Robinson, אם כי ההבדלים באמת די דקים.

הלקים של קסטרו - חלק ג': השווים

רביעיית הלקים הזאת היא החביבה עלי ביותר מכל קולקציית קסטרו.

Pumpkin הוא כתום ניאוני שכבר היה פה בבלוג בבקבוק של LeChat, אבל כתומים ניאונים שכאלה אני תמיד שמחה להסוויטץ' שוב. גם הפעם הוא לא הכזיב. מתייבש מאט ולכן נדרש טופ. הפורמולה ידידותית ונמרחת היטב. בתמונה - שלוש שכבות +טופ של קסטרו.

Fantasy Pursuer התארח אף הוא בבלוג, אבל תמיד נחמד להתקל בו שוב. סגול בוהר חצי ניאוני עם גימור מאט. בתמונה - שלוש שכבות+ טופ של קסטרו.

W/O Compassion הוא ההפתעה הכחולה של הקולקציה. זהו כחול ירקרק עם שימר מוזהב. נראה מדהים בבקבוק, ואהבתי גם את איך שהוא נראה על הציפורן.

Safari Ivory הוא לבן טיפקסי מהסוג שרובכן אוהבות לשנוא אבל אני ממש אוהבת... אף פעם לא נמאס לי מלבנים טיפקסיים שכאלה, אף על פי שכולם נראים אותו הדבר ולכולם יש פורמולה לא הכי ידידותית שנמרחת לא באחידות. בתמונה שתי שכבות ללא טופ, אבל לא תזיק שכבה נוספת למראה אחיד יותר.

הלקים של קסטרו: חלק ב' - האדומים

אני מניחה שאת "חיבתי" ללקים אדומים אתם כבר מכירים. עם זאת, ידוע לי שאדום הוא צבע פופולארי, ואפילו בקרב כמה מקוראות הבלוג הקבועות. לאור עובדה זו  אני שמחה להביא לכאן את האדומים האלה, שאלמלא היו מגיעים אלי מקסטרו, כנראה לעולם לא היו מוצאים את דרכם לבלוג. אבל מעבר לכך - זו גם הזדמנות נדירה לראות אותי באדום, וזה בהחלט דבר שתוכלו לנפנף בו בעתיד אם יתחשק לכם פעם להביך אותי!
כיוון שעל לקים אדומים אינני יודעת להגג, אנא מכן, לקלקניות דובדבן, עשו זאת במקומי! מאוד רוצה לשמוע את דעתן של חובבות האדומים מביניכן.

Lover Heart - הקלאסי.

Flashy Red - הסקסי.

Authurium Red - המבוגר האחראי. 

Instatiable Passion - הניאוני.

השוו נא:

זרת - Authurium Red
קמיצה- Flashy Red
אמה - Lover Heart
אצבע - Instatiable Passion

את הניאוני חיבבתי מהסיבה הפשוטה שהוא לא לגמרי אדום, אלא גם כתום וורוד, אבל גם בלי קשר לזה - קל לי יחסית לחבב ניאונים. מבין שלושת האדומים האחרים, מצא חן בעיני יותר הגוון של Flashy Red ,למרות שאני לא באמת יכולה לדמיין את עצמי מסתובבת איתו.

הפורמולה של כל הלקים היתה טובה מאוד. מריחה חלקה לגמרי בלי שום בעיות.  חוץ מהניאוני שדרש שלוש שכבות לאטימות, לכל השאר הספיקו שתי שכבות בלבד. הניאוני הוא גם היחיד שמתייבש מאט, ובתמונה אתם רואים אותו עם טופ מבריק. כל השאר תייבשים בגימור מבריק, ובתמונה הם מצולמים ללא טופ.

וכמובטח - עדכון לגבי המחירים: מקסטרו נמסר לי שהמחיר לבקבוק לק הוא 29.90 ש"ח, ולא 24.90 ש"ח כמו שמצוין במקומות מסוימים ברשת.

הלקים של קסטרו - חלק א': הורודים

קיבלתי מקסטרו את קולקציית הלקים החדשה שלהם, שמעתה תימכר בסניפיהם. מכיוון שמדובר בהרבה גוונים, אחלק את הסקירה עליהם לכמה פוסטים. בגדול, מדובר בקולקציה חביבה שמן הסתם תקלע לטעמן של נשים רבות. אדומים וורודים מהווים את רוב הקולקציה, ואני מניחה שזה דבר טוב בשביל אוכלוסיה נשית, אופנתית וסולידית אך לא אקספרימנטלית מדי. לקלקניות הארד קור שמחפשות בלקים חידושים וריגושים לא בהכרח ימצאו שם את מבוקשן, אם כי יש כחול אחד, כתום ניאוני וסגול שעשויים לעניין אף אותן!
הלקים מיוצרים על ידי חברת LeChat מיודעתנו, הם נטולי שלושת הרעלים, ולנו לא נותר אלא לקטוף אותם מסניף קסטרו הקרוב למקום מגורינו. "מה בבקבוק?" לגמרי בעד בתי אופנה שמשלבים לקים כחלק מההיצע השיווקי שלהם, וכבוד לקסטרו שהשכילו להיות הישראלים הראשונים שעושים זאת! נקווה שבתי אופנה אחרים ילכו בעקבותיהם, ולקים יהפכו להיות אקססורי מגניב שמלווה את קניות הבגדים שלנו (ולמה שלא יהיה בעצם? לק הוא לא פחות אקססורי מנעל, חגורה או שרשרת!)

ובכן - הורודים:

Absolute Surrender - קרם ורוד מג'נטה עם נטיות סגלגלות. לא משהו שלא ראינו בעבר, אבל חביב ביותר! הפורמולה סופר נוחה, שתי שכבות לאטימות מלאה. הלק מתייבש לגימור מאט/סאטני ולא מבריק. טופ קואט נדרש. בתמונה אני עם טופ של קסטרו (שנמכר כחלק מקולקצית הלקים).

Beyond Ecstasy - קרם ורוד פוקסיה שכולו טוב. שוב, מריחה מושלמת וגימור לא מבריק. בתמונה טופ של קסטרו

Candy - ורוד חמים וסוכרייתי. להתעלף ממתיקות! גם כאן הפורמולה היתה נוחה מאוד לעבודה, אבל נדרשו שלוש שכבות לאטימות מלאה. הלק הזה מתייבש מבריק ולא מוכרחים טופ.

Tropical Allure - ורוד בזוקה ניאוני. הלק שיהפוך כל קיץ דביק לדביק עוד יותר. עם כל החולשה שלי לורודים ולניאונים, אני לא ממש מצליחה להתלהב מהניאון הורוד הזה. פשוט נדמה לי שהקיץ הזה ראיתי אותו על כל בחורה שניה (בעיקר כלק פדיקור, אבל גם כמניקור), והוא התעייף עלי לחלוטין. גם הפורמולה לא הזהירה: הלק היה סמיך וקשה למריחה, והתוצאה שהתקבלה לא היתה מושלמת. גם כאן נדרש טופ מבריק. שלוש שכבות.

Bubble Gum - לא משנה כמה פעמים ראיתי לקים דומים, תמיד תהיה לי נוסטלגיה לגוון החיוור הזה, שהוא משהו בין אוף ווייט לורוד. זהו גוון פסטלי אך לא טיפקסי, והוא אופף אותי בחמימות. בניגוד לפסטלים רבים בגוון דומה, Bubble Gum נמרח כמו חמאה, ולא עושה שום בעיות מריחה. זה גם גוון סופר פרקטי, יומיומי, מתאים לעבודה ולאירועים סולידיים, וככזה אני מניחה שנשים רבות יסמנו אותו כשווה קניה.  שלוש שכבות + טופ של קסטרו בתמונה.

ואיך אפשר בלי כולם ביחד?

אגודל - Bubble Gum
אצבע - Absolute Surrender
אמה - Beyond Ecstasy
קמיצה- Candy
זרת - Tropical Allure