essie Guch Puchi Muchi

ורוד הוא ורוד הוא ורוד. ורוד הוא גם הפתרון לחידה מהפוסט הקודם.
כחול, לעומת זאת, הוא כבר לא כל כך כחול מבחינתי. כחול זה צבע מעצבן לציפורניים. מעצבן מאוד! אחרי שלקלקניות הרחוב הרסו לי אותו בשימוש היתר שלהן, אני כבר לא יודעת מה יותר משוקץ בעיני - כחול או אדום. ניחא. ממילא תמיד הייתי הרבה יותר טיפוס של ירוק...

ורוד תמיד אהבתי, ונדמה לי שאפשר אפילו לומר שורוד הוא הצבע האהוב עלי ביותר בעולם. אז הנה, לטובת המנחשות נכונה מהפוסט הקודם (ולטובתי כמובן) - עוד ורוד. סתם ורוד, רך כזה, לא בולט, משרדי קצת, אבל כזה שאני עדיין מסוגלת לאהוב...

שמו בישראל הוא  Guchi Puchi Muchi 

הוא שייך ל essie. לא משהו חדש. הוא אפילו נחשב לסוג של קלאסיקה היסטורית

הוא צולם מזמן ולכן אין יותר מדי פרטים על חוויית המריחה, מחיר ואיפה להשיג - פשוט לא זוכרת

אבל כן זוכרת שנדרשו לא מעט שכבות. אם אני זוכרת נתון כזה, זה כנראה בגלל שהיה מעצבן, היינו, שהיו לפחות שלוש שכבות אם לא יותר

essie Glamour Purse

עיניכם הרואות, קצב העדכונים פה לאחרונה לא מזהיר, ולכל המתעניינים שהביעו דאגה לשלומי במיילים אומר רק שאני בידיים טובות ובחיקם של הגוונים האהובים עליי, שלשמחתי חורף 2011 ידע להנפיק לי. אחד מהם הוא Glamour Purse מקולצקיית הסתיו של אסי. עוד חפור, ודאי תצקצקו לכם מתחת לשפם, אבל אני כבר מזמן לא מקשיבה לצקצוקים שלכם, לקלקני להג שלי. בשבילי הוא נהדר: לא בהיר מדי ולא כהה מדי - מה שמכניס אותו לקטגוריית הצבע "חפור בינוני" שעד כה לא היו לה נציגים של ממש באוספי הדל.

הממ... התמונות.... יודעת,  בעקרון כל בלוגרית לקים היתה מתנצלת עליהן אם היו מסתננות אצלה לבלוג.
זה בדרך כלל הולך ככה: מתנצלת על הקיוטיקלס המזעזעים שלי, החתול פשוט לעס אותם (או משהו כזה). 

להתנצל? לא להתנצל?
ובכן, לאחר מחשבה מעמיקה החלטתי שלא.
ואתם יכולים לקפוץ לי (ולא לשכוח תוך כדי גם להגיד יפה תודה שבכלל יש פוסט)!

ואצלכם איך? עדכנוני נא, שמא אדאג. 

essie Power Clutch

זוכרים את הפוסט הזה?  שם יש אפור דומה מאוד של צ'יינה גלייז. אמרתי בפוסט ההוא שאני אוהבת את Concrete Catwalk אבל מעדיפה אפור אחר של אסי. אז זה האפור שאני מעדיפה. לצערי אין לי את שניהם להשוואה כרגע, אבל האפור של צ'יינה גלייז מעט נוטה לכחול, ואילו Power Clutch שלפניכם הוא ממש אפור (גם אם התמונות שלי קצת מכחילות אותו). הוא לא נוטה לשום צבע לטעמי, אף על פי ששמעתי דעות שהוא נוטה לירוק. לדעתי מדובר באפור מדויק ביותר, ובעיניי הוא נפלא (וזאת בשעה שביחס לאפור של צ'יינה גלייז אני די פושרת).  יודעים מה? אפילו הייתי אומרת שהוא האפור הכהה החביב עלי יותר מכל אפור כהה שאי פעם נתקלתי בו. אל תזדעקו לעברי שיש עוד אלף כמוהו ושהוא לא מיוחד. אני יודעת שגוונים דומים לא חסרים, אבל בכל הנוגע להעדפות גוון בלק, מבחינתי (לפחות בגרסת "מה בבקבוק?" סוף 2011) מדובר במשחק של דקויות ודיוקים, לא בייחוד. האפור הזה קולע בול.

שתי שכבות בתמונה, פורמולה מצטיינת.

ועוד דבר, לקלקניות - כפי שאתן ודאי זוכרות, מאסתי בטרנד הלק הכהה על ציפורניים קצרות, ואני דוגלת באימוצו של טרנד שעוד לא קיים, הלוא הוא טרנד המכשפה : לק כהה על ציפורניים ארוכות. אני מעודדת את כל לקלקני העולם להצטרף לטרנד הזה כדי לעזור לקצוצות הציפורניים להתפנות מהעולם לכמה שנים, כי הן היו כאן מספיק. כשלעצמי אני עושה מאמצים רבים, על אף שזה לא קל לעתים, ואף על פי שציפורניים ארוכות נסדקות ונשברות לפעמים. הטיפ שלי הוא כזה: אם הציפורניים נשברות או סתם לא גדלות או מאיזושהי סיבה אתן מעדיפות לא לגדל - פשוט הימנעו מלק כהה. יש המון לקים בהירים שאני מוכנה לקבל עליכן. 

essie Lady Like

מאוד הייתי רוצה לעדכן יותר אבל אני בתקופה שלא כל כך מאפשרת לי, אז עמכם הסליחה לקלקני ציפיה אינסופית שלי. יש סיכוי מסוים שגם אם אעדכן הפוסטים יהיו מינימליסטים ועם פחות מלל מהרגיל, אבל אני מניחה שבדיוק בשביל מצבים כאלה המציאו את "תמונה שווה אלף מילים", הלא כן?

על כל פנים, אנחנו עדיין בקולקציית הסתיו הנהדרת של אסי. אף על פי שהיא ברשותי כבר חודשיים, ולקים חדשים רבים נחתו אצלי מאז, אני עדיין חושבת שזוהי הקולקציה הטובה ביותר שיצאה לאחרונה.

Lady Like הוא אולי הורוד המיוחד ביותר שנתקלתי בו בשנים האחרונות. אני אמנם חובבת ורודים באופן כללי, גם כאלה שהם לא הכי מיוחדים (ובינינו, רובם אינם מיוחדים) , אבל הורוד הזה הוא אחר. זהו ורוד חפור. ורוד סגלגל משרדי עם דוק אבק ואפילו מעט לכלוך חום. הלוק הכללי שלו לא מלוכלך באופן מוחצן אלא מעודן ולא מתבלט שילך טוב במקומות העבודה השמרניים שלכם, לקלקני משרד אהובים שלי. מושלם למי שרוצה לשדר נקיון ויצוגיות ולהרגיש ריקבון. סוג של לדפוק את המערכת או, אם תרצו, ללכת עם (דם על הידיים?) ולהרגיש בלי - וגם להיפך אם חושבים על זה.

רוב התמונות שלי הוציאו את Lady Like הרבה יותר סגול מכפי שהוא באמת. התמונה האחרונה משקפת את הגוון בצורה הטובה ביותר. הסיבה שכללתי את התמונות הסגלגלות היא שהן משקפות היטב את האלמנט האפרפר מאובק של הלק, שפחות בא לידי ביטוי בתמונה האחרונה (שדווקא מדגישה את הצד החפור יותר שלו).

יש כאן שתי שכבות בלבד והמריחה היתה מושלמת. אסי כנראה שדרגו את הפורמולות שלהם לאחרונה והתוצאה היא שזוהי הקולקציה הראשונה של אסי שאני יוצאת מגדרי מהתלהבות לא רק מהגוונים אלא גם מהפורמולה המשובחת והייבוש המהיר.

לא יודעת מה אתכם, אבל אני לגמרי מאוהבת. ביג לייק לליידי לייק!

essie School of Hard Rocks

ירוק טוב יצא לאסי. מאובק ודהוי כמו שאני אוהבת. כלומר, אוהבת בדרך כלל.  כעת אני לא כל כך בעניין של ירוקים לאור שינוי ההעדפות הצבעוניות שלי שלאט לאט ובהדרגה מתנער מעוד ועוד צבעים ומאיים להפוך את הבלוג הזה לבלוג לקים משרדי. הגוון הזה הוא היחידי מקולקציית סתיו 2011 שאני לא רואה את עצמי לובשת. וחבל. גוון טוב באמת. אבל אני עכשיו אומרת לא לירוק. אולי זה בגלל מה שעשיתן לי הקיץ, לקלקניות תעלול, שזעזעתן אותי עם כל כך הרבה כחולים וירוקים על הציפורניים, עד שהרגשתי שאינני יכולה לראות את זה יותר. ואולי כי למודת ירוקים כמוני סופה להגיע לרוויה מירוק בבוא העת. ואולי זה סתם כך, כי אני, בדיפ אינסייד שלי, מעדיפה ורוד פי כמה. חבל. לא היה לי דומה לו. הוא מיוחד מספיק בשביל להיכלל באוסף האקסקלוסיבי שלי. אבל זה לא הולך לקרות. פשוט אין לו סיכוי אצלי החורף. חבל. וזה לא שאני לא אוהבת או משהו כזה. אוהבת מאוד, באמת! בחיי! אבל מרחוק...

אה, ונמאס לי כל כך ממראה לק כהה על ציפורניים קצרות. אי לכך פונה אני אליכן נרגשות: לקלקניות, אנא מכן, עזרו לטרנד המאוס לעזוב את העולם, ויפה שעה אחת קודם.

essie Carry On

בעוונותי, לא אמרתי אתמול אפילו מילה אחת על הפורמולה של הלק שהצגתי. אז ככה: מה שיש לי לומר על הפורמולה נכון לגבי כל הלקים שיצאו בקולקציית הסתיו 2011: חל שיפור ממשי בפורמולה של אסי. מי שזוכר את המריחה המעצבנת, הלא אחידה והמקוממת שאיפיינה רבים מהלקים של אסי בעבר -  שהיתה אולי נסלחת במקרה שמשלמים פחות אבל לא במקרה של מותג לא זול כאסי - יתעודד לדעת שהשיפור הוא דרמטי, לפחות על פי מה שמסתמן מהקולקציה הנוכחית. המריחה חלקה ונהדרת, כיסוי מושלם מושג בשתי שכבות בלבד, וזמן הייבוש מהיר בהרבה ממה שזכור לי.

Carry On שלפניכם הוא סגול חצילי כהה מאוד. לא שיא החדשנות בשום צורה ואופן, ובהתחשב בעובדה שהחורף שעבר היה רווי בסגולים כהים, אני לא צופה שתרוצו לקנות אותו בעקבות הפוסט הזה, אבל איכשהו יוצא שאני מחבבת אותו יותר מהרבה סגולים כהים אחרים שנתקלתי בהם בשנה החולפת. יש לי בזמן האחרון עדיפות לסגולים שהם יותר על בסיס אדום מאשר כחול, ו Carry On הומפירי נראה לי כמו לק שיתחשק לי ללבוש מדי פעם על ציפורניי המתארכות בעונות הקרירות.

מכירים את צו האופנה המטופש של השנים האחרונות שאומר שלק כהה צריך ללבוש רק על ציפורניים קצרות? ובכן, אני אוהבת לקים כהים דווקא על ציפורניים ארוכות, ואם אתן לא מפחדות מלוק של מכשפה, לקלקניות סוכר שלי, אני ממליצה גם לכן לנסות.

ומתייתם הלב. עוד מעט ויום סגריר

יתדפק על שולחן התה

בדקתם ציפורניכם? גזמתם קיוטיקלכם?

צאו והכינו מטאטא!

כמובן שבשביל לוק מכשפה אותנטי לא כדאי לעצור בציפורניים כהות וארוכות אלא רצוי גם לטפח שפיץ מחודד בקצותיהן.  אבל יש מחיר להשפצה, והוא מחיר הנוחות. ניסיתי להשפיץ בשנה שעברה כמה פעמים (אפילו היה פוסט שבו הדגמתי זאת בחוסר טעם על ציפורניים קצרות מדי), אבל זה היה מייסר מדי מכדי לרצות לשחזר את המראה הנחשק. אי לכך - השנה ככל הנראה לא אשפיץ. ואתן, מכשפות לייט יקרות, תשפיצו או לא תשפיצו?

essie Case Study

כמובטח - מתחילים עם קולקציית הסתיו המוצלחת כל כך של אסי. ומה יותר סתווי מ Case Study המופלא? מדובר בקרם שהוא ספק חאקי ספק חפור - לא בדיוק אף אחד משניהם, אבל נושא מתכונותיהם של השניים, בהיר יחסית ולא מאוד בולט על הציפורן. אמנם לא ניודי ממש אבל יש בו משהו מאווירת הניוד בצניעות, באלגנס ובשיק. אני מאוהבת בגוון הזה וחושבת שהוא התגלמות כל מה שאדם יכול לשאוף לו בסתיו.

שלוש התמונות הראשונות צולמו לאחרונה, ובהן הוא נראה חפור יותר, ואלמנט החאקי פחות בא לידי ביטוי.

אבל מצאתי גם תמונה שצילמתי לפני כחודש וחצי, וגוון החימר המיוחד שבו ממש משקף לטעמי את איך שהוא נראה במציאות לאור יום (צולם בשמש קופחת).

איך שציפורניים יכולות לגדול בחודש וחצי! 

חוצמזה קר לי נורא כל הזמן ואני כבר מסתובבת עם מעילים, סוודרים וצעיפים. לא אוהבת קור בשום צורה, אבל חייבת לומר שהשנה יש מספיק גווני סתיו שמחממים לי את הלב. בקרוב תראו את כולם.

essie Lily Pond

אני יודעת שהבטחתי לכם את קולקציית הסתיו של אסי, אבל לפני כן רציתי להראות לכם את Lily Pond הורוד. בכלל, לאחרונה החלטתי לחדש את הקשר עם הצבע הורוד, שהיה מאז ומעולם הצבע האהוב עלי. איכשהו מאז שהתחלתי עם הבלוג הזה, מרוב קניות של לקים חדשים מהקולקציות העדכניות ביותר, ללקים ורודים לא היה מספיק יצוג כאן, ואם היה יצוג - הוא לא תמיד שיקף את ההעדפות הורודות האמיתיות שלי.
את הורודים שלי אני אוהבת רכים ופסטלים, או סתם רכים, משולבים בחמימות אפרסקית או בקרירות לילכית. אני אוהבת גם ורודים מולבנים בחומרה (טיפקסיים), או מולבנים בעידון (פודרתיים) וגם מושחמים מעט בקרמל, כשהם נוטים אל הבז' או אל הניוד. אני אוהבת אותם נקיים כמו אמבט בועות אבל גם מאובקים ועכרוריים כמו התריסים שלכם. ורוד מטונף ממש טרם יצא לי לפגוש אבל אני מרשה לעצמי לעתים לפנטז על מפגש שכזה.
אני לא אוהבת ורודי פוקסיה או ורודים ניאוניים או ורודים שנראים כמו אדום. כמו כל גוון אחר, גם את הלקים הורודים שלי אני מעדיפה במראה פלסטיקי מבריק, כלומר בגימור קרם, אבל אני לא שוללת גליטרים ושימרים במקרים יוצאי דופן.  גימור ג'לי לא נתפס בעיני כגימור שיעבוד טוב עם הורודים שלי, אבל לא אכפת לי להתבדות בעניין זה.  פעם אפילו היתה לי פנטזיה על ורוד מטאלי, אבל ירדתי ממנה אחרי שראיתי כמה ביצועים כושלים לרעיון. לק ורוד בגימור פנינה , על אף הדודתיות הגלותית שהוא עשוי לייצג - ואולי דווקא בשל כך, הוא גם אופציה מבחינתי. מאט? לא אכפת לי לנסות, אבל אני מדמיינת אותו מתאים רק לורוד פסטלי בהיר מאוד וטיפקסי. ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כדי שתזרקו לי שמות/ מספרים/ סווטצ'ים/ של כל לק ורוד שנראה לכם שעשוי להתאים להעדפותיי. למה שתרצו לעזור לי? קודם כל משום שאתם אוהבים אותי ומאחלים לי חיים ורודים כמובן, אבל גם משום שאתם מתים לראות יותר ורוד בבלוג, והעזרה שלכם עשויה לסייע בכך.

על כל פנים, השילוב של כל כך הרבה אהבה לורוד עם כל כך מעט ייצוג בבלוג עורר אצלי רצון לעשות משהו גדול בעניין.  חוץ מהלקים שעוד אזמין בעזרתכם כבר הזמנתי לא מעט לקים ורודים בעצמי ואני רוצה להביא את כולם לכאן בפוסטים מיוחדים להם, אז צפו לפסטיבל ורוד נטול בושה. אני עוד לא יודעת איך בדיוק אעשה את זה ואם זה יהיה תוך כדי הפוסטים השוטפים אן שאקדיש לכל הורוד הזה פוסטים ברצף (אשמח לשמוע את עמדתכם הלקלקנית בנושא), אבל משהו מאוד ורוד הולך לקרות פה בקרוב.

ועד שכל זה יקרה - קבלו בינתיים את לילי פונד. לק לא חדש של אסי, עם פורמולה לא הכי מדהימה אבל גם לא הכי זוועתית, שדורש שלוש שכבות ומתייבש לאט, ועם ריח שהיום ללקים של אסי כבר אין (וטוב שכך!) אבל למרות כל זאת הוא נפלא בעיני.

הגוון המציאותי של לילי פונד הוא הרבה יותר חמים ואפרסקי מבתמונות וכמה שלא ניסיתי לא הצלחתי לתפוס את הגוון המדויק  כי המצלמה שלי התעקשה להוציא אותו קר וכחלחל.  אבל הנה תמונה נאמנה יותר שמצאתי ברשת, והנה עיבוד פוטושופ שעשיתי, שלדעתי משקף את הגוון בצורה הרבה יותר טובה:

את Lily Pond השגתי בטראנסדיזיין.

ובלי כל קשר  - אני מאוד עסוקה לאחרונה ולמרות שאני משתדלת אני לא תמיד מספיקה לענות על כל התגובות שלכם פה בבלוג, וגם לא על כל המיילים שאתם שולחים לי. אז רק שתדעו - זה לא משהו אישי, זה פשוט מירוץ נגד הזמן. אתם מוזמנים להמשיך להגיב פה ולשלוח לי מיילים כמובן (אני קוראת הכל), אבל אם אני לא מגיבה בחזרה גלו מעט סלחנות כי... גם אני סלחתי לכם ביום כיפור.

מניקוראש השנה: essie Marshmallow

לאחרונה, בזכות מורן, יצא לי לחדש קשר עם אהבה ישנה שלי: מרשמלו של אסי. לפני שבכלל ידעתי שאני לקלקנית היתה לי חיבה לגוונים רכים ומתונים, לבנים, אוף-ווייטים וורודים-פודרתיים. (ואם אתם אומרים לעצמכם שלאחרונה נעשיתי משעממת בנאלית ושמרנית אתם לגמרי טועים - הייתי כזאת מאז ומעולם, וזו ההוכחה). מרשמלו הוא גם הלק היחידי שאי פעם גמרתי עד תומו.

החלטתי שמרשמלו ישמש כמניקוראש -השנה שלי.  ככה סתם, כי התגעגעתי ללבן הרך הזה.

הפורמולה שלו מבאסת, זמן הייבוש איטי, ונדרשות ארבע שכבות כדי להגיע לאטימות סבירה. אבל לא אתבכיין על הללו, כיוון שאני באמת נהנית ממנו.

והנה העדות המצולמת הראשונה בהיסטוריה לכך שגמרתי בקבוק לק:

לא רימיתי. המעט שאתם רואים בתחתית זה סתם לק מיובש שנדבק לשוליים

והנה שני המרשמלו יחדיו - ישן לצד חדש:

פדיקור חדש לא עשיתי לכבוד החג, אלא נשארתי עם Brownstone  של צ'יינה גלייז שכל כך אהבתן לשנוא.

פדיקוראש השנה שלי. צולם ביום חול.

עכשיו רק נותר לי לבחור בגדים...

ואצלכם מה? שתפו אותי במניקוראש/פדיקוראש השנה שלכם לקלקניות ולקלקנים חביבים שלי.
ובהזדמנות זו - לק שמח!***


*** הקרדיט לביטוי הגאוני ניתן למישהי נחמדה בשם הגר, שאיחלה לי ברכה זו באחד החגים פעם. הייתי חייבת לגנוב. 

Essie Shift Power

Shift Power הוא לא לק חדש. למעשה הוא יצא בקולקציית חורף של 2008. אני אוהבת מאוד את הגוון - זהב מתון ולא נוצץ מדי שמזכיר הרבה יותר זהב אמיתי מלקים מוזהבים אחרים שיצא לי לראות. הבעיה הרגילה בלקים מטאליים היא מריחות המברשת. לי זה לא נורא מפריע (בעיקר בזכות העובדה שמריחות המברשת אינן נראות במציאות אלא רק במצלמה)  אבל אני יודעת שיש לקלקניות שעניין זה הוא יהרג ובל יעבור מבחינתן.
תכונה מעניינת שיש ללקים מוזהבים היא שהם סמי-ניודים. לא ממש ניודים, אבל בעלי נוכחות מאוד עדינה וכמעט לא מורגשת על הציפורן. החברה שממנה קיבלתי את הלק אמרה שהיא לא מסוגלת ללבוש אותו כי הוא "מוחק לה את הציפורניים".  בתקופות הפחות סולידיות שלי גם אני הייתי רואה בכך בכך בעיה. בתקופות סולידיות יותר, לעומת זאת, זה דווקא יתרון.
למרות החיבה שלי אליו, הוא לא ממש הצליח להרשים איש מהסובבים אותי, אני אמנם רגילה לכך שהלקים שלי אינם זוכים לתשומת לב  או לתגובות, אבל על Shift Power קיבלתי רק תגובות שליליות. כולם אמרו לי שהוא לא מחמיא לי. באופן מוזר זה רק גרם לי לחבב אותו יותר... ועדיין, זה לק שאלבש רק במצברוח הנכון. בהחלט לא לק שיתחשק לי לראות על עצמי לעתים קרובות. 

 

שימו לב לדף ה SALE שלי. עדכנתי אותו היום ויש שם המון לקים חדשים.

essie Coat Azure

Coat Azure הוא בקבוק המיני האחרון שתראו כאן מקולקציית האביב של אסי. ביחס לגווני הקולקציה האחרים הוא ללא ספק הגוון ה"חי", הצעיר והבולט מביניהם. הוא גם הקייצי ביותר מכולם, והוא מיד מעלה במחשבה בריכה עם מים כחולים וזהרורי שמש שמשתקפים בהם. למען האמת הוא אפילו ייחודי למדי. אני לפחות לא נתקלתי בהרבה כחולים דומים ומעולם לא היה לי לק כזה.
גם כשאני מסתכלת עליו מפרספקטיבה של הקולקציה כולה, אינני יכולה שלא להתרשם. לכאורה זהו גוון מנוגד לכל הפסטליים רכי הלב האחרים, אבל הוא עדיין מרוכך במידה, והוא ודאי לא הגוון הבוהק הקלישאי מול הפסטלים הרכים כמו שהציגו לפנינו -ושלא בטעם - צ'יינה גלייז (חשבו על AHOY הוולגרי ביחס לגוונים המרוככים של הקולקציה כדי להבין כמה נלוזות היתה מעורבת במלאכת המחשבת של תכנון הקולקציה) . אסי גם לא ראו צורך לשדך לו בני לוויה צבעוניים כמוהו על מנת ליצור איזון מספרי, ובחרו שהוא יהיה אחד יחיד ומיוחד (איך זה שכוכב אחד לבד מעז?) שיעמוד לבדו כקונטרה מול גווני הקולקציה האחרים והמנוגדים (איך הוא מעז? למען השם). הם צדקו ובחירתם מעידה הן על טעם והן על דיוק, ובכך הקולקציה הזאת מצטרפת לשורה רצופה למדי של הצלחות שאסי יכולה לזקוף לזכותה. עד כה, זוהי קולקציית האביב הטובה ביותר שראיתי ל 2011, וגם אם תטענו שהגוונים בה אינם בשום פנים יוצאי דופן או ייחודיים (טענה שעמה אאלץ להסכים, אולי חוץ מאשר לגבי הלק הזה), הרי שהסך הכל הכללי מעיד על אישזהו מוח שעמד מאחורי כל זה. מוח ששם לו למטרה ליצר קולקציה עם אחידות ואפילו עם ניגודיות שמצליחה לא להפר אותה, עם קו עונתי מוגדר ועם הלך רוח לא מתפשר.  אפשר כמובן לומר שהקולקציה הזאת  שמרנית מדי ולא מחדשת (ושוב, גם כאן הכחול קצת יהרוס לנו את האמירה), אבל מנגד אפשר גם לראות אותה כקלאסית וככזו שאיננה הולכת שבי אחר טרנדים זולים. גם זה משהו בימינו.
ואחרי כל שיר ההלל הזה אתם בטח חושבים שאני ממש מאוהבת ב Coat Azure. ובכן, זה קצת מביך... אבל לא. הוא ממש לא בשבילי. השימר מפריע לי, והצבעוניות האופטימית והחיונית שלו כמו גם רוח הנעורים שמנשבת ממנו מרחיקות אותי הלאה ממנו וגורמות לי להתכנס בתוך עצמי ולהתחפר במחילות האפלוליות יותר של תודעתי הלקלקנית. כשלעצמי, אני מרגישה שקצת נשארתי מאחור עם הגוונים המאובקים, המעושנים והבוציים של החורף, והייתי רוצה שמשהו מהם יחלחל גם אל קולקציות הקיץ. כבר אמרתי זאת פעם אך אומר זאת שוב - תנו לי ורודים וקורליים חפורים, אדומים מאובקים, פסטלים מעושנים ואני אהיה מרוצה. את השימר הרחיקו ממני לעת עתה והשאירו אותי עם כמה שיותר קרם מלוכלך. זה החזון האביבי/קייצי שלי ובינתיים נראה שאף חברת לקים לא עומדת לממש לי אותו. אמשיך לחלום לי לבד אפוא, ולכם אאחל בינתיים שבת של התגשמות משאלות.

יש כאן שתי שכבות ופורמולה מן החלומות.

Essie Nice is Nice

Nice is Nice הוא קרם פסטל סגול לילכי. תמיד אהבתי גוונים כאלה למרות שהם לא מחמיאים לי במיוחד ותמיד כשלבשתי אותם אמרו לי שהגון יפה אבל לא מתאים לי. על כל פנים, זה שלפנינו דומה להרבה מאוד פסטלים סגולים אחרים שיצא לכן לראות, כך שחידוש גדול אין כאן,  אם כי אני אישית מעדיפה אותו על הסגולים הפסטלים שבלטו בשנה שעברה. אני מחבבת אותו יותר מ Light as Air של צ'יינה גלייז מקולקציית Up&Away, שהיה בהיר בהרבה וגם לבנדרי יותר, וגם יותר מ  Rample's Wiggin מקולקציית שרק של OPI. שהיה אף הוא על הצד התכלכל יותר. הגוון הזה הוא לילכי יותר משניהם, ויש בו ורדרדות מובחנת. את גווני הלבנדר שלי אני אוהבת יותר אפרפרים ועכורים, ומבחינתי  אם כבר עושים סגול פסטל נקי הוא צריך להיות בדיוק כזה - לילכי וורדרד במידה הנכונה. אני חושבת שהגוון הזה נפלא. 
שלוש שכבות. מריחה סטנדרטית ביחס לפסטל.

essie Topless & Barefoot

כשהזמנתי את רביעיית המיני האביבית של אסי לא חשבתי שהגוון הזה יהיה אחד מהפייבוריטים שלי. הופתעתי שכן. אוף ווייט קרמי עם טיפונת בז'יות ונטיות ורדרדות. אני יודעת. יש בו משהו סולידי מדי ואפילו משרדי. הוא לא מושך תשומת לב, ולמעשה רוב הסיכויים שאיש לא יבחין בו (ושאתכם הוא ישעמם למוות). עם זאת הוא סופר שיקי בעיניי והמינימליזם הזה של "ללכת עם להרגיש בלי" שלו מאוד קורץ לי בתקופה האחרונה. ללבוש אותו זה קצת כמו כמו לשים קולון במקום בושם - נוכחות אוורירית ונדיפה במקום דומיננטית ומכבידה. קלילות אביבית שכזו...

יש כאן שתי שכבות, וכמו שאתם רואים לא יזיקו שלוש לאחידות משכנעת יותר. כמו בפסטלים רבים גם כאן המריחה ככה ככה, אבל זה לא הולך להרוס לנו הפעם. קטן עלינו.
ולאלה מכם שמוטרדים מהנטיות השמרניות והבלתי הרפתקניות בעליל שאני מפגינה פה בזמן האחרון אומר רק זאת: זה רק הולך ומחמיר. ראו הוזהרתם!

essie French Affair

הגיעה אלי  אתמול רביעיית מיני מקולקציית האביב של אסי. French Affair הוא הורוד המתוק שבחבורה ואף על פי שהוא בכלל לא מזיק אני ממש אוהבת אותו. זהו ורוד פסטלי (הו! קרם פסטל) עם טונים קרירים, בהיר למדי אבל לא בהיר מאוד, עם ורדרדות מובחנת ואביבית, ויש לו נוכחות די בולטת ולגמרי לא נבלעת על הציפורן.

כמו שקורה בפסטלים רבים, גם בזה שלפנינו הפורמולה איננה ידידותית במיוחד (אך גם רחוקה מלהיות קטסטרופלית) ונדרשות שלוש שכבות להאחיד את הכל. שימו לב שעל אף הפסטליות הלק הזה לא נראה טיפקסי במיוחד, ויש לו לוק מרוכך ומעודן. פודינג תות.