גם מנומר וגם ורוד!

טוב, חברות וחברים. אם זה לא המניקור המגניב ביותר שקיים אני לא יודעת מה כן. לא, לא מדובר ביצירתיות לקלקנית שנחתה עליי לפתע פתאום, ואני נשבעת לכם שמכחולים, נקדים, גליטרים ושאר קישוטים לא אחראיים למניקור שלפניכם. מדובר במדבקות לק של חברה שמעולם עד כה לא שמעתי את שמה - אינקוקו (INCOCO). צריך רק להסיר שני פלסטיקים ולהדביק. שלא תטעו - אלה לא ציפורניים מלאכותיות אלא לק ממש, שאיכשהו יובש וגובש לצורה של ציפורן גמישה, אותה ניתן להתאים לציפורניים האמיתיות שלנו.
הסברים על איך זה עובד תוכלו למצוא באתר החברה הישראלי, ושם גם ניתן לרכוש את המדבקות.

לפני המלל שאנחית עליכם הנה כמה תמונות - להתמוגגותכם ולקנאתכם.
(למדבקות שאתם רואים קוראים Purrty)

ולרשמיי:

1.  ההדבקה פשוטה וקלה אם כי מודה שבבשבילי היא היתה קצת טריקית בפעם הראשונה. אני חירבשתי את המניקור הראשון שלי כי בטיפשותי הסרתי רק פלסטיק אחד ולא את שני הפלסטיקים, ולא הבנתי למה זה לא נדבק כמו שצריך. זה כמובן לא חייב לקרות לכם. עם זאת, מרגע שהבנתי איך לעשות את זה, זה היה ממש ממש קל.

2. אין מריחות לק, אין שכבות ואין זמן יבוש. תאמינו לי, זה משחרר.

3. ריח: לא נכונה הטענה שאין בכלל ריח. כשפותחים את אריזת הניילון שבה מאוכנסנות המדבקות יש בהחלט ריח לק. עם זאת, הריח פחות חריף מריח של בקבוק לק פתוח, והחשיפה אליו אורכת פחות זמן (מריחים רק כשפותחים את הניילון. בזמן ההדבקה הריח כבר לא מורגש).

4.  המדבקות הן 3FREE, כלומר, נטולות שלושת הרעלים המסוכנים שעדיין קיימים בלקים מסוימים. זה כמובן מבורך.

6. המחיר: 39.99 למדבקות חלקות ו 49.99 למדבקות מעוצבות. יקר ולא מתאים לשימוש יומיומי אם כמוני, גם גנטיקת הציפורניים שלכן לא מארחת לק יותר מיומיים. מצד שני, אם אתן מאלה שהולכות למניקור כל שבוע במכון, ולק מחזיק עליכן שבוע, מחיר המדבקות סביר בהחלט. קחו בחשבון גם שהמניקור יוצא נקי ובלי שאריות על הקיוטיקלס, שזו בדרך כלל אחת הסיבות להעדיף מכון על פני מניקור ביתי, כך שבמובן זה התוצאה תהיה דומה למכון.

7. על אף המחיר הלא זול, וגם אם זה יחזיק עליכן יומיים בלבד, אי אפשר להתעלם מעניין העיצוב: באתר של אינקוקו תימצאו לצד עיצובים חלקים עיצובים סופר מגניבים (גם אם בשבילם תצטרכו לחלוף על אי אלו עיצובים מהגהינום), שעשויים בהחלט להיות שווים את ההשקעה - ולו רק לאירועים מיוחדים.

8. זאת ועוד, אם הציפורניים שלכן קצרות כשלי, כל מדבקה יכולה להספיק לשתי אצבעות, כך שסט מדבקות יכול להתאים לשני מניקורים. אם מסתכלים על זה ככה, 25 ש"ח למניקור זה כבר לא דיל כל כך יקר.

7. באשר לטענה שהמדבקות מחזיקות יותר מלק רגיל: נבדקה על ידי ונמצאה כלא נכונה. אצלי מניקור עם המדבקות מחזיק מקסימום יומיים, בדיוק כמו לק רגיל, ואפשר למשוך עוד יום יומיים אם מוכנים להתפשר על צ'יפים קטנים. אם לק רגיל מחזיק אצלכן שבוע אין סיבה להניח שהמדבקות לא יחזיקו שבוע.

לסיכום:
1. כן ממליצה
2. כן למדבקות המעוצבות
3. אפשר בהחלט לוותר על החלקות.

ואחרון חביב: המדבקות נשלחו אליי להתנסות מהחברה והצליחו להעיר את הבלוג - ולו לרגע קט - מתרדמת הקיץ שלו. דבר זה לא קרה עם מוצרים אחרים שנשלחו ועדיין נשלחים מחברות יח"צ שונות ומשונות. אני בעקרון עדיין אמורה לכתוב על כל מיני מוצרים כאלה פוסטים, אבל רק הזמן יגיד אם אמצא את החשק לכך (ועמכם הסליחה יחצנים יקרים. המוצרים שלכם פשוט לא מלהיבים מספיק). על כל פנים, למקרה שאתם עוד מתעניינים, אני לא ממש קונה לקים לאחרונה ואין לי שמץ של מושג מה קורה בעולם הלקים כיום. עדיין לא יודעת לומר אם זה רק עניין זמני. ובאשר אליכם, לקלקני שומדבר שלי, מקווה ששלומכם טוב ואתם שורדים את הקיץ בלי יותר מדי כחול סר טעם על הציפורניים.
נשיקות ממני בינתיים,
vanitygirl

עודני בחיים

שלום לכם לקלקני סוף קיץ שלי!

כפי שודאי שמתם לב, אין לי יותר מדי זמן אליכם לאחרונה (ולא רק אליכם - לאף אחד). אני מקווה מאוד לחזור לעניינים בקרוב. זה עתה הזמנתי שתי קולקציות סתיו (את זו של אסי ואת זו של צ'יינה גלייז אם אתם מתעקשים לדעת), ואני מקווה שעד שאלה יגיעו אספיק להעלות פוסט סיכום קיץ כמיטב המסורת הבקבוקנית. בינתיים אני מאחלת לכולכם הרבה הנאה מהימים האחרונים של הקיץ. אני כבר מתחילה לרעוד מקור, אבל אם תיתקלו בי במקרה ברחוב חפוית ראש ומסתתרת מאחורי משקפי ענק וכובעים גדולים דעו לכם שזה לא הקור שמעביר אותי על דעתי וגם לא דיכאון סוף הקיץ שפוקד אותי כל שנה, אלא הגוונים הבוהקים והצבעוניים שעל ציפורניכם. סונוורתי כהוגן וזה הזמן לבקש מכם במטותא להרגיע. לקחתם את טרנד הקולור בלוק קצת יותר מדי קשה לאחרונה וזה לא בהכרח נראה עליכם טוב, בייחוד כשזה על כולכם ביחד... ומה שלא נראה טוב על לקלקני ארצי גורם לי להתכווץ, להסתגר, לכסוס ציפורניים, לפרק תוכניות חיסכון, לחלות ובסוף למות.

ועתה, לאחר שברור לכם לגמרי שחיי ומותי תלויים בציפורניכם, לקלקני תופת שלי, סורו נא לביקור בבלוג הלקים החדש "שולפות ציפורניים". הבלוג מנוהל על ידי שתי לקלקניות, לשם שינוי לא פרחות לקים פשוטות כמונו אלא לקלקניות אינטליגנטיות שיודעות איך נראית אוניברסיטה מבפנים (יש גם כאלה מסתבר),  והן אפילו עושות כל מיני דברים מגניבים עם נייל ארט שלא תזכו לראות פה. אחת מהן היא יוליה שהתארחה כאן ב"מה בבקבוק" וכתבה שני פוסטי אורח מזהירים. הנאתכם מובטחת!

שלכם באהבה ובסיאוב,
וניטיגירל

מה עם קצת ניילאפ?

האמת המבישה ניתנת להיאמר: אחד הדברים הראשונים שלקלקנית עושה עם האייפד (זה במקרה של אמתכן הנרצעת, במקרה שלכם זה עשוי להיות אייפון באותה מידה) הוא להקליד בחיפוש של האפסטור את המילים nails, polish או איזשהו שילוב שלהם ולראות מה יוצא. מסתבר שיש כמה וכמה אפליקציות לקים וציפורניים, ורובן עובדות על העקרון הבא: מוצגת יד מטופחת ואנחנו יכולים לשנות לה את הלק בהתאם לגוונים המוצעים באפליקציה (שהם לרוב הגוונים שאיזושהי חברה מסחרית מציעה למכירה. המפורסמת שבהן היא האפליקציה של OPI).
חשבתי לעשות פוסט של סקירת אפליקציות כאלה, אבל אז חשבתי שוב והגעתי למסקנה שלא באמת מעניין אותי לעשות דבר כזה  - או על כל פנים, לפחות לא כרגע - אבל על אפליקציה אחת אני חייבת לספר לכם, לקלקני-טק יקרים: היא נקראת nailpolish from dailyglow, היא חינמית לחלוטין, והייחוד שלה הוא שאתם יכולים להשתמש בתמונת היד המטופחת (יותר או פחות) שלכם להדגמת מבחר הלקים, ולא ביד הגנרית המוצעת באפליקציות האחרות. זה טוב כמובן למי שרוצה לדעת איך גוון הלק באמת נראה על היד שלו/ה, ולדעת איזה גוונים מתאימים לו/ה, אבל הסיבה האמיתית להשתמש באפליקציה היא המגניבות שלה (אני באמת ובתמים מקווה שאף אחד פה לא חושד בי שאני מתעניינת בהתאמת לקים לגוון עורי). אין דבר משעשע יותר מלהחליף מניקורים מופרכים על היד שלכם, של חבריכם, של טפכם ושל בניזוגכם. בדוק!
את הציפורניים ניתן להניח בדיוק במקום בתמונה שבו נמצאות ציפורניכם האמיתיות, וניתן לשלוט באורכן ובעוביין. השליטה על האורך והעובי חלה בו זמנית על כל הציפורניים, כך שאם ציפורן אחת עבה יותר או דקה יותר באופן טבעי (כמו הזרת והאגודל למשל), תצטרכו לכפות עליה עובי זהה לשאר הציפורניים, מה שעשוי להיראות מוזר במקצת, אבל כמובן שלא ניתן לזוטות כאלה להפריע לנו ליהנות מהאפליקציה המקסימה הזאת.
לשירותכם: הדגמה של מניקורים שונים על ידי.

הנה כמה קרמים חביבים -  מי יותר מי פחות.

הידד! קרם חרדל! 

שימריים מטאלים גם יש:

להזכירכם: אדום אף פעם אינו נראה טוב

אבל למה להיעצר כאן? בואו נתפרע עם ניילארט כיאה לאנשים הצעירים, האופנתיים והתוססים שהננו.

שיא המודה

את המניקור הזה לבשתי לחתונה באולמי הנוצץ והמחמאות לא הפסיקו להגיע

ואפילו גליטר בגוון חרדל יש.

גוון חרדל - עם גליטר או בלי - זה דבר שחברות הלקים צריכות לאמץ. אני משתוקקת ללק בגוון חרדל כבר המון זמן. 

האפליקציה הזאת איננה עומדת מאחורי שום גוף מסחרי שמשווק לקים.  זה היתרון שלה, אבל זה גם חיסרון, כי זה אומר שאת הלקים שראיתם ומצאו חן בעיניכם לא תוכלו לרכוש בשום מקום. אבל ניחא. חפשו דומים להם בבלוגי הלקים ברחבי הרשת - כאלה דווקא יש כמו זבל. את הניילארטים הפלאיים תמיד תוכלו לבקש ממניקוריסטית מצטיינת זו או אחרת, או שתתחילו לפתח יצירתיות בעצמכם.

למה אני לא לוקחת חלק באורגיית הסרט הורוד?

כידוע לכם, חודש אוקטובר הוא חודש המודעות העולמי לסרטן השד, והמטרה המוצהרת של הפרוייקט היא לעורר מודעות למחלה האיומה אך הכל כך נפוצה הזאת, ואם לצטט מאתר האגודה למלחמה בסרטן הישראלית, הרעיון הוא לצאת ב "מסע הסברה רחב היקף, בכל כלי התקשורת, המתמקד בחשיבות הגילוי המוקדם ודרכי הטיפול בסרטן השד".  עד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה שלי מתעוררת כאשר אני ממשיכה לקרוא באתר האגודה את הדברים הבאים : "ארועים שונים יערכו במהלך החודש להעלאת המודעות למחלה ולחשיבות הגילוי המקודם, כגון: להאיר בורוד ביוזמת חברת אסתי לאודר ובשיתוף האגודה למלחמה בסרטן (02.10.10)". מה לחברת אסתי לאודר ולסרטן השד? תשאלו (או שלא. איכשהו לא נתקלתי בהרבה הרמות גבה בנושא). ובכן - התשובה המוצהרת היא שלחברת אסתי לאודר, כמו גם להרבה חברות קוסמטיקה אחרות שמשתתפות במודעות הורודה, נורא חשוב לעורר מודעות ציבורית לסרטן השד. ולא סתם חשוב, אלא אפילו חשוב עד כדי כך שהחברות הללו מוכנות לתרום אחוז מסוים מהכנסותיהן למטרה הקדושה והנעלה הזאת. כמעט כל שיטוט אקראי ברשת מעלה שפע עצום של השקות מוצרי קוסמטיקה חדשים בעלי תו "הסרט הורוד", ומי שקונה את המוצרים הללו, כך מספרים לנו, לוקח חלק במטרה נעלה, משום שבתשלום עבור המוצר הוא לא רק מקבל את המוצר הקוסמטי הנחשק, אלא גם תורם למלחמה בסרטן השד. פלא פלאים - זה ממש שניים במחיר אחד! שלא בחודש המודעות היינו קונים את המוצר הקוסמטי מתוך צרכנות צרת אופקים ולתועלתנו האישית בלבד, ואילו בחודש המודעות אנחנו משלמים את אותו הסכום בדיוק, אבל לא (או לפחות לא רק) תועלתנו האישית עומדת לנגד עינינו בעת התשלום, אלא מהפיכה בריאותית רבת חשיבות שאנחנו זה עתה עומדים לחולל במו ידינו. שמחים וטובי לב על התרומה הפוטנציאלית לאנושות, אנחנו שולפים את ארנקינו בלי יותר מדי נקיפות מצפון ורוכשים עוד מוצר קוסמטי לתיק האיפור שלנו. ואולי עוד שניים נוספים כי המטרה קדושה והאמצעים מהם? - כמה מעות בודדות שאם לא נוציא עכשיו נוציא ממילא בזמן אחר?

אז תנו לי לספר לכם שענקית קוסמטיקה כאסתי לאודר, שמגלגלת מיליוני אם לא מילארדי דולרים בשנה, יכולה לתרום תרומה משמעותית למלחמה בסרטן השד גם מבלי להוציא מוצרים חדשים שנושאים את הסרט הורוד. מהרווחים העצומים על מוצריה הקיימים היא יכולה להפריש אחוז מסוים למחקר מדעי או לפיתוח רפואי בתחום, ועדיין הרווחים שישארו ברשותה יהיו עצומים. גם חברות אחרות יכולות  - אם הנושא באמת כל כך חשוב להן - לנהוג בצורה הזאת ולהקדיש אחוזון מרווחיהן למטרה זו, ואפילו מבלי שנדע על כך. אבל לא כך נוהגות החברות. ולמה בעצם? כי על חשבון המודעות לסרטן שד תוך ניצול חסר בושה שלה, ניצבת מטרה אחרת לגמרי, אשר כל קשר בינה לבין סרטן שד הנו מקרי לחלוטין, והיא המודעות למוצרי הצריכה של חברות הקוסמטיקה השונות.
מכל חודש המודעות הזה למדתי הרבה יותר על חברות קוסמטיקה ועל מרכולתן הנחשקת מאשר על סרטן שד ועל הדרכים למנוע אותו.

למי שאי פעם פתח חשבון של מוכר באיביי ודאי מוכרים הטיפים של איביי להצלחה במכירות. בין שלל עצות טכניות ישנה גם העצה השיווקית לתרום לצדקה. אם תתרום, יספרו לך באיביי, תוכל להגדיל את הכנסותיך!  כן כן, הנוסח הוא בערך כזה. באיביי לא מייעצים למוכר לתרום משום שהתרומה שלו באמת יכולה לעזור למישהו (למי אכפת?), אלא כי באמצעות התרומה שלו הוא יכול לעזור לעצמו ולהגדיל את רווחיו (ולאיביי לגזור יותר עמלות ממכירותיו). כנראה שאנשים אוהבים לקנות ממי שתורם. זה גורם להם להרגיש טוב עם עצמם, ומפחית את רגשות האשם הצרכניים. רגשות זה תמיד משחק חזק בידי מי שמשכיל לנצל אותם למטרתו, ואכן אף פעם לא יחסרו מנצלים...

ושלא תהיינה אי הבנות - אין בדברי כל כוונה לצאת בהצהרות נגד תרבות הצריכה. כבלוגרית של מוצרי צריכה אני חלק מתרבות זו, וידוע לי היטב שכל מוצר שאני מציגה בבלוג - יש בו פוטנציאל לעודד צרכנות בקרב קוראיי, ובכך לתמוך ביצרניות ולהזין את הכלכלה הזאת. ואתם יודעים מה? אין לי בעיה עם זה. כשמוצר קוסמטי נמכר לי כמוצר צריכה אקנה אותו ברצון אם אחליט שהוא דרוש לי. לעומת זאת, כשאותו מוצר צריכה בדיוק (ואל תבואו לספר לי שהקולקציות הורודות הן מוגבלות, ולכן לא מדובר באותם מוצרים. זאת באמת לא הנקודה כאן) נמכר לי כמשהו אחר ועם סיפור שאמור לגרום לי להרגיש שעשיתי משהו טוב לאנושות בקנותי איתו - כבר יש לי בעיה. כי מי שבאמת קונה את הסיפור הזה נופל להונאה עצמית פאתטית, מצערת ואף מסוכנת, שכן מדובר באובדן מודעות מהסוג שיכול לגבות מחיר כבד הרבה יותר מהתשלום למוצר ורוד זה או אחר.  מדובר באובדן חוש הביקורת העצמית, אובדן היכולת לשאול שאלות ולבצע הקשרים מחשבתים ולמעשה באובדן המודעות. אובדן מודעות הוא תמיד מצע טוב למשטרים חשוכים ולזוועות אחרות המתרחשות לנגד עינינו מבלי שנראה אותם אפילו, אבל אעצור כאן כדי לא להרחיק לכת ממטרת הפוסט הזה. כך יוצא שבחודש המודעות לסרטן השד כולנו שבויים בחוסר מודעות מטמטמת ומעוורת, שמעט מחשבה הגיונית היתה יכולה למנוע אותה. אז נכון, יכול להיות שהאגודה למלחמה בסרטן כמו גם ארגונים דומים מקבילים ברחבי העולם, שודאי אינם עשירים כמו ענקיות קוסמטיקה, גרפו קופה יפה על הדיל הזה, ובכך השיגו מעט מימון למטרות רפואיות מצילות חיים. מה שבטוח - בתחום ההסברתי הן כשלו. אני דווקא יודעת דבר או שניים על סרטן השד (ולצערי גם מתוך היכרות משפחתית קרובה מדי). חודש המודעות לא תרם לי דבר וחצי דבר על הידע שכבר ברשותי, אך לעומת זאת רכשתי המון ידע על מוצרים קוסמטים חדשים. אין לי ספק שהמרוויחים העיקריים בחודש המודעות הזה הם לא הגורמים ההסברתיים כי אם חברות הקוסמטיקה ושאר הארגונים שמטרתם האמיתית היא למכור - וכמה שיותר. ולא בכדי יש כאן שילוב של סרטן שד וקוסמטיקה. לשניהם קהל אחד - נשים (בעיקר). מישהו זוכר "חודש מודעות"  בנושא סרטן הערמונית?. אני זוכרת קמפיינים הסברתיים רבים הקשורים לנושאים בריאותיים שונים. בדרך כלל הם קצרים יותר מחודש. ביום האיידס הבינלאומי אפשר לכל היותר לפרסם חברות קונדומים, אבל תודו שיש הרבה יותר קשר בין קונדומים לבין מניעת איידס מאשר הקשר שבין מוצרי קוסמטיקה לבין מניעת סרטן שד. אבל זה לא חשוב. כקורבנות פוטנציאלים של סרטן השד יש לנו, הנשים, הרבה מוצרי קוסמטיקה שאנחנו יכולות לרכוש. וזה הרי תמיד טוב, לא?

אולי בכלל יש מקום לשאול האם באמת יש צורך ב"חודש מודעות" שכזה, שהרי לפי הבנתי מודעות איננה צריכה להיות תחומה בזמן, ומודעות לסרטן שד (כמו גם למחלות אחרות) היא דבר שצריך להיות תמיד ולהילמד בבתי ספר עוד מגיל צעיר... אבל לא זו כוונת הפוסט. הכוונה כאן היא לעורר מודעות. ולא - לא לסרטן השד, אלא למניפולציות שאנחנו כל כך בקלות נופלים קורבן להן. נתקלתי בהמון בלוגים שנתנו במה לחברות קוסמטיקה עם מוצרים ורודים, ובכל פעם כזאת חשתי אי נוחות מצמררת. כל הבלוגריות הללו (לא נתקלתי בבלוגרים זכרים) באמת ובתמים פעלו מתוך אמונה בחשיבות הנושא (שאני האחרונה לזלזל בו), והיו אפילו כאלה שמעבר לפרסום המוצרים הורודים גם הגדילו לעשות בסיפורים אישיים שבאמת עשויים לעורר מודעות. אני אומרת - רוצים מודעות? לכו על זה, אבל דאגו להפריד אותה מדברים אחרים, כי אין באמת קשר בין סומק למניעת סרטן שד, כי לא באמת אכפת לחברה שמייצרת את הסומק אם תחלו או לא - אכפת לה רק אם אתן קונות או לא. אבל היי, אנחנו קונות כל השנה ממילא, לא?
אז בחודש המודעות לסרטן השד - אם המודעות הזאת באמת חשובה לכן - ייצרו אותה בדרך שמייצרים מודעות.  אתן רוצות לקנות מוצרי קוסמטיקה? קנו אותם, אבל בידיעה שאין שום דבר שונה ברכישת מוצר ורוד מכל רכישה אחרת. מודעות זה דבר חשוב. אל תוותרו עליה כל כך מהר בעבור סרט ורוד או בעבור "חודש מודעות". 

"מה בבקבוק?" מצהיר בזאת שהוא לא יתן במה לאף מוצר בעל תו ורוד ולא יתפתה לניצול הציני הבוטה של חברות הקוסמטיקה נושא כה כאוב ומאיים כסרטן שד. "מה בבקבוק?" ימשיך כמובן לתת במה לחברות הקוסמטיקה, אך רק כל עוד אלו משווקות את מוצריהן כמוצרי צריכה בלבד, נטולי ערך מוסף שקרי.
על אף האמור - "מה בבקבוק?" עדיין אוהב את הצבע הורוד וימשיך לתת במה ללקים ורודים.