ריגושים זולים, גם אדומים: לקים של ביוטיקייר ומגבונים להסרת לק

הבלתי אפשרי התרחש: אני ממש השקעתי בוקר שלם להסוויץ' את כל אלה, ממש כמו בימים הטובים של הבלוג, כאשר פוסטים של "מה בבקבוק?" הופיעו חדשות לבקרים, ובקושי היתה לכם מנוחה ממני.
ובכן, את המוצרים שלפניכם קיבלתי לפני זמן רב, רב מדי, וחשבתי שזו עשויה להיות הזדמנות טובה עבורכם להעמיד למבחן ביקורתי את הביטוי "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא" בהקשר זה. היו אפוא אתם השופטים.

ולענייננו - אני לא נמצאת כאן בשביל אדומים, אבל למקרה שאתם כן, לקלקני דם חם שלי, אני מקווה שתרוו נחת מהשפעה האדמדמה שלפניכם:
18 הוא אדום מתון ולא בוהק, ובמציאות אפשר להבחין שהוא נוטה מעט לורוד - נטיה שאיננה באה לידי ביטוי התמונות. 
מה אומרים הלקלקנים? אני אומרת NEXT!
שתי שכבות.

81 הוא עוד אדום. שנאמר, אדומים אף פעם לא מתים, הם פשוט מתחלפים... והפעם הנטיה הורדרדה התחלפה לכתמתמה, ואם תשאלו אותי - מוטב כך.
שתי שכבות.

55 הוא למעשה פסוודו אדום - הבקבוק אדום  ככל אדום אחר, אבל הנוזל שקוף כל כך ודל פיגמנט, שאין סיכוי שאי פעם יתקבל הצבע האדום על הציפורניים. התוצאה ג'לית וורודה שמזכירה לי לקים של ילדות הפוקדות גן באופן יומיומי. לא בשבילי, אבל מצד שני כל דבר עדיף על אדום ממש.
שלוש שכבות.

88 הוא כבר סיפור כתום. לא ניאון אבל עם נוכחות בוהקת ולחלוטין לא נחבאת אל הכלים. זה הלק היחידי פה שאני ממש אוהבת. שלוש שכבות.

19 הוא ג'לי סגול טרופית ענבים עתיר ברק אך חסר השראה.
שלוש שכבות.

 09 הוא שימר כחול. כידוע, החל מהקיץ שעבר כחול הוא האדום החדש, והוא ללא ספק הגוון שזוכה לקשט הכי הרבה ציפורני אדם אחרי אדום ברחובות המיוזעים שלכם. אני, שהתגליתי כמושפעת מאופנת הרחובות המיוזעים שלכם הרבה יותר ממה שצריך, כמעט שלא יכולה יותר לראות לק כחול, שלא לדבר על ללבוש אחד כזה. והשימר? מוטב שלא אכנס כעת לדיון עתיק יומין זה, רק אסכם שאלמלא השימר ואלמלא הכחול הלק הזה יכול היה להות מושלם.

אבל לא גמרנו, יש עוד עניין שבגינו התכנסנו: מגבונים ריחניים הטוענים להסרת לק ללא אצטון בתוספת לחות.
ככה נראה העסק:

בתחתית האריזה כתוב: "מגבונים ריחניים ועדינים, מזינים את העור, אינם מייבשים את הציפורן" - וזו אמת לאמיתה. זו הפעם הראשונה שאי פעם נתקלתי במגבוני הסרה עם ריח עדין ולא מזעזע. הם גם באמת אינם מייבשים - לא את העור ולא את הציפורן, ויש להם תחושה לחותית/שמנונית ידידותית להפליא.
הבעיה היחידה היא שהמגבונים האלה לא יעילים. הם אולי נעימים לציפורן ולעור, אבל בהסרת לק הם ממש לא משהו. ואני פונה שוב אל הכיתוב על גבי האריזה: "חסכוני!! - מגבון אחד יעיל לשתי ידיים!". על זה לי לומר דבר אחד בלבד: בולשיט.
המגבונים עצמם דקים ביותר ומאוד קשה להסיר לק עם מגבון אחד - הרבה יותר קל לערום כמה יחדיו ועם הערימה לשפשף את הציפורן כי אחד בדרך כלל נדבק ללק ומתקשה לנוע.

מגבון בודד דק מן הדק

אבל מילא זה שצריך לעבוד עם המגבונים בזוגות או בשלשות - אילו זוג או שלשה לא מספיקים לכל הידיים. בדרך כלל זה זוג לאצבע. לא מאמינים? הנה כמות המגבונים שנדרשה לי להסווצ'ות של היום (קחו בחשבון שכל סווץ' זה ארבע אצבעות וממש לא שתי ידיים):

אז חסכוני זה לא. השתמשתי כמעט בחבילה שלמה.
זאת ועוד, המגבונים בסופו של דבר עשו עבודה הסרה, אבל יש לזכור שזה על סווצ'ים בלבד - כלומר, לקים שמרחתי אך ורק לצורך הצילומים ומיד הסרתי, כך שהם לא התייבשו באופן מלא. יש להניח שבלקים שהתייבשו כמו שצריך מלאכת ההסרה תהיה אפילו יותר מייגעת.
בשורה התחתונה - לא לקנות, למרות שחבילה כזאת נורא זולה (משהו כמו 2 או 3 ש"ח - לא זוכרת בדיוק).

אבל זה לא שלביוטיקייר אין מה להציע בתחום מסירי הלק. כבר יותר משנה שאני משתמשת אך ורק באצטון הטהור שלהם  ותאמינו לי -  יותר טוב מזה אין.  בכל פעם שאני עוברת באחת מהחנויות המקסימות של ביוטיקייר, שתמיד מלאות בשטויות נהדרות ושימושיות (מי יותר מי פחות), אני קונה בקבוק אצטון טהור של ליטר ב - 15 ש"ח.  אני יכולה לומר שבכל ההיסטוריה הלקלקנית שלי נתקלתי במסירי לק יקרים יותר, אבל לא בטובים יותר. האצטון הזה מסיר לק בקלות וביעילות, בלי חומרי ריכוך וטיפוח ובלי יומרות, אבל עושה את העבודה. ישנו מיתוס בקרב חובבות הלקים שמסירי לק ללא אצטון הם טובים יותר לבריאות וגם ידידותיים יותר לציפורן ולעור, אבל אני לא מצאתי לכך כל עדות. לא ראיתי שום הבדל מבחינת נסיוני האישי, וגם לא מצאתי מחקר מדעי רציני שמצביע על עדיפות כלשהי לחומרים המצויים בלקים ללא אצטון. הציפורניים המחורבנות שלי נוטות להישבר ולהתפצל גם אם אני משתמשת באצטון, גם אם אני משתמשת במסירי לק ללא אצטון (והשתמשתי בשנה הראשונה לבלוג כמעט רק בכאלה), וגם אם אני בכלל לא משתמשת במסירי לק או צובעת את הציפורניים (כמו בחודשים האחרונים). כנראה שיש דברים שלא משתנים, ביניהם הציפורניים שעמן נולדתם. אל תצפו שמסיר לק יעשה כל מיני דברים שהגנים או התזונה שלכם אחראיים להם בעצם.

את המוצר הזה לא קיבלתי להתנסות וחבל. הוא פי אלף יותר טוב מהמגבונים המגוחכים שקיבלתי

מחיר לק של ביוטיקייר: 4.5 ש"ח. להשיג בסניפי ביוטיקייר (אם אתם לא מכירים תבדקו איפה יש באתר הבית)

ובינתיים - אדיוס!

ריגושים זולים: שלושה לקים של...

ביוטיקייר! (וכל הכבוד לפיצ'ה שבאורח פלא ניחשה נכונה!)

האדום שהדאיג אתכם כל כך בפוסט הקודם היה לא אחר מאשר האדום הזה:

ולא. לא המרתי את דתי.  אמרתי זאת תמיד ואומר זאת שוב - לק אדום זה גועל נפש, במיוחד בתקופה כמו זו שלנו, בה כל אשה צודקת ברחוב מתהדרת בציפורניים אדומות. כשלעצמי, אהיה מוכנה להסתכל שוב על לק אדום רק אחרי שהוא לגמרי יצא מהאופנה, כשאף אחת (חוץ מקומץ זונות וזקנות -  ממש כמו שהיה בשנות התשעים, בהן לק אדום נחשב למשוקץ) לא תעז לצאת עם ציפורניים אדומות מהבית. אולי אז תראו אותי מסתובבת עם לק אדום ברחובות, יורקת קליפות של גרעינים לכל עבר, מגחכת על הלקים הכחולים, הירוקים והצהובים שיעטרו את ציפורני ההמון הצודק. עד אז - אני יורקת על כל ציפורן וציפורן מציפורניכן האדומות.
למי מביניכן שאיננה מעוניינת לחכות איתי עד אז כדי ללבוש לק אדום יש לי הצעה עממית:  לק של ביוטיקייר העונה לשם 54 (!) בארבעה וחצי שקלים. האדום הזה עושה את העבודה בשכבה אחת בודדה. הפורמולה סמיכה ומספקת חוויית מריחה נוחה בהחלט. חוץ מהאדום הכל בסדר.

01 הוא כבר סיפור אחר לגמרי. מדובר בצהוב ספק פסטלי ספק בוהק שמאוד מזכיר לי ממתק (נדמה לי שאף הוא משנות התשעים. על כל פנים מאז לא נתקלתי בו) שנקרא "בננית".  אם זכרוני אינו מטעני היה זה ממתק רך וג'לטיני שקצת מזכיר מרשמלו במרקמו, מצופה שוקולד או אחד מחיקוייו, שהדיף ניחוח בננה כימי מהמם.

שטופת נוסטלגיה לבננית, לשנות התשעים, לתום שאבד לנצח ולכבשה דולי אני לא באמת יכולה שלא לאהוב את הגוון של אפס אחד.  מסקנת ביניים: אפס אחת לטובתו.
מאידך - פורמולת האימים וזוועות המריחה (שלוש שכבות - אין הנחות) לא ממש עושים עמו חסד.  מסקנה סופית ברוח שנות התשעים: כבר עדיף רצח רבין, רצח עם ברואנדה או מוניקה לוינסקי.

ואחרון חביב - 96.  גליטר סגגלגל-ורדרד הולוגרפי למטרות ליירינג בלבד. זהו למעשה הגליטר המאורך הראשון שאני רואה בישראל. אף על פי שאני לא עושה ליירינג משמח אותי לדעת שיש גליטר ארוך בישראל. זה גורם לי להרגיש ארוכה וצודקת.
עשיתי איתו שני נסיונות ליירינג. הראשון צפוי ובלתי נמנע והשני מופרך אך משעשע.

 על לק כהה (ווילד ויסטריה של אורלי) -

על אפס אחד:

אינפורמציה לקלקנית שעשויה לעניין: הלקים של ביוטיקייר כנראה עמידים מאוד. לא בדקתי זאת בעצמי אבל קראתי בבלוג של מרינה שלק של ביוטיקייר החזיק עליה חמישה ימים!

להשיג בסניפי ביוטיקייר או באתר האינטרנט.

שימו לב: אני מוכנה לתרום את שלושת הלקים לכל המעוניין/ת. קבלתם לא תהיה כרוכה בהגרלה או רישום, אבל המעוניין (שיצור עמי קשר במייל) יצטרך לאסוף אותם פיזית ממני בהרצליה. לא יהיו משלוחים הפעם, צר לי.

ג"נ: את שלושת הלקים קיבלתי להתנסות מהחברה. 

ריגושים זולים: קולקצית לקים אביבית לביוטיקייר

אני לא זוכרת חברת לקים ישראלית שיצאה אי פעם עם קולקציה עונתית (תקנו אותי אם אני טועה), ותמיד ביקרנו אנו הלקלקניות את החברות הישראליות על כך שהן מייצרות לקים בודדים ללא הקשר עונתי וללא המסגרת הכל כך נכונה של קולקציה, שאליה הורגלנו ממותגי הלקים בעולם.
אבל הנה זה קורה - קיבלתי השבוע "קולקציה": שלושה לקים של ביוטיקייר שמרכיבים - במתכוון, במוצהר ולגמרי לא במקרה-  קולקציה אביבית. אז קודם כל כבוד. פתח לקידמה נרשם במחוזותינו והסתמנותו של שינוי מבורך. כמובן שיש עוד מה לשפר, ועוד נדון בכך, אך לפני כן  - הלקים:

97 - קרם אדום קורלי

לזכותו של 97 יאמר שהוא גוון חביב, לא מזיק ואביבי למדי. לחובתו יאמר שהוא בנאלי לעייפה וממחזר טרנדים שעבר זמנם. קורליים שכאלה ראינו יותר מדי בקיץ שעבר. האם אנו זקוקים להם גם הקיץ?

22 - קרם ורוד בזוקה

על 22 לצערי אין לי הרבה דברים טובים לומר.  מדובר בורוד בוהק מאוד, כמעט ניאוני, שאולי הייתי עשויה לאהוב יותר - שוב - אלמלא הגוון הזה היה נחרש כל כך בקיץ שעבר. אני מוותרת.


14 - קרם ירוק תפוח

14 הוא ללא ספק ההפתעה של הקולקציה. ירוק מקסים וגם אם יצא לנו לראות דומים לו בעבר (לסאלי הנסן היה ירוק תפוח דומה), הוא טרם הספיק להפוך למאוס. זה מסוג הגוונים שתמיד משמחים אותי ומרוממים את רוחי. לעת עתה - כן ירבו.

לסיכום, הרגשות מעורבים. אני שמחה על "קולקציית לקים" ישראלים ראשונה, אבל פחות שבעת רצון מנושא בחירת הגוונים. הפורמולה של הלקים היתה גרועה משזכרתי, וחווית המריחה היתה לעתים מייאשת. הפורמולה היתה סמיכה והגוונים נמרחו בצורה בלתי אחידה, אבל שתי שכבות סידרו הכל ונתנו תוצאה אחידה ומשכנעת (חוץ מהורוד שדרש שלוש שכבות והיה האיום ביותר מבחינת פורמולה).
זאת ועוד - עניין השמות. אם כבר עושים מעשה חדשני ומוציאים קולקציה אפשר גם להקדיש עוד טיפונת מחשבה לשמות לקים שהם מעט יותר מקוריים מ"14".  אבל על עניין זה אהיה מוכנה להתפשר.

 היתרונות המשמעותיים של הקולקציה מסתכמים מבחינתי בשני סעיפים: 1. המחיר (5 ש"ח בסניפי ביוטיקייר. לבירור הסניף הקרוב לביתכם השתמשו באתר), 2. הלק הירוק.

בתחום הרעלים אני מעט נבוכה: מבחינת הרכיבים הרשומים על הבקבוק נראה שאין פורמלדהיד וטולואן אלא רק פטאלט (בצורת phtalic anhydride), אבל על אחד הבקבוקים (הירוק) רשום "מכיל פורמלדהיד".  אני לא יודעת איך להתייחס לעניין זה, אבל נראה לי שמן הראוי שהחברות הישראליות יפנימו שהצרכן צריך לדעת מה יש במוצרי הצריכה שלו. זוהי זכות בסיסית שכדאי להתחשב בה, בין אם החברה בוחרת להשתמש בפורמולות המכילות רעלים ובין אם לאו. ובניגוד לעניינים אחרים שעליהם אסכים להתפשר, על עניין זה לא אסכים.

ריגושים זולים עם ביוטיקייר

ביוטיקייר היא חברת קוסמטיקה שרבות שמעתי אודותיה אבל מעולם לא הזדמן לי להתנסות במוצריה משום שאין סניף ביוטיקייר קרוב לביתי. לאחרונה יצרו איתי קשר מהחברה ושלחו לי חמישה לקים להתנסות, ואני שמחה לחלוק אותם היום עמכן.

32 הוא קרם ורוד משרדי. לא גוון יוצא דופן או מיוחד ואפילו קצת חסר אישיות. אין לי ממש דברים רעים לומר עליו אבל כשראיתי אותו בבקבוק חשבתי שאחבב אותו יותר כי אני לאחרונה די בעניין של גוונים מתונים שיש בהם איזשהו אלמנט ניודי, אבל על הציפורניים איכשהו לא התלהבתי במיוחד.

 43 הוא קרם פסטל לילכי עם איזו ורדרדות חמודה. כידוע לכן אני מאוד מחבבת את הגווונים הלילכיים האלה לא משנה כמה פעמים ראיתי אותם בעבר.

 77 הוא ורוד עתיק שימרי, והוא הלק היחידי מבין החמישה שאני מוצאת ממש בלתי נסבל.

57 הוא קרם ירוק כהה שממש הפתיע אותי. אין לי שום ירוק דומה, ולא, הוא לא דומה בכלל ל Enchanted Forest של אורלי. הירוק הזה הרבה יותר חי ממנו, ועם זאת כהה ממנו בהרבה. אני ממש אוהבת את הגוון הזה!

 

 16 הוא קסם של טורקיז. גוון יפהפה באמת, מושלם לקיץ ואין לי שום דבר דומה לו.

 המריחה לא היתה אחידה בכל הלקים ועם זאת היא היתה סבירה לחלוטין. כיסוי מלא הושג ברוב המקרים בשתי שכבות, ובחלק מהלקים השכבה הראשונה התאפיינה במעט סימני מברשת, עניין שהסתדר (או לפחות התעדן) בשכבה הנוספת. לא תמצאו כאן את חוויית המריחה של OPI, אבל מצד שני, אפילו בלקים של essie לא תמצאו את חווית המריחה של OPI. כיוון שכבר יצא לי להיתקל יקרים בהרבה עם חווית מריחה גרועה בהרבה, אין לי תלונות מיוחדות בעניין זה. אהבתי מאוד את המברשת. היא דקה וגמישה ובעלת זרוע ארוכה. העבודה איתה נוחה בהחלט ומאפשרת דיוק טוב.
חברת ביוטיקייר מצהירה על עצמה שאיננה עורכת ניסויים בבעלי חיים. ברשימת הרכיבים שעל הבקבוקים לא מופיעים שלושת הרעלים פורמלדהיד, טולואן ודיבוטיל פטאלט.

חסרונות תמיד אפשר למצוא, ואם נהיה קטנוניים (ונהיה, אחרת מה תכלית קיומנו בעולם?), נוכל כמובן לבקר את שיטת מיספור הלקים שנהוגה בביוטיקייר במקום שמות מגניבים כמו שאנחנו אוהבות, אבל אני באמת חושבת שבמקרה זה המחיר  - 5 ש"ח - יכול בשקט לסתום לנו את הפה. בסופו של דבר מדובר במוצר שעושה את מה שהוא אמור לעשות בלי המותרות הנלוות למוצר ממותג (במיתוג בינוני כמובן, לא היי אנד) שעליו נשלם בין פי ארבע לפי עשר יותר. הסיבה למחיר הנמוך היא, כפי שמצהירם בחברה,  שהרשת מייבאת ומייצרת בעצמה את כל מוצריה ומשווקת אותם ישירות לצרכן הסופי, ללא פערי תיווך ובאופן בלעדי בחנויות הרשת.

החסרון המשמעותי יותר בעיני הוא הנגישות של הלקים של ביוטיקייר. לא בכל מקום אפשר להשיג אותם, ולקלקנית כמוני צריכה לנסוע די רחוק כדי לרכוש אותם, וההפסד כאן הוא כפול - גם של לקלקניות שגרות באיזורים המרוחקים לסניפי הרשת וגם של הרשת שיכלה להפיק יותר רווחים מלקלקניות כאלה.
אמנם יצא לי להכיר רק חמישה לקים של ביוטיקייר, אבל מאתר האינטרנט שלהם אני למדה על קיומו של מבחר גדול (100 גוונים) עם מגוון מרשים. בשורה התחתונה התרשמותי טובה. הלקים שקיבלתי גרמו לי לרצות להכיר עוד לקים של ביוטיקייר, ואני רק מקווה שאלה יזדמנו לידי שוב בקרוב!

מה חשבתן על הלקים? אני יודעת שרבות מכן כבר התנסו בלקים של ביוטיקייר. מכן אשמח לשמוע רשמים, המלצות על לקים ספציפיים ושאר הרהורים לקלקניים.

לעניין אחר ולא קשור - הוספתי סקר שאשמח אם תענו עליו. הוא נמצא למעלה משמאל.