ריגושים זולים עם GA-DE Sweet Bliss

לאחרונה אני רואה בכל מיני מקומות לקים חדשים ומגניבים של ג'ייד. ראיתי ירוק מנטה וכחול וסגול יפה ועוד כל מיני חדשים צבעוניים כאלה, ואני מחכה לרגע שבו הם ימכרו בהנחה כדי שאוכל לנסות אותם ולהביא לבלוג (ברמת העקרון אני לא מוכנה להוציא הרבה יותר מ 10 ש"ח על לק של ג'ייד).
הלק שלפניכם הוא לא אחד מהחדשים המגניבים האלה. להיפך - אני מצפה שהוא יהפוך פה כמה וכמה קרביים, ויגרור זעקות שבר לקלקניות. מדובר בורוד בהיר בגימור foil, שזה סוג של שימר מטאלי עם חלקיקי שימר מובחנים (בניגוד לפרוסט או פנינה, שבהם חלקיקי השימר זעירים ממש ומתלכדים לגימור חלק בהרבה). אולד פאשן מהסוג שקשה לתאר שעוד עושים, אבל מסתבר שבג'ייד עוד עושים כאלה.
מרוב שSweet Bliss (שמספרו 230 אם אתן דווקא מתעקשות על כך) הוא כל כך מיושן, לא אופנתי, לא קשור, חסר מודעות וחסר שיק אני כמעט מחבבת אותו. בכל זאת, קשה למצוא לק שהוא עד כדי כך מחוץ לכל קונצנזוס אפשרי.

אה, וספרו לי אם נתקלתן במקרה בג'יידים החדשים המגניבים ואם יש מקום שבו כבר ניתן להשיג אותם ב 10 ש"ח.

ריגושים זולים וסגולים עם Mybelline Dark Plum

תראו איזה מציאות אפשר להגריל מדי פעם בסופרפארם! הם נמצאים בסלסלות, ארוזים בבקבוקי מיני גדולים יחסית (לדעתי לפחות 7 מ"ל), ועולים 10 ש"ח. נא להכיר: Maybelline mini Colorama.
אל תצפו למצוא שם אינספור גוונים מגניבים כי תתאכזבו. המבחר דל יחסית ולא יותר מדי מעניין, אבל שווה לבדוק בגלל המחיר.
אני מצאתי שם את הפנינה הזאת, העונה לשם Dark Plum, ואני מרוצה מאוד. לא שמדובר בגוון פורץ דרך או מיוחד במינו, אבל הוא נאה וסתווי ולפעמים לא צריך יותר מזה. הסגולים הכהים אופנתיים מאוד השנה, וכמעט כל חברת לקים גדולה ונחשבת יצאה עם גרסה משלה לסגול הכהה (שדומה מדי לגרסאות של החברות המתחרות). Dark Plum הוא קצת פחות כהה וקצת יותר סגלגל מהסגולים הכהים של OPI, אסי וקולור קלאב (אם כי בתוך הבית הוא כהה מאוד), אבל הוא יכול בשקט להוות אלטרנטיבה זולה ומספקת. בעיני הגוון הזה עומד בפני עצמו ושווה לרכוש אותו גם לא כאלטרנטיבה לגדולים.

המברשת היתה קצת מוזרה - רחבה ולא הכי יציבה, אבל עם זאת המריחה היתה מושלמת, ואטימות מלאה הושגה בשתי שכבות בלבד. עוד דבר שאהבתי הוא הגימור הסופר גלוסי של הלק. גם ללא טופ הוא ממש ממש מבריק!
פחות אהבתי את העובדה שאין רשימת רכיבים על הבקבוק, וכשקניתי לא ידעתי אם מדובר בפורמולה שהיא 3FREE או לא. הנחתי שבעולם הנאור לא מייצרים יותר פורמולות רעילות ולכן הייתי מוכנה להמר. איזה מזל שהיום באינטרנט אפשר לבדוק הכל - בדקתי ומצאתי שהלקים של מייבילין הם אכן 3FREE.

ריגושים זולים עם לייף 224

אני לא מספיק אוהבת ניודים כדי להסתובב איתם, אבל אם הם זולים מאוד, אני לפעמים מתפתה לקנות ולהסוויטץ'. כיוון שאני יודעת שרבות מקוראות הבלוג אוהבות ניודים, אשמח לשמוע את דעתן הלקלקנית.

לייף 224 אטום כבר מהשכבה הראשונה. בתמונות השתמשתי בשתי שכבות אבל אפשר בשקט להסתפק באחת. הפורמולה מעט סמיכה והמברשת מגושמת מעט, אבל למרות זאת המריחה היתה סבירה לחלוטין.

ריגושים זולים עם ליידי גאגא (או לייף 269)

המגזין Vanity Fair (בבעלותה ש לVanityGirl למקרה שלא ידעתם ושאלתם את עצמכם לפשר קרבת השם) יצא עם חתיכת שער לקלקני לסמפטמבר הקרוב, ובו ליידי גאגא מציגה לראווה את ציפורניה המושחזות והמחודדות ב...מחווה שוחרת שלום דווקא.

הלק, כך נדמה לי שקראתי היכנשהו, הוא מדבשי כוורתה של הדבורה ליפמן, וכך הוא נראה מקרוב:

אפור בהיר למדי אבל לא בהיר מאוד, עם נטייה בז'ית קלה. שימו לב למבנה השקד של ציפורני הגאגא. יש שם ממש שפיץ! זה כבר זמן רב שציפורניים מרובעות הן פאסה בעולם האופנה הנאור, אך אל הרחובות הים תיכוניים שלנו (ולמרבה הפלא גם אל הרבה מאוד בלוגי לקים פופולאריים בעולם) טרם הגיעה הבשורה המחודדת.
אז יצאתי אני להשחיז את ציפורניי ואפילו ליקטתי לק אפור של לייף (מספר 269) כדי לצאת הכי קורבן אופנה שיש. כמו קורבנות אופנה רבים, גישה אל המקור לא היתה לי, והדבר הכי קרוב שיכולתי להשיג (בסופרפארם) היה קרוב מספיק כדי להידבר עם המקור אבל עדיין רחוק מספיק כדי לשמור על רמה נמוכה דיה של חיקוי נלעג.

כולי תקווה שכך תנהגו גם אתן, לקלקניות סוכריה שלי. השחיזו את ציפורניכן אבל הישארו שוחרות שלום. משחו אותן באפור ולא בצבעים צמאי דם, וכדי שאיש לא יחשוב - ולו לרגע - שציפורניכן המחודדות הנן כחרבות שלופות - תנו לידיכן הענוגות מדי פעם, כבדרך אגב, להימתח לכדי מחווה של PEACE, על רקע שיערכן הזהוב והגולש המתבדר ברוח. ואל לכן להישיר מבט! ציפורניים חדות ומבט חד אינם בני לוויה הולמים. שמרו על מבט לא ממוקד, ספק שיכור, ספק מאוהב (גם סתם מזוגג זה בסדר גמור!), והכל יהיה בסדר. בס"ד.

ריגושים זולים מאוד: שני לקים של WOW

קיבלתי מנעלולה שני לקים שהיא קיבלה מחברת WOW והחליטה להעביר לי אותם להתנסות. זוהי ההתנסות הראשונה שלי עם מוצרי החברה הזאת, ואני מוכרחה לומר שהופתעתי לטובה. הפורמולה של WOW היא 3FREE, והלקים זולים מאד - 8 ש"ח ליחידה. על מגוון הצבעים אני לא יכולה לומר כלום כי קיבלתי רק שני לקים, ואלה שני הלקים היחידים של WOW שראיתי. חיבבתי את הבקבוק, שמזכיר קצת את הבקבוק של OPI, והמריחה היתה בסדר גמור אם לוקחים בחשבון שהלקים האלה עולים 8 ש"ח. OPI זה לא, אבל הפורמולה היא בהחלט ברמה של לקים ישראלים אחרים שיצא לי להיתקל בהם, שמתומחרים גבוה יותר. המברשת קטנה, דקה וגמישה, ואוספת בדיוק את כמות הלק הדרושה בשביל שכבה לא עבה במיוחד ולא דקה במיוחד.
הצבעים שקיבלתי הם לא צבעים קייציים במיוחד. למעשה, הם לא קייציים בכלל. אלה שני צבעים שנקשרים אצלי באסוציאציה חזקה לסתיו - הזמן החומקני הזה שבו מתחילים ללכת עם ז'קט קטן מעל הטי שירט, אבל עדיין לא עם סוודרים ומעילים.
שני הצבעים חביבים אך לא מיוחדים. ראיתי כאלה אינספור פעמים. עדיין - שניהם קלאסיים, נראה לי שאני אהנה ללבוש אותם מדי פעם.
366 הוא קרם סגול חציל כהה עם תת גוון אדום ונוטה אל החום - בעיקר בתאורות ביתיות. אני אוהבת צבעים כאלה, גם אם אני לא נוטה אליהם בדרך כלל. הם שיקיים ומסוגננים, ויכולים לגרום אפילו לפרחת לקים כמוני להיראות מתוחכמת לרגע.
שתי שכבות יש לנו כאן. בלי טופ.

392 הוא לבן טיפקס מהסוג שלא משנה כמה כאלה כבר ראיתי - אף פעם לא נמאס לי מהם. זה הצבע הכי סתווי בעולם בעיני. הוא מצד אחד מדגיש את שרידי השיזוף מהקיץ, ומצד שני שולח אותך לחזיונות חורפיים על חופשה מושלגת בהרים.
לבנים מהסוג הזה הם בדרך כלל בעייתיים מבחינת מריחה, אבל הלבן שלפנינו לא התגלה כבעייתי יותר מאחרים. השכבות נמרחו בצורה מעט עבה, והיו קצת סימני מברשת, אבל בשתי שכבות אפשר להגיע לאטימות משביעת רצון. אפשר למרוח עוד שכבה לשם השלמות, אבל באמת שניתן להסתדר גם עם שתיים.

בגדול, אין לי משהו רע לומר. העלות ביחס לתמורה מרשימה אותי. ההיכרות הזאת עם שני הלקים של WOW בהחלט גירתה את הסקרנות שלי ביחס לחברה הזאת, ונראה לי שאני אהיה מוכנה להתנסות בעוד לקים שלהם.

זניח אך טעון שיפור - שיטת המספור במקום השמות. למספרים אין משמעות עבורנו. אנחנו נעדיף "אנצ'נטינג טיפקס" ו"סקסי אגפלנט" או כל שם מטופש אחר על כל 356 או 392 שהמחשבים שלכם יודעים להנפיק.

עוד עניין שאני לא יודעת כל כך איך להתייחס אליו הוא עניין הריח. קצת חריף מדי וגרם לי לצריבה בגרון ולשיעולים. אלה דברים שבדרך כלל קורים לי עם לקים שהם לא 3FREE, ומפתיע למצוא את זה בלק נטול שלושת הרעלים. מקווה שזה סתם לא נעים, ולא משהו שצריך להטריד אותנו באמת...

 ועכשיו שאלה אליכן, לקלקניות יקרות - האם כבר התנסיתן בלקים של WOW? אם כן - איך התרשמתן אתן? אשמח גם לשמוע התרשמות כללית וגם המלצה (או ביקורת כמובן)  על לקים ספציפיים. רוצה לדעת מה לחפש בשיטוט הבא שלי בחנויות WOW.

ריגושים זולים : LeChat Fantasy Pursuer

אף על פי ששמעתי על LeChat לא מעט, השבוע נזדמן לי לראשונה להיתקל בלקים שלהם. זה היה בפרפומריה זולה שמוכרת מוצרי ים המלח ולקים זולים. לצד סטנד של לצ'ט עמדו סטנדים גדולים של שיק, של טופ ביוטי, ושל עוד כמה מותגים שמעולם לא שמעתי עליהם - כולם מכילים רעלים חוץ מלצ'ט. הלקים של לצ'ט נמכרו שם ב- 18 ש"ח ליחידה - כמעט כמו אורלי, אבל הסיבה שהם נכנסים לקטגוריית הריגושים הזולים היא ששמעתי שניתן להשיג אותם במקומות שונים ב 15 ש"ח ואף פחות. אני מוצאת שזה משמח מאד שאפשר לקנות לק נטול שלושת הרעלים הגדולים במחירים כאלה. בארה"ב כל הלקים הזולים הם נטולי רעלים, ואני באמת לא רואה סיבה שזה לא יהיה כך גם אצלנו. העובדה המשמחת פחות היא שלא ממש נפלתי מההסטנד של לצ'ט. אף על פי שהוא היה גדול למדי מעטים הם הלקים שצדו את עייני. המבחר הצבעוני די גדול. אפשר בהחלט למצוא שם את כל הצבעים כולל צבעים פחות סטנדרטיים כמו ירוקים, כחולים, וטורקיזים.  הבעיה היא שכמעט כל הלקים שם הם שימריים עם מראה זול, שאפילו אני, שבאמת אי אפשר להאשים אותי בטעם מעודן או אנין בלקים, מצאתי אותם זולים מדי. זה לא שאין שם מציאות. יש, אבל צריך לדעת לדוג אותן.

המציאה שדגתי אני היא Fantasy Pursuer. זהו קרם סגול שבבקבוק הוא נראה ניאוני או כמעט ניאוני ובמציאות הוא נראה לי הרבה יותר כהה ממה שציפיתי. אני אפילו מוצאת אותו די מיוחד. לא הצלחתי למצוא בכל האוסף שלי משהו דומה לו. 

בתמונת הפנים והחוץ הם נראים שונים לגמרי, ולדאבוני לא הצלחתי להגיע אל תמונה שקולעת בדיוק אל הצבע במציאות, אבל הצבע הרבה יותר קרוב למה שאתן רואות בתמונה הראשונה מאשר בשניה. זה סגול אדום הרבה יותר משהוא סגול כחול, אבל עדיין פחות אדום מבתמונה הראשונה.

המריחה, כמו שאפשר לצפות ממותג זול, רחוקה מלהיות מושלמת. הפורמולה די סמיכה והשכבות נמרחות בצורה עבה, אבל לא באופן שאי אפשר להסתדר איתו. שתי שכבות עשו את העבודה.

ריגושים זולים עם Manic Apricot של Wet n Wild

אני ידעתי על קיומו של המותג הלונדוני Wet N Wild כבר מזמן, וגם ידעתי שניתן להשיג את הלקים שלהם באפריל, אבל אף פעם לא ממש יצא לי ממש לתת עליהם את הדעת. בשיטוט אקראי באפריל בקניון רמת אביב השבוע, במקרה נתקלתי בהם על אחד ממדפי הלקים - ממש מעל אורלי. מדובר בלקים מאד זולים, שנמכרים באפריל ב-  9.90 ש"ח. מבחר הלקים שם לא היה מרשים במיוחד, ולמעשה הוא היה דל ועלוב למדי. היו שם כמה שימרים של סבתות, כמה גליטרים לא אטרקטיביים בעליל שאמורים לשמש כשכבת טופ, וקרוב לאפס קרמים. 

הקרם היחידי שנראה לי שווה קניה היה Manic Apricot, ניוד בגוון עור, מהסוג המייקאפי שנעשה אופנתי בתקופה האחרונה. אני לא בטוחה שגיבשתי סופית את עמדתי ביחס ללקים מהסוג הזה, ואני באמת לא יודעת לומר אם אני אוהבת אותו או לא, אבל אני יודעת שהרבה מקוראותי אוהבות את הגוונים האלה, וישמחו לדעת שהוא די קרוב ל- Blissed Out של מאק רק בשישית המחיר.

 Wet n Wild מצהירים על הבקבוק שהלקים שלהם נטולי פורמלדהיד וטולואן, כיאה לחברה בת זמננו שמכבדת את עצמה ואת בריאות לקוחותיה (והנה עוד הוכחה לכך שזול לא חייב להיות רעיל - לתשומת לבכם שיק!).

Manic Apricot דורש שלוש שכבות, המריחה היתה מעט לא אחידה ועם מריחות מברשת, קצת כמו בפורמולות של פסטלים (אולי בעצם אפשר לראות בגוון הזה פסטל אם חושבים על זה... לא?), אבל הפורמולה לא היתה סמיכה מדי כמו שקורה עם הרבה פסטלים, ובאופן כללי היה ממש בסדר לעבוד איתה. בונוס נוסף - הייבוש היה סופר מהיר. תוך כדקה הלק היה יבש על כל שלוש שכבותיו. 

לסיכום - הייתי ממש שמחה להמליץ לכם על Wet n Wild, אבל ההיצע שלהם לא שווה את הזמן והמאמץ. אם אתן מחבבות  ניודים מייקאפים ומחפשות אלטרנטיבות זולות ל Blissed Out  של מאק, Manic Apricot  הוא חובה בשבילכן. השאר יכולות לוותר.

ריגושים זולים עם שיק 49

כמחוות חג לא אלין הפעם על הרעלים של הלקים של שיק, ורק אתן לכם להתענג על הכתום הכתום הזה:

לא לשלם יותר מ 10 ש"ח בסופרפארם!

ריגושים זולים: ג'ייד 370

הורוד הזה מספיק טוב בשבילי. 

הוא הכי גירלי שיש, נטול שלושת הרעלים, נמרח בסדר גמור, עולה 10 ש"ח במבצע.  What's not to like?

רק מה הקטע של ג'ייד עם המספור? על המכסה יש 370, ומתחת לבקבוק A358. וזה לא הלק הראשון שנתקלתי בו שממוספר בצורה הזאת, מה שאומר שלא מדובר באיזו טעות נקודתית אלא שכנראה כך זה עם כל הלקים שלהם. מקורי משהו, יש לציין...

ריגושים זולים עם שיק 261

אני כל פעם אומרת לעצמי שאני לא קונה יותר לקים המכילים רעלנים מסוכנים, ולמרות זאת מוצאת את עצמי קונה לקים של שיק. אם אומר לכם שזו הפעם האחרונה שאתם רואים כאן פוסט על שיק אני אבקש מכם להאמין לכנות כוונותיי, אבל אל תאמינו שזה באמת הולך לקרות. כי זה לא. הם פשוט... יש להם לפעמים צבעים ש...  נו... מצודדים למדי.

כזה הוא 261, קרם כתום קורל, אם תרצו - עוד גרסה ל a good man-darin is hard to find של OPI, רק על הצד האדום יותר מג'ייד A 307, שהתארח פה בבלוג לפני ימים ספורים. את a good man-darin is hard to find אני מאד מחבבת, אבל לא רכשתי אותו וגם אין לי כוונה כזו. אני בגישה שאם לקנות  OPI מוטב לדבוק בצבעים המיוחדים יותר שיש להם (ויש), כאלה שאין להם באמת אלטרנטיבות בחברות אחרות, עממיות יותר מבחינת המחיר.

למזלנו , צבעים מהסוג הזה יש עכשיו בשפע, ולנו רק נותר ללקט אותם תמורת מעות מעטות.

חוץ:

פנים:

להשיג ב 17 ש"ח ברשתות הפארם או ב 10 ש"ח כשיש מבצע על שיק (ויש מבצעים לרוב).

ריגושים זולים: הכחולים של שיק

את 275 יש לי כבר לא מעט זמן, מעולם לא התלהבתי ממנו במיוחד, ומסיבה שהתקשיתי לשים עליה את האצבע. אני חושבת שהוא נראה לי קצת זול וקצת לא קולע במובן זה שהוא כאילו נוצר כדי לספק את התאווה הבסיסית והנמוכה ביותר לכחול. הוא כחול חיוני וצבעוני מאד עם שימר בריא, אבל יש בו משהו יותר מדי מובן מאליו, ונעדר בו איזשהו עידון, תחכום או שיק שאני מוצאת בכל כך הרבה כחולים אחרים שאני אוהבת (נניח, צבע דהוי במקצת או מאובק או לחלופין - כהה מאד וכמעט שחור. או למשל כחול לא לגמרי מוגדר שקצת קרוב לצבע אחר... או כל דבר אחר שנותן איזה טוויסט לצבע הבסיסי ומייצר עניין). ולשיטתי - אם אין תחכום ושיק תנו לי גלאם ומיד! וגלאם מבחינתי יכול ללכת לכיוונים הזנותיים והסליזיים ביותר ובלבד שיהיה גדול מהחיים ויתן את השואו שהוא אמור לתת. גליטרים מטורפים, ניאונים מסנוורים, מטאליים  - גם אם סרי טעם ונעדרי עידון לחלוטין יתקבלו כאן בברכה. תנו לי את דורותי הו של OPI, את דיסקו בלו של NUBAR, ויצר הגלאם שלי יבוא לידי סיפוקו. גם בדרישה הזאת 275 נופל. הוא לא מספיק בולט, מנצנץ וצעקני כדי להיות גלאם אמיתי. הוא מעין יצור כלאיים כזה שנמצא לא פה ולא שם, לא מספק עניין רב ולא עורר בי איזה רצון מיוחד ללבוש אותו. מסיבה זו דחיתי את העלתו לבלוג, במחשבה שאעשה זאת כשיהיה לי לק נוסף לצרף לו. ובדיוק בעודי חושבת מחשבות כאלה  נודע לי ששיק הוציאו כחול נוסף - 290. החלטתי אפוא לחכות שיהיה לי אותו כדי להעלות פוסט על שניהם. ב 290 נתקלתי פעמים אחדות בכל מיני מקומות, אבל הוא היה במחיר מלא - 16.99. כיוון שאני לא מוכנה לשלם על הלקים של שיק יותר

מ- 11 ש"ח, חיכיתי ליום בו אמצא גם את 290 במחיר הזה. היום הזה הגיע (היום!) והשגתי אותו בסופרפארם של קניון ארנה ב- 9.99  ש"ח. אם למקם אותו על ציר השיק/גלאם, 290 ללא ספק נוטה לכיוון הראשון. הוא כהה יותר מ 275, אפילו כמעט שחור, וצבעוני פחות ממנו. יש לו איזה סטייל שקט ואופנתיות מעודכנת יותר. כאילו שמישהו שם בשיק החליט לייצר לא סתם לק כחול אלא משהו שעוקב אחר הנעשה בעולם עם מודעות לטרנדים ולהלכי רוח אופנתיים. 290 הוא אחותו הבוגרת והטרנדית(נאמר 20 ומשהו) של 275 (שהוא בעצם נערת טיפשעשרה). ככזה הוא בסדר. כמעט מגניב אפילו. אבל לא באמת יותר מזה... וזאת מהסיבה הפשוטה שיש לו המון מתחרים - כאלה שעושים בדיוק את אותה העבודה, ולפעמים אפילו טוב יותר.  אבל בתור תחליף זול (מבחינת המחיר הפעם) למידנייט קאמי ודומיו הוא בהחלט מספק, וככזה גם אמליץ עליו מכל הלב.

275

290

בתחום הפורמולה - כבר ציינתי זאת בהזדמנויות קודמות - אני מאד מרוצה משיק. הכל הלך חלק ומושלם, שתי שכבות בלבד הספיקו, וזמן הייבוש סופר מהיר. קצת פחות טולאן היה יכול להיות נחמד יותר, אבל אולי זה עוד יקרה. אם שיק משכילים להתעדכן מבחינה צבעונית (ו- 290 הוא ההוכחה לכך), אולי גם אופנת ה- Three Free תחלחל לשם.

ריגושים זולים עם טופ ביוטי

בטופ ביוטי נתקלתי לראשונה לפני כמה חודשים בחנות לקוסמטיקה בהרצליה. זו היתה חנות למוצרי קוסמטיקה זולה, עם מוצרים רבים של ים המלח. מה שמשך אותי להכנס לחנות היה סטנד צבעוני וגדול יחסית של לקים. חברת הלקים שהיתה רשומה על הבקבוק - טופ ביוטי -  לא היתה מוכרת לי. הלקים היו זולים מאד. אני חושבת שבקבוק עלה שם ששה או שבעה ש"ח. המגוון הצבעוני היה מרשים, וניכר היה שהבחירות הצבעוניות שם הן לא סטנדרטיות ואינן עולות בקנה אחד עם סגנון הלקים האחרים שנתקלתי בהם בישראל. קרי - היו שם כחולים, ירוקים, ניאונים, גליטרים וכיו"ב. 

אני זוכרת שהדבר הראשון שעלה לי בראש הוא שזה סתם בזבוז כסף מכיוון שאלו בודאי לקים זולים מאיכות גרועה, ורבים יותר הסיכויים שאזרוק אותם מאשר אשתמש בהם. החלטתי לא לקנות כלום ויצאתי מהחנות. כעבוד זמן מה גיליתי שבארץ יש בחורות כמוני שהן חובבות לקים, ויש להן בלוגים -  ממש כמו הבלוגים מחו"ל שהכרתי.  נדמה לי שהבלוג של ענבל  הוא הבלוג הישראלי הראשון שנתקלתי בו שנתן במה ללקים מסוג זה,  עם סווצ'ים, ביקורות  והכל,  בעקבות כך הבנתי שהכלל Never say never צריך להיות תקף גם כאן. או אז גמלה בלבי ההחלטה לנסות גם לקים כאלה. לא עבר זמן רב ומצאתי את עצמי שוב באותה חנות מתלבטת מול הסטנד הגדול. יצאתי משם עם שני לקים  - האחד בצבע אפרסק והשני ירוק. התלבטתי אם לקחת עוד כמה אבל אמרתי לעצמי שכדאי לי לקחת את שני אלה לנסיון ולחזור לקחת עוד רק עם הנסיון יוכתר בהצלחה. 

האמת היא ששני הלקים האלה היו מונחים להם כאבן שאין לה הופכין בינות ללקים האחרים שלי. לא יצא לי לנסות אותם כי תמיד הגיעה איזו חבילה מחו"ל שנראתה לי יותר אטרקטיבית. אבל היום הגיע הרגע שהחלטתי שאני  מנסה אותם  ויהי מה - ולו רק לצורך צילומים. וכך היה.

הדבר שמיד שמתי לב אליו - למרות מסיכת הפילטר שאני משתמשת בה כשאני מורחת לק - הוא הריח, שהיה חזק ומורגש למרות המסיכה. השתדלתי לא לתת לעובדה זו להפריע לי יותר מדי, אבל היא בכל זאת הפריעה. הרי הריח הוא אינדיקציה לאדים חריפים שנמצאים בפורמולה, ואלו מן הסתם (ולפי רשימת הרכיבים) אינם אדים של קפה מהביל או של המרק המתבשל בבית השכן... טולאן ושות' נמצאים שם, ובכמויות ככל הנראה. לא נעים...

אף על פי כן המשכתי במלאכתי. הפורמולה לא היתה מן המצטיינות. היא היתה סמיכה ונמרחה בצורה לא הכי אחידה, ועם זאת לא בלתי אפשרית. כאשר הצלחתי לעטות על עצמי את מספר השכבות הנדרש כדי להגיע לאטימות שהשביעה את רצוני, אלה התוצאות שקיבלתי:

מס'  88

קרם בצבע אפרסק, ורוד במידה וכתום במידה, שהוא  נחמד בעיני, אבל משהו חסר לי. נראה לי שאני מעדיפה את האפרסק שלי יותר פסטלי/חלבי ויותר מעורבב עם לבן. כאן הצבע הוא כמעט ניוד בתחושה שהוא מעביר
 אבל הוא עדיין צבעוני מדי בכדי להיות ניוד אמיתי.

 

  

 

מס' 210

ללא ספק הפתעה. הירוק ליים הזה ממש הפיל אותי. הוא כל כך עשיר ומלא חיים, עד כדי כך שאני מוצאת שהוא עולה ביופיו על הרבה ירוקים אחרים שעד כה אהבתי והערצתי. בעוד שקודמו האפרסק לא שווה את המאמץ שכרוך במריחה המאתגרת ובריח הנורא, הרי שזה שווה גם שווה!  הירוק הזה מסתמן כדבר הבא מבחינתי.

 

  

 

אם לבלוג הזה יש קוראים שהתנסו בלקים של טופ ביוטי אשמח לשמוע את רשמיהם.

ריגושים זולים

זה לא שאני סנובית (או שמא...?), אבל לקים זולים מתוצרת ישראלית, או לחילופין לקים זולים שאפשר לקנות בארץ, אף פעם לא היו ממש ברדאר שלי. לא שיש לי הסבר מושכל לעובדה זו, אבל נדמה לי שזה קשור באיזו דיעה קדומה שיש לי שקושרת מוצרים זולים עם חוסר איכות או עם חוסר סגנון.  דווקא החשיפה (החדשה יחסית) שלי אל בלוגים ישראלים ואל חובבות לקים ישראליות, גרמה לי לנסות לבחון מחדש את הדיעות הקדומות הללו כמו גם לרצות להתנסות בכל אותם מוצרים ששללתי מכל וכל מבלי בעצם לתת להם אי פעם צ'אנס. 

כך יצא שאני מוצאת את עצמי בשבועות האחרונים בשיטוטים שמסתיימים בליקוטי לקים של חברות כמו לייף, שיק, ג'ייד, אנדראה מילנו ופרו ביוטי במחירים של עד 12 ש"ח.  השיטוטים האלה הולידו אי אלו רשמים ואי אלו צילומים, אשר אותם אני מתעתדת לשטוח כאן, בבלוג זה, תחת פינה קבועה חדשה שכותרתה תהיה  "ריגושים זולים".

את הכבוד לפתוח את פינתנו אעניק לשיק. יש לי כבר ארבעה לקים שלהם, והתרשמותי הראשונית מהפורמולה שלהם היא טובה. המריחה חלקה ולא בעייתית, הסמיכות טובה למדי והאטימות המתבקשת מושגת על-ידי שתי שכבות בלבד ברוב הלקים שניסיתי. מבחינת המבחר -  כאן יש לי קצת בעיה. אני לא יודעת אם מה שאני רואה על הסטנד בסופרפארם מייצג את המבחר הכללי שלהם או קולקציה עונתית. אם מדובר בקולקציה עונתית הרי שהמגוון עצום, אך לעומת זאת אם מדובר במבחר כולו פחות או יותר (משהו כמו 50 גוונים) אזי שלא מדובר במבחר גדול במיוחד.  מבחינת המגוון, אי אפשר לומר באופן גורף שאין מגוון של צבעים, אבל מה שלי היה חסר זה צבעים שלא נכנסים להגדרה של צבעים סולידיים ו/או נפוצים. היו הרבה אדומים, ורודים, חומים ולא מעט סגולים. ירוקים, כחולים וצהובים (למעט כחול כהה אחד) בלטו בהיעדרם. היו כמה גליטרים, אבל מהסוג הבנאלי ביותר - כסף וזהב מהסוג שכנראה אמור לשמש ל Layering. בגזרת הלקים האופנתיים היה שם לק אחד בגוון ניוד מייקאפ, וגם taupe אחד. וזהו פחות או יותר. היו הרבה לקים בגימור פנינה ולא מעט וריאציות שימריות על בורגונדי, מנותקות מכל הקשר אופנתי ומטרנדים עולמיים. לקים מטאלים או מאטים לא היו שם. המבחר המעניין יותר של הצבעים התמקד-  בעבורי לפחות -  בגזרת הקרמים. כשאני אומרת מעניין, עלי לסייג: לא מעניין במובן החדשני, המרעיש, הבלתי רגיל והנדיר, אלא במובן הצבעוני, החינני , הנעים והלפעמים יפה. 

תחת הקטגוריה הזאת נכללים שני הסגולים הבאים:

מס' 3: קרם סגול כהה עם תת גוון אדום שמעניק לו קרבה רבה לבורדו. המריחה מושלמת, ושתי שכבות ללא טופ נותנות הן את האטימות והן את הברק שבתמונה. הבעיה היחידה שלי עם הצבע הוא שאני מוצאת שהוא קצת משעמם, ונראה לי שאני אעדיף הרבה סגולים אחרים על פניו כמעט בכל הזדמנות. מה שכן, הוא אלגנטי וסולידי מספיק בשביל ללכת איתו לעבודה, והוא עשוי להחמיא לידיים עם גוון  עור בהיר.

מס' 204 הוא פסטל בהיר מאד בצבע לילך, ואני מוצאת שהוא משגע. והוא משגע בעיני לא רק ביחס לציפיות הנמוכות שלי מלקים זולים אלא בכל קנה מידה. הוא פשוט יפהפה בעיני,  והוא בקלות נכנס לרשימת הפייבוריטים שלי. אני מאד אוהבת פסטלים וגם מאד אוהבת גווני לילך ויש לי כמה לקים בסגנון הזה. עד כה הוא המוצלח ביותר מביניהם.  כאן נדרשו שלוש שכבות לתוצאה אחידה ומושלמת - דבר נדיר יחסית לפסטלים, שידועים במריחה בעייתית.

עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא נוכחותו של טולואן בפורמולה. זהו אחד מהרכיבים הרעילים והמסוכנים שיש בלקים, וחברות לקים של השנים האחרונות לא משתמשות בו יותר בשל הפוטנציאל המסרטן שבו. 

למיטב הבנתי הסכנה היא בשאיפת האדים שלו, ולא ממש בנוכחותו על הציפורן, כך שרצוי למרוח אותו באיזור מאוורר ופתוח. אני השתמשתי במסיכה עם פילטר מהסוג שנמכר בחנויות הפארמים בתקופת החרדה הגדולה משפעת החזירים. אם אני לא מריחה את הלק בזמן שאני מורחת אותו זה כנראה אומר שאני לא נחשפת לאדים הרעילים, והמסיכה עושה עבודה לא רעה בעניין - לא מריחים כלום.