ריגושים זולים

זה לא שאני סנובית (או שמא...?), אבל לקים זולים מתוצרת ישראלית, או לחילופין לקים זולים שאפשר לקנות בארץ, אף פעם לא היו ממש ברדאר שלי. לא שיש לי הסבר מושכל לעובדה זו, אבל נדמה לי שזה קשור באיזו דיעה קדומה שיש לי שקושרת מוצרים זולים עם חוסר איכות או עם חוסר סגנון.  דווקא החשיפה (החדשה יחסית) שלי אל בלוגים ישראלים ואל חובבות לקים ישראליות, גרמה לי לנסות לבחון מחדש את הדיעות הקדומות הללו כמו גם לרצות להתנסות בכל אותם מוצרים ששללתי מכל וכל מבלי בעצם לתת להם אי פעם צ'אנס. 

כך יצא שאני מוצאת את עצמי בשבועות האחרונים בשיטוטים שמסתיימים בליקוטי לקים של חברות כמו לייף, שיק, ג'ייד, אנדראה מילנו ופרו ביוטי במחירים של עד 12 ש"ח.  השיטוטים האלה הולידו אי אלו רשמים ואי אלו צילומים, אשר אותם אני מתעתדת לשטוח כאן, בבלוג זה, תחת פינה קבועה חדשה שכותרתה תהיה  "ריגושים זולים".

את הכבוד לפתוח את פינתנו אעניק לשיק. יש לי כבר ארבעה לקים שלהם, והתרשמותי הראשונית מהפורמולה שלהם היא טובה. המריחה חלקה ולא בעייתית, הסמיכות טובה למדי והאטימות המתבקשת מושגת על-ידי שתי שכבות בלבד ברוב הלקים שניסיתי. מבחינת המבחר -  כאן יש לי קצת בעיה. אני לא יודעת אם מה שאני רואה על הסטנד בסופרפארם מייצג את המבחר הכללי שלהם או קולקציה עונתית. אם מדובר בקולקציה עונתית הרי שהמגוון עצום, אך לעומת זאת אם מדובר במבחר כולו פחות או יותר (משהו כמו 50 גוונים) אזי שלא מדובר במבחר גדול במיוחד.  מבחינת המגוון, אי אפשר לומר באופן גורף שאין מגוון של צבעים, אבל מה שלי היה חסר זה צבעים שלא נכנסים להגדרה של צבעים סולידיים ו/או נפוצים. היו הרבה אדומים, ורודים, חומים ולא מעט סגולים. ירוקים, כחולים וצהובים (למעט כחול כהה אחד) בלטו בהיעדרם. היו כמה גליטרים, אבל מהסוג הבנאלי ביותר - כסף וזהב מהסוג שכנראה אמור לשמש ל Layering. בגזרת הלקים האופנתיים היה שם לק אחד בגוון ניוד מייקאפ, וגם taupe אחד. וזהו פחות או יותר. היו הרבה לקים בגימור פנינה ולא מעט וריאציות שימריות על בורגונדי, מנותקות מכל הקשר אופנתי ומטרנדים עולמיים. לקים מטאלים או מאטים לא היו שם. המבחר המעניין יותר של הצבעים התמקד-  בעבורי לפחות -  בגזרת הקרמים. כשאני אומרת מעניין, עלי לסייג: לא מעניין במובן החדשני, המרעיש, הבלתי רגיל והנדיר, אלא במובן הצבעוני, החינני , הנעים והלפעמים יפה. 

תחת הקטגוריה הזאת נכללים שני הסגולים הבאים:

מס' 3: קרם סגול כהה עם תת גוון אדום שמעניק לו קרבה רבה לבורדו. המריחה מושלמת, ושתי שכבות ללא טופ נותנות הן את האטימות והן את הברק שבתמונה. הבעיה היחידה שלי עם הצבע הוא שאני מוצאת שהוא קצת משעמם, ונראה לי שאני אעדיף הרבה סגולים אחרים על פניו כמעט בכל הזדמנות. מה שכן, הוא אלגנטי וסולידי מספיק בשביל ללכת איתו לעבודה, והוא עשוי להחמיא לידיים עם גוון  עור בהיר.

מס' 204 הוא פסטל בהיר מאד בצבע לילך, ואני מוצאת שהוא משגע. והוא משגע בעיני לא רק ביחס לציפיות הנמוכות שלי מלקים זולים אלא בכל קנה מידה. הוא פשוט יפהפה בעיני,  והוא בקלות נכנס לרשימת הפייבוריטים שלי. אני מאד אוהבת פסטלים וגם מאד אוהבת גווני לילך ויש לי כמה לקים בסגנון הזה. עד כה הוא המוצלח ביותר מביניהם.  כאן נדרשו שלוש שכבות לתוצאה אחידה ומושלמת - דבר נדיר יחסית לפסטלים, שידועים במריחה בעייתית.

עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא נוכחותו של טולואן בפורמולה. זהו אחד מהרכיבים הרעילים והמסוכנים שיש בלקים, וחברות לקים של השנים האחרונות לא משתמשות בו יותר בשל הפוטנציאל המסרטן שבו. 

למיטב הבנתי הסכנה היא בשאיפת האדים שלו, ולא ממש בנוכחותו על הציפורן, כך שרצוי למרוח אותו באיזור מאוורר ופתוח. אני השתמשתי במסיכה עם פילטר מהסוג שנמכר בחנויות הפארמים בתקופת החרדה הגדולה משפעת החזירים. אם אני לא מריחה את הלק בזמן שאני מורחת אותו זה כנראה אומר שאני לא נחשפת לאדים הרעילים, והמסיכה עושה עבודה לא רעה בעניין - לא מריחים כלום.