תכתובת מעניינת עם חברת שיק

לפני כשבוע קיבלתי מייל מחברת שיק, ובעקבותיו התפתחה תכתובת בינינו, שאני מביאה אותה כאן כלשונה.

מייל ראשון משיק:

----------- שלום,

שמי ------------ הנני משמשת יועצת התקשורת ומנהלת יחסי הציבור של CHIC מזה כ- 4 שנים.

משרדנו מנהל עבורם  את מערך התקשורת הכתובה והאלקטרונית ומעורב בתכנים ובמסרים היוצאים אל המדיות השונות. 

נתקלנו בבלוג שלך "מה בבקבוק" אותו את כותבת, המכיל תוכן תמוה המציין כי הנך "בעיצומו של פרוייקט היפטרות משיק ומשאר לקים רעילים".

אנו בטוחים כי ידוע וברור לך מה ההשלכות של פרסום תוכן מסוג זה וכי הנך נתמכת בעובדות משמעותיות הנמצאות בידייך. 

בהחלטה ראשונית עם היועץ המשפטי של החברה, הוחלט לבקש ממך, טרם נקיטה בהליכים משפטיים, להציג בפנינו תוך 3 ימי עבודה

את העובדות הקיימות ברשותך,  מהם עולה באופן חד משמעי וברור כי הלקים של חברת שיק הנם רעילים ולציין מהם מקורות הידע עליהם

הנך מסתמכת באמירה  זו. 

אנא התייחסותך המהירה.

בכבוד רב,

-------------

המענה שלי:

אחד החומרים ששיק משתמשת בהם בלקים שלה - לפחות על פי רשימת הרכיבים המוצהרת על הבקבוק -   הוא Toluene.  זהו חומר הידוע כחומר רעיל ומסרטן, אשר חברות לקים המחשיבות את עצמן  הפסיקו להשתמש בו מזה זמן. בחברות לקים בחו"ל מקובל לציין על גב האריזה שהלק נטול טולואן ועוד שני רכיבים מסרטנים שנמצאים אף הם בחלק מהלקים מהסוג הישן (פורמלדהיד ו DBP - שאינם מצויים בלקים של שיק).

  הטולואן כלול ברשימת 189 החומרים המוגדרים מסוכנים על ידי ה-  USEPA  ולפיכך המגמה העולמית בלקים היא להימנע מהחומרים האלה, ולהעדיף חומרים אחרים, מסוכנים פחות לבריאות.

כאשר אני מפרסמת בבלוג שלי ביקורת על לק מסוים (ושיק קיבלו אצלי בבלוג לא מעט פרסום - משום שאני אוהבת רבים מהלקים שלהם) אני מתייחסת עניינית לכל מיני היבטים - מראה, צבע, מרקם וקלות המריחה הם חלק מההיבטים שאליהם אני מתייחסת. רעילות או אי רעילות הם בהחלט נתונים הראויים בעיני להתייחסות, ואני סבורה שציבור הצרכנים צריך לדעת אילו חומרים מצויים במוצרי הצריכה שלו.

אגב, בעבר פניתי אל שיק בשאלה בעניין הרעילות, אך לא זכיתי למענה.

בכבוד רב,

- - - - - - -

מייל שני משיק:

ראשית אני מודה לך על התייחסותך העניינית והמהירה.

תגובתך מועברת לנציגי החברה על- מנת לקבל את תגובתתם.

אכן ראינו את תשומת לבך ללקים של שיק לא פעם בבלוג -  שם  הם זכו לפרגון

שנעם והחמיא לנו מאד.

חברת CHIC מתנהלת בשקיפות מלאה מול צרכניה מאז ומעולם.

 איכות החומרים ובריאות לקוחותיה היא מטרה חרוטה על דגלה

מאז היווסדה.

אם קבלת תגובתם לתשובתך נשמח לעדכנך במהירות האפשרית.

תודה

- - - - - - - - -

וכעבור ימים ספורים הגיע מהם המייל הבא:

 - - - - - -  שלום רב,

ראשית דברנו היינו רוצים לציין בפנייך כי התרשמנו מהידע המקצועי אותו הפגנת.

חשוב לנו להדגיש כי הלקים של CHIC אינם מכילים  פורמלדהיד DBP וטולואן.

אין ספק כי התייחסותך למרכיבים היא בהתאם למה  שמודפס  על גבי הבקבוק .

הפורמולות שלנו מתעדכנות בהתאם לפרסומים המתפרסמים על-ידי הרשויות הבינלאומיות בעולם המקצועי.

Toluene הוא חומר שלא הוסר מרשימת המרכיבים על-אף שאינו כלול במרכיבי הפורמולה הנוכחית.

כפי שהנך מבינה, עדכון  הדפסת הבקבוקים מחדש הוא תהליך מתמשך ועל כן אנו צופים שהוא יושלם  

 במהלך  החודשים הקרובים.

אנו מרגישים חובה נעימה  להודות לך באופן אישי על תשומת לבך ואנו נשמח לעמוד לרשותך בכל שאלה.

הבמה לה אנו זוכים בבלוג שלך היא בהחלט עניינית ומחמיאה לנו ,  ברוב המקרים.

תודה

CHIC תעשויות תמרוקים

אציין רק כי את התכתובת הנ"ל  הבאתי בדיוק כפי שהיא היתה במקור, באמצעות גזירה והדבקה מהמייל (גם הפונטים והצבעים במקור). רק השמות, בהיותם בלתי רלוונטיים לתוכן, הושמטו ובמקומם הובא הסימון - - - - - - - . המשפטים באדום הם משפטי הקישור שלי, והם המשפטים היחידים שלא היו בתכתובת במקור. 

ריגושים זולים: שיק 44

אני עכשיו בעיצומו של פרוייקט היפטרות משיק ומשאר לקים המכילים חומרים רעילים. משיק 44 כבר נפטרתי השבוע כששלחתי אותו לארה"ב במסגרת סוואפ, אבל זו באמת לא סיבה לא להראות לכן אותו. תודו שיש בו משהו...

בחוץ הוא ורוד עשיר וחיוני

ובפנים הוא ורדרד חמים,  מעודן ונחבא אל הכלים. כמעט ניודי אפילו.

 

אלמלא הרעלים אני לגמרי בעדו. 

חג שמח!

ריגושים זולים עם שיק 258

אני הבטחתי לעצמי שאני לא קונה יותר לקים של שיק, אבל את זה לא קניתי. קיבלתי אותו מאימא שלי.

זה מסוג הצבעים שאני מעריצה מרחוק - חושבת שהוא יפה, אבל לא יכולה לדמיין את עצמי הולכת איתו באמת..

ריגושים זולים עם שיק 49

כמחוות חג לא אלין הפעם על הרעלים של הלקים של שיק, ורק אתן לכם להתענג על הכתום הכתום הזה:

לא לשלם יותר מ 10 ש"ח בסופרפארם!

ריגושים זולים עם שיק 261

אני כל פעם אומרת לעצמי שאני לא קונה יותר לקים המכילים רעלנים מסוכנים, ולמרות זאת מוצאת את עצמי קונה לקים של שיק. אם אומר לכם שזו הפעם האחרונה שאתם רואים כאן פוסט על שיק אני אבקש מכם להאמין לכנות כוונותיי, אבל אל תאמינו שזה באמת הולך לקרות. כי זה לא. הם פשוט... יש להם לפעמים צבעים ש...  נו... מצודדים למדי.

כזה הוא 261, קרם כתום קורל, אם תרצו - עוד גרסה ל a good man-darin is hard to find של OPI, רק על הצד האדום יותר מג'ייד A 307, שהתארח פה בבלוג לפני ימים ספורים. את a good man-darin is hard to find אני מאד מחבבת, אבל לא רכשתי אותו וגם אין לי כוונה כזו. אני בגישה שאם לקנות  OPI מוטב לדבוק בצבעים המיוחדים יותר שיש להם (ויש), כאלה שאין להם באמת אלטרנטיבות בחברות אחרות, עממיות יותר מבחינת המחיר.

למזלנו , צבעים מהסוג הזה יש עכשיו בשפע, ולנו רק נותר ללקט אותם תמורת מעות מעטות.

חוץ:

פנים:

להשיג ב 17 ש"ח ברשתות הפארם או ב 10 ש"ח כשיש מבצע על שיק (ויש מבצעים לרוב).

ריגושים זולים: הכחולים של שיק

את 275 יש לי כבר לא מעט זמן, מעולם לא התלהבתי ממנו במיוחד, ומסיבה שהתקשיתי לשים עליה את האצבע. אני חושבת שהוא נראה לי קצת זול וקצת לא קולע במובן זה שהוא כאילו נוצר כדי לספק את התאווה הבסיסית והנמוכה ביותר לכחול. הוא כחול חיוני וצבעוני מאד עם שימר בריא, אבל יש בו משהו יותר מדי מובן מאליו, ונעדר בו איזשהו עידון, תחכום או שיק שאני מוצאת בכל כך הרבה כחולים אחרים שאני אוהבת (נניח, צבע דהוי במקצת או מאובק או לחלופין - כהה מאד וכמעט שחור. או למשל כחול לא לגמרי מוגדר שקצת קרוב לצבע אחר... או כל דבר אחר שנותן איזה טוויסט לצבע הבסיסי ומייצר עניין). ולשיטתי - אם אין תחכום ושיק תנו לי גלאם ומיד! וגלאם מבחינתי יכול ללכת לכיוונים הזנותיים והסליזיים ביותר ובלבד שיהיה גדול מהחיים ויתן את השואו שהוא אמור לתת. גליטרים מטורפים, ניאונים מסנוורים, מטאליים  - גם אם סרי טעם ונעדרי עידון לחלוטין יתקבלו כאן בברכה. תנו לי את דורותי הו של OPI, את דיסקו בלו של NUBAR, ויצר הגלאם שלי יבוא לידי סיפוקו. גם בדרישה הזאת 275 נופל. הוא לא מספיק בולט, מנצנץ וצעקני כדי להיות גלאם אמיתי. הוא מעין יצור כלאיים כזה שנמצא לא פה ולא שם, לא מספק עניין רב ולא עורר בי איזה רצון מיוחד ללבוש אותו. מסיבה זו דחיתי את העלתו לבלוג, במחשבה שאעשה זאת כשיהיה לי לק נוסף לצרף לו. ובדיוק בעודי חושבת מחשבות כאלה  נודע לי ששיק הוציאו כחול נוסף - 290. החלטתי אפוא לחכות שיהיה לי אותו כדי להעלות פוסט על שניהם. ב 290 נתקלתי פעמים אחדות בכל מיני מקומות, אבל הוא היה במחיר מלא - 16.99. כיוון שאני לא מוכנה לשלם על הלקים של שיק יותר

מ- 11 ש"ח, חיכיתי ליום בו אמצא גם את 290 במחיר הזה. היום הזה הגיע (היום!) והשגתי אותו בסופרפארם של קניון ארנה ב- 9.99  ש"ח. אם למקם אותו על ציר השיק/גלאם, 290 ללא ספק נוטה לכיוון הראשון. הוא כהה יותר מ 275, אפילו כמעט שחור, וצבעוני פחות ממנו. יש לו איזה סטייל שקט ואופנתיות מעודכנת יותר. כאילו שמישהו שם בשיק החליט לייצר לא סתם לק כחול אלא משהו שעוקב אחר הנעשה בעולם עם מודעות לטרנדים ולהלכי רוח אופנתיים. 290 הוא אחותו הבוגרת והטרנדית(נאמר 20 ומשהו) של 275 (שהוא בעצם נערת טיפשעשרה). ככזה הוא בסדר. כמעט מגניב אפילו. אבל לא באמת יותר מזה... וזאת מהסיבה הפשוטה שיש לו המון מתחרים - כאלה שעושים בדיוק את אותה העבודה, ולפעמים אפילו טוב יותר.  אבל בתור תחליף זול (מבחינת המחיר הפעם) למידנייט קאמי ודומיו הוא בהחלט מספק, וככזה גם אמליץ עליו מכל הלב.

275

290

בתחום הפורמולה - כבר ציינתי זאת בהזדמנויות קודמות - אני מאד מרוצה משיק. הכל הלך חלק ומושלם, שתי שכבות בלבד הספיקו, וזמן הייבוש סופר מהיר. קצת פחות טולאן היה יכול להיות נחמד יותר, אבל אולי זה עוד יקרה. אם שיק משכילים להתעדכן מבחינה צבעונית (ו- 290 הוא ההוכחה לכך), אולי גם אופנת ה- Three Free תחלחל לשם.

ריגושים זולים: 310, 286 ו 278 של שיק

והיום בפינתנו (הזנוחה למדי, יש לציין. עבר איזה זמן  מאז שהיו לנו פה ריגושים זולים לאחרונה) שלושה לקים נוספים של שיק. אני בטוחה שתסכימו איתי שהם לא רעים בכלל.

310 הוא קרם סגול אדום או אדום סגול.  אני לא כל כך הולכת עם צבעים כאלה בדרך כלל, אבל הוא צבע חי מאד ודי מחמיא בעיני.

 

286 הוא קרם ורוד ילדותי וחסר דאגות שמעבר לחמוד אי אפשר לומר עליו הרבה. אבל לפעמים חמוד זה הרבה, לא?

278 הוא המלוכלך הכריזמטי עבור מי שעודף הנחמדות של השניים הקודמים עושה לו בחילות בוקר. אני על כל פנים, מרגישה צורך באיזון. קרם אפור בינוני עם נגיעות של חום. אמנם לא הכי מלוכלך בעולם, אבל מספיק לא נקי בשביל לייצר עניין ומגניבות מסוימים.

הפורמולה של שיק היא ידידותית בהחלט, ואף על פי שהיא סמיכה במקצת, המריחה חלקה, אין סימני מברשת ואין בעיות מיוחדות. האטימות מושגת בשתיים/שלוש שכבות, והייבוש מהיר באופן מפתיע. אלמלא נוכחותו של הרעלן המסרטן טולאן בכמויות נכבדות שם (במקום השלישי ברשימת הרכיבים), אני חושבת שהייתי שוקלת ללבוש לקים של שיק בתדירות גבוהה יותר.

הלקים של שיק זולים להפליא ואפשר להשיג אותם ב 10 ש"ח בהמון מקומות . ברשתות הפארם למיניהן הם בדר"כ עולים 16.9 ש"ח, אבל פה ושם יש עליהם מבצעים, ואז גם שם ניתן להשיג אותם במחירים שהם בסביבות ה- 10 ש"ח.

ריגושים זולים

זה לא שאני סנובית (או שמא...?), אבל לקים זולים מתוצרת ישראלית, או לחילופין לקים זולים שאפשר לקנות בארץ, אף פעם לא היו ממש ברדאר שלי. לא שיש לי הסבר מושכל לעובדה זו, אבל נדמה לי שזה קשור באיזו דיעה קדומה שיש לי שקושרת מוצרים זולים עם חוסר איכות או עם חוסר סגנון.  דווקא החשיפה (החדשה יחסית) שלי אל בלוגים ישראלים ואל חובבות לקים ישראליות, גרמה לי לנסות לבחון מחדש את הדיעות הקדומות הללו כמו גם לרצות להתנסות בכל אותם מוצרים ששללתי מכל וכל מבלי בעצם לתת להם אי פעם צ'אנס. 

כך יצא שאני מוצאת את עצמי בשבועות האחרונים בשיטוטים שמסתיימים בליקוטי לקים של חברות כמו לייף, שיק, ג'ייד, אנדראה מילנו ופרו ביוטי במחירים של עד 12 ש"ח.  השיטוטים האלה הולידו אי אלו רשמים ואי אלו צילומים, אשר אותם אני מתעתדת לשטוח כאן, בבלוג זה, תחת פינה קבועה חדשה שכותרתה תהיה  "ריגושים זולים".

את הכבוד לפתוח את פינתנו אעניק לשיק. יש לי כבר ארבעה לקים שלהם, והתרשמותי הראשונית מהפורמולה שלהם היא טובה. המריחה חלקה ולא בעייתית, הסמיכות טובה למדי והאטימות המתבקשת מושגת על-ידי שתי שכבות בלבד ברוב הלקים שניסיתי. מבחינת המבחר -  כאן יש לי קצת בעיה. אני לא יודעת אם מה שאני רואה על הסטנד בסופרפארם מייצג את המבחר הכללי שלהם או קולקציה עונתית. אם מדובר בקולקציה עונתית הרי שהמגוון עצום, אך לעומת זאת אם מדובר במבחר כולו פחות או יותר (משהו כמו 50 גוונים) אזי שלא מדובר במבחר גדול במיוחד.  מבחינת המגוון, אי אפשר לומר באופן גורף שאין מגוון של צבעים, אבל מה שלי היה חסר זה צבעים שלא נכנסים להגדרה של צבעים סולידיים ו/או נפוצים. היו הרבה אדומים, ורודים, חומים ולא מעט סגולים. ירוקים, כחולים וצהובים (למעט כחול כהה אחד) בלטו בהיעדרם. היו כמה גליטרים, אבל מהסוג הבנאלי ביותר - כסף וזהב מהסוג שכנראה אמור לשמש ל Layering. בגזרת הלקים האופנתיים היה שם לק אחד בגוון ניוד מייקאפ, וגם taupe אחד. וזהו פחות או יותר. היו הרבה לקים בגימור פנינה ולא מעט וריאציות שימריות על בורגונדי, מנותקות מכל הקשר אופנתי ומטרנדים עולמיים. לקים מטאלים או מאטים לא היו שם. המבחר המעניין יותר של הצבעים התמקד-  בעבורי לפחות -  בגזרת הקרמים. כשאני אומרת מעניין, עלי לסייג: לא מעניין במובן החדשני, המרעיש, הבלתי רגיל והנדיר, אלא במובן הצבעוני, החינני , הנעים והלפעמים יפה. 

תחת הקטגוריה הזאת נכללים שני הסגולים הבאים:

מס' 3: קרם סגול כהה עם תת גוון אדום שמעניק לו קרבה רבה לבורדו. המריחה מושלמת, ושתי שכבות ללא טופ נותנות הן את האטימות והן את הברק שבתמונה. הבעיה היחידה שלי עם הצבע הוא שאני מוצאת שהוא קצת משעמם, ונראה לי שאני אעדיף הרבה סגולים אחרים על פניו כמעט בכל הזדמנות. מה שכן, הוא אלגנטי וסולידי מספיק בשביל ללכת איתו לעבודה, והוא עשוי להחמיא לידיים עם גוון  עור בהיר.

מס' 204 הוא פסטל בהיר מאד בצבע לילך, ואני מוצאת שהוא משגע. והוא משגע בעיני לא רק ביחס לציפיות הנמוכות שלי מלקים זולים אלא בכל קנה מידה. הוא פשוט יפהפה בעיני,  והוא בקלות נכנס לרשימת הפייבוריטים שלי. אני מאד אוהבת פסטלים וגם מאד אוהבת גווני לילך ויש לי כמה לקים בסגנון הזה. עד כה הוא המוצלח ביותר מביניהם.  כאן נדרשו שלוש שכבות לתוצאה אחידה ומושלמת - דבר נדיר יחסית לפסטלים, שידועים במריחה בעייתית.

עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא נוכחותו של טולואן בפורמולה. זהו אחד מהרכיבים הרעילים והמסוכנים שיש בלקים, וחברות לקים של השנים האחרונות לא משתמשות בו יותר בשל הפוטנציאל המסרטן שבו. 

למיטב הבנתי הסכנה היא בשאיפת האדים שלו, ולא ממש בנוכחותו על הציפורן, כך שרצוי למרוח אותו באיזור מאוורר ופתוח. אני השתמשתי במסיכה עם פילטר מהסוג שנמכר בחנויות הפארמים בתקופת החרדה הגדולה משפעת החזירים. אם אני לא מריחה את הלק בזמן שאני מורחת אותו זה כנראה אומר שאני לא נחשפת לאדים הרעילים, והמסיכה עושה עבודה לא רעה בעניין - לא מריחים כלום.