Barielle Blossom

לא, לא התפגרתי כפי שאולי הייתם רוצים לחשוב, ואפילו יש באמתחתי כמה פוסטים שעתידים להיכתב בזמן הקרוב בעזרת השם, אבל עד שזה יקרה קבלו את Blossom, ורוד אפרסקי מבית Barielle (נרכש בטראנסדיזיין), שצולם אמנם מזמן, אבל כל כך מתאים לימים כמו היום  - בועת קיץ קטנה וחמימה בתוך חורף מנוול, שהלוואי שההתחממות הגלובלית או איזשהו מאורע קוסמי אחר יגרמו לו להיות החורף האחרון בהיסטוריה של כדור הארץ (ואמרו אמן).

חמוד, לא? אני נמצאת בדיוק בשלב העונתי הזה של קרייב מטורף לעונה הבאה, מה שאומר 1. שאני רוצה צבע והרבה. 2. שאני כמהה לחמידות ולדברים חמודים, ו3. שבא לי שכל הגוונים הקודרים של החורף יעופו לי מהעיניים לאיזה זמן. מעניין שהמצב הזה פוקד אותי אף פעם לא בסיומה הרשמי של העונה, אלא תמיד בעיצומה (אצלי זה התחיל כבר לפני חודש, כשהמגפיים שלי עוד טבלו בשלוליות עמוקות ממש). אגב, זוהי ממש לא תופעה ייחודית לחורף אצלי. זה קורה לי באותה מידה גם בקיץ.

ומה שלומי, תשאלו? לא רע בכלל. היו לי כמה שבועות שחייתי כאילו אין לי בלוג, וזה הרבה יותר כיף ממה שאפשר לדמיין. זה למעשה עד כדי כך כיף שאני ממליצה לכולכם לפתוח בלוג ולנהל אותו שנתיים רצוף רק בשביל לעזוב אותו לכמה שבועות - זו תחושה מרוממת נפש שאין לה מקבילה במנעד החוויות של האדם הרגיל, היינו, האדם נטול הבלוג (אני כבר לא יכולה לחכות לפרישה! צעד סופי אמנם אך כזה הטומן בחובו מתיקות איסופית).
לא חסרתם לי בכלל, לקלקני שומדבר יקרים שלי - לא כקוראים פסיביים ולא כמגיבים קנטרניים. אפילו כמעט שלא ביקרתי בבלוגים שחלקכם מנהלים בעצמכם, שזה, אגב, גם צעד מומלץ מאד. לי זה ממש פתח את האינטליגנציה! נסו ותיווכחו בעצמכם.

ושלומכם אתם, לקלקני ליקלוק? איך היו החיים בלעדיי? רק קשקושי כן גלוסי לא גלוסי, או שמא בקופסה שלכם התחולל משהו מרגש, מסעיר או אפילו... סקסי?

Barielle Aura Angora

אני חושבת שמצאתי את החרדל האולטימטיבי. "אולטימטיבי", אני אומרת, כאילו שהיו לי אינספור לקים חרדליים "לא אולטימטיביים". אבל אין זה נכון - לא היו לי לקים חרדליים מעולם, ו Aura Angora שלפניכם הוא הראשון.  אבל אני עדיין מתעקשת על אולטימטיבי. גם כי הוא הראשון, גם כי הוא נאמן לגוון של ממרח חרדל אמיתי, וגם - ואולי כאן טמונה גדולתו - כי מדובר בלק הכי אדג'י שכנראה אי פעם היה לי, ולראיה - אנשים כל הזמן רוצים "לנקות" לי את האצבעות ממנו כי הוא פשוט נראה מטונף. אולטימטיבי אמרתי? אוסיף לכך נהדר, מופלא, גאוני.

להשיג בטראנסדיזיין ב $3.80 לפני משלוח.

הנה כמה תמונות רגילות -

ואפילו קולאז' מבולגן יש:

ובלי קשר ללק - בדיוק ביומה הראשון של השנה החדשה הבלוג ציין יום הולדת שנתיים. "מה בבקבוק?" איננו בלוג שאוהב חגיגות, ולכן לא הוקדש פוסט מיוחד לרגל האירוע, במיוחד לא על רקע חגיגות השנה החדשה, שגם ככה היו מספיק מגעילות ודביקות. אז אני לא רוצה איחולי מזל טוב ושאר גועל נפש שאתם יודעים להנפיק אוטומטית באירועים ממין זה (את זה תעשו בבלוגים שלכם כפי שאתם עושים כבר ממילא). למה אני בכל זאת מספרת לכם את זה? אני לא לגמרי יודעת. יכולתי באותה מידה להשתיק את העניין ואף לקלקן לא היה שם לב. עם זאת, הנושא מעלה בי הרהורים שונים ומשונים: אני כבר שנתיים כותבת על לקים, מה שאומר שאני כבר שנתיים בקשר אתכם, וכל העניין הזה - על אף שמשעשע לפרקים - לא ברור לי. אני לא מכירה אתכם אבל מעמידה פנים שכן, אתם לא מכירים אותי אבל נדמה לכם שכן, אתם מסכימים אתי או לא מסכימים איתי שנתיים, מתלוצצים עמי או עליי, נוזפים בי או ננזפים על ידי שנתיים תמימות. אנחנו בחלופת אינפורמציה מתמדת, מתחזקים קשר הדוק מאוד של תגובות, ואני שואלת את עצמי - עד מתי כל זה ימשך? ולשם מה בעצם? ולמה? 

הרבה בעלי בלוגים נוהגים לברך את קוראיהם כאשר הבלוג שלהם חוגג איזושהי נקודת ציון, אבל אין לי שם מילת ברכה אליכם, לקלקני כלום שלי. אתם די צפויים רוב הזמן, יותר משעממים מאשר מרתקים, מגיבים בדיוק כמו שמצופה מפוסטמות שצורכות תכני לייפסטייל- ג'אנקסטייל, ובאופן כללי אין בכם שום דבר מיוחד. "הכרתי המון אנשים מקסימים" זה לא משפט שאני יכולה לומר כאיזשהו סיכום תקופתי או בכלל ביחס לבלוג זה. למה בכל זאת אני ממשיכה לכתוב אליכם ואפילו לחוש כלפיכם איזושהי חיבה לא מוסברת? האם העובדה הזאת אומרת משהו עליי? כל אלה שאלות שאין לי עליהן תשובה. ושלא תחשבו שפתאום עכשיו ביומולדת שנתיים עולות בי השאלות האלה. הן פחות או יותר כל הזמן שם. "בלוג זה דבר שאפשר להפסיק", תאמרו לי. ותאמינו לי שאני יודעת. ועם זאת, איכשהו מעולם אפילו לא שקלתי להפסיק... האם בלוג הוא סוג של התמכרות שקטה, מהסוג שנדמה לנו שאנו יכולים בכל רגע להפסיק אך למעשה אין זה כך? אינני יודעת. הרבה דברים אינני יודעת. אלה מין הרהורים שכאלה שחשבתי לחלוק. עשו בהם מה שתחפצו. אין חובה להגיב. 

Barielle Shades: SAND-AL-CHIC

מסתבר שאני עוברת תהליך של השקפה, היינו, בחינה מחודשת של לקים שקופים בנסיון לבדוק אם וכיצד הם עשויים להשתלב בחיי ולהיכנס לרוטציית המניקורים/פדיקורים המתחלפים תדיר שלי.

נסיון פחות או יותר ראשון הוא SAND-AL-CHIC שלפניכם מתוצרת המותג שרק לאחרונה התוודענו אליו, הלוא הוא Barielle Shades.  מדובר בורוד אפרסקי בהיר מאוד וטבעי למראה, אשר ימים שלמים של מניקור איתו יכולים לעבור מבלי שאיש יבחין שהתלקלקתן בכלל, ורק אם תנחת עינו של מי על קצות אצבעותיכם מקרוב, יבחין אולי בברק המושקע, בדוק הגוון ובמראה הכללי ה"מטופח" (יאק!) של הציפורניים שלכן, לקלקניות משרד טובות לב וחסודות מראה שלי. טוב לאירועים רשמיים וצבאיים ומצויין להלוויות. 

אחד היתרונות הבולטים בלקים שקופים (sheers) הוא הברק. למעשה, מדובר בסוג של גימור ג'לי, אלא שההבדל בין לקים ג'ליים לשקופים  הוא שהראשונים יכולים לבוא בשלל צבעי הקשת, שעה שהאחרונים מצטמצמים פחות או יותר לגוונים הטבעיים, כלומר, ורודים, אפרסקיים וחלביים למיניהם (אבל אל תתפסו אותי בהגדרה. הגיתי אותה כרגע, בהתבסס על הבנתי והבחנתי. אין לי היומרה לטעון טענות טקסונומיות אודות גימורים - זה הרי בלתי אפשרי).  

כצפוי, רבים הם הסיכויים ששקופים שכאלה ימצאו את הדרך לליבן של חובבות המראה ה"טבעי", אולם אני מצאתי בהם הנאה מסוג אחר, פרוורטית מעט: במבט קרוב, משהו בלוק העתיר ברק מזכיר ציפורני פלסטיק מלאכותיות, מהסוג שאמור להיראות טבעי. כיוון שאני אוהדת פלסטיק מושבעת וחובבת מראות מלאכותיים בכל מאודי, נמצאה איכשהו דרכו של  SAND-AL-CHIC אל לבי, שקיומו, אגב, טרם הוכח. 

אף על פי שהלק מוגדר כשקוף אפשר לבנות מעט את הגוון אם מערימים שכבות. בתמונה הראשונה, המשקפת את מראה המניקור שבחרתי להסתובב איתו בסופו של דבר, אני עם שלוש שכבות, והמראה שהתקבל הוא אפרסקי חלבי מעט (אך עדיין שקוף). 

אבל כמובן שלא חייבים להתעקש על אטימות. שתי שכבות נותנות אף הן מראה של ציפורן מלאכותית טבעית. ללקלקניות שאוהבות להוסיף למניקור שלהן פסי פרנץ', אולי אפילו מוטב לא להרבות בשכבות, אם ניגודיות כלשהי בין גוון הציפורן לגוון הפס הוא המטרה.

כלל ברזל שיש לשנן: בלכתך אל השקוף אל תשכחי את הפצירה. כן, כן. הציפורניים צריכות להיות מסודרות למשעי וזהות באורכן אם אתן בוחרות בלקים שקופים מעין אלו (אכן - יותר משלי בתמונות, שרחוקות מרחק רב מכפי שהן אמורות להיות אצלכן. לי פשוט מותר. לכן אין מחילה), ורצוי גם נקיות מהכתמות צהובות, כי את הכל רואים. 

המרקם והמריחה היו טובים, ובאופן כללי אמליץ על הלק  אם אתן נמנות על שוחרות הלוק המאוד מסוים הזה, בין אם ממניעים טבעיים ובין אם ממניעים פרוורטיים. האם הלק יכנס אצלי לרוטציה? ימים יגידו. היומיים שביליתי במחיצתו זימנו לי הנאת מה, לא אשקר, אולם אינני משוכנעת שהשקוף הזה הוא השקוף שלי. מן הסתם אמשיך להשקיף. 

ואתן, לקלקניות דעת שלי, כבר גיבשתן השקפת עולם על שקופים? 

Barielle Get Mauve-ing

Barielle הוא מותג לקים שעד לא מזמן הכרתי רק מבלוגים בעולם, אבל טראנסדיזיין התחילו לשווק אותו ($4.5 לפני משלוח ללק, שזה יותר מצ'יינה גלייז וקולור קלאב, אבל הרבה פחות מאסי), וכך יצא לי להכירם מקרוב. הזמנתי תשעה לקים של Barielle ומתוכם ניסיתי מניקור מלא עם שלושה מהם. Get- Mauve-ing הוא הלק שאני מסתובבת איתו מאתמול, ובהנאה רבה יש לציין. התלבטתי רבות בנוגע אליו כי חשבתי שהוא הולך להיות בסגנון של הסגולים-חפורים של חורף דאשתקד, וכאלה יש לי די והותר, אבל לשמחתי הוא לא דומה להם כלל. בעוד שההם היו אפורים/חפורים עם נגיעות סגול שלעתים קשה לזהות, זה שלפניכם הוא סגול שאי אפשר לטעות בו, ועם מספיק לכלוך ועכררוריות לשמח לבב אנוש (משום מה התמונות מוציאות אותו קצת יותר נקי מכפי שהוא באמת, אז תצטרכו להאמין לי בעניין זה).

כיוון שאין לי לא רצון ולא זמן לגרום לפוסט הזה להיות רווי במשפטים מורכבים וסבוכים, אסכם את רשמיי בהיגדים הבאים:
1. אני אוהבת את Get-Mauve-ing מאוד
2. באופן מפתיע, אין לי שום לק שדומה לו או אפילו מזכיר אותו
3. הוא כבר יומיים מחזיק עלי מעמד בשלמותו, שזה לא דבר מבוטל יחסית לעמידותם הנמוכה של לקים עליי.
4. מריחה קלה, פורמולה בסדר גמור.
5. שתי שכבות לאטימות
6. התמונות צולמו עם טופ של POSHE