essie Power Clutch

זוכרים את הפוסט הזה?  שם יש אפור דומה מאוד של צ'יינה גלייז. אמרתי בפוסט ההוא שאני אוהבת את Concrete Catwalk אבל מעדיפה אפור אחר של אסי. אז זה האפור שאני מעדיפה. לצערי אין לי את שניהם להשוואה כרגע, אבל האפור של צ'יינה גלייז מעט נוטה לכחול, ואילו Power Clutch שלפניכם הוא ממש אפור (גם אם התמונות שלי קצת מכחילות אותו). הוא לא נוטה לשום צבע לטעמי, אף על פי ששמעתי דעות שהוא נוטה לירוק. לדעתי מדובר באפור מדויק ביותר, ובעיניי הוא נפלא (וזאת בשעה שביחס לאפור של צ'יינה גלייז אני די פושרת).  יודעים מה? אפילו הייתי אומרת שהוא האפור הכהה החביב עלי יותר מכל אפור כהה שאי פעם נתקלתי בו. אל תזדעקו לעברי שיש עוד אלף כמוהו ושהוא לא מיוחד. אני יודעת שגוונים דומים לא חסרים, אבל בכל הנוגע להעדפות גוון בלק, מבחינתי (לפחות בגרסת "מה בבקבוק?" סוף 2011) מדובר במשחק של דקויות ודיוקים, לא בייחוד. האפור הזה קולע בול.

שתי שכבות בתמונה, פורמולה מצטיינת.

ועוד דבר, לקלקניות - כפי שאתן ודאי זוכרות, מאסתי בטרנד הלק הכהה על ציפורניים קצרות, ואני דוגלת באימוצו של טרנד שעוד לא קיים, הלוא הוא טרנד המכשפה : לק כהה על ציפורניים ארוכות. אני מעודדת את כל לקלקני העולם להצטרף לטרנד הזה כדי לעזור לקצוצות הציפורניים להתפנות מהעולם לכמה שנים, כי הן היו כאן מספיק. כשלעצמי אני עושה מאמצים רבים, על אף שזה לא קל לעתים, ואף על פי שציפורניים ארוכות נסדקות ונשברות לפעמים. הטיפ שלי הוא כזה: אם הציפורניים נשברות או סתם לא גדלות או מאיזושהי סיבה אתן מעדיפות לא לגדל - פשוט הימנעו מלק כהה. יש המון לקים בהירים שאני מוכנה לקבל עליכן. 

China Glaze Concrete Catwalk

אני חושבת ש Concrete Catwalk הוא בסך הכל גוון לא רע, שהולם יפה קולקציה שכותרתה Metro. מדובר בקרם אפור כהה ברוח אורבניסטית רחובית (ישנו אפילו תת גוון כחול שאפשר לראות בתמונה האחרנה), כך שאם חסר לכם אפור בסגנון, Concrete Catwalk הוא אופציה טובה. אבל זה לא שאין עוד אופציות. למעשה, ישנו אפור שיצא לאחרונה בקולקציית הסתיו של אסי שאני מעדיפה על פניו -  עוד תזכו לראותו כאן - אבל על זה שלפניכם אין לי שום דבר רע לומר.

בתמונה אני עם שתי שכבות, אבל אפשר להסתדר עם שכבה אחת. הפורמולה משובחת והמריחה נטולת מהמורות.

Color Club Sheer Disguise

חוב ישן לי אליכם והוא תכול אפור. בהיר כמצופה מלק שיצא בקולקציית אביב  אך גם עכור מעט עם שובל של אווירת נכאים. אני מחבבת לקים שיש בהם אלמנט משבית שמחה משום מה, אפילו יותר משאני מחבבת לקים קודרים שיש בהם אלמנט משמח. אני גם מחבבת צבעוניות של בית חולים, והנה, אף זו נמצאת ב Sheer Disguise , מקולקציית  Alter Ego של קולור קלאב.

למרות שמדובר בפסטל הפורמולה היתה נוחה ונמרחה באחידות. אמנם נדרשו שלוש שכבות לאטימות מלאה אבל כל בעיות המריחה וחוסר האחידות שבדרך כלל נלווים ללקים פסטליים נעדרו הפעם. 

הגוון הזה איננו יוצא דופן השנה. צ'יינה גלייז יצאו אף הם עם שני גוונים אפורים תכולים דומים ( Sea Spray  ו Pelican Gray), אבל אני מעדיפה את  Sheer Disguise על פני שניהם.

OPI I Vant To Be A-Lone Star

מגעיל אחרון ודי. מבטיחה שהלקים הבאים שתראו פה מקולקציית טקסס יהיו טובים בהרבה.

כפי שאתם יכולים ודאי לראות, הבעיה העיקרית ב I Vant To Be A-Lone Star  איננה הגוון. מדובר באפור כסוף עם טונים תכלכלים, שזה סך הכל גוון שאני בעדו (אם כי לא בהקשר של הקולקציה הזאת ולא בהקשר של אביב/קיץ 2011). הבעיות העיקריות הן מריחות המברשת הדוחות והמיקרו שימר שיוצר את אפקט הפנינה הידוע לשמצה. תוסיפו אל אלה את את העובדה שבשורות אפרפרות/מטאליות שכאלה הן שלג דאשתקדי אשתקד, ותקבלו בעיקר תמיהה. מה שתראו בפועל זה מצח מתעוות מהרמות גבה בלתי נשלטות ולקלקנית הנושאת עיני עגל אל האופק כלא מבינה. את ה"למה?" היא איננה מבטאת בקול אך כל הוויתה מבטאת אותו במלוא עוצמתו. תמיהתה הלא נאמרת מתפזרת אל חלל היקום ומענה אין. נסתרות הן דרכי האל.
שלוש שכבוות והיד עוד נטויה. 

China Glaze Sea Spray

Sea Spray הוא הלק האחרון שתראו כאן מ Anchors Away, וקולקציות אביביות חדשות יפציעו ב"מה בבקבוק?" בקרוב. מדובר בתכלת אפרפר קרמי עם מיקרו שימר מהסוג הבלתי נראה, כך שאצלי - לפחות מבחינת השימר - הוא עובר. מבחינות אחרות קשה לי לומר כרגע. זהו גוון שיש בו את כל התכונות שאני אוהבת - גם תכלת, גם פסטלי, גם אפרפר וגם המון בית-חולים שיק. אבל מסיבות שעדיין אינן ברורות לי לא ממש התלהבתי ללבוש אותו. יתכן שזה משום שלבשתי אותו בסמיכות רבה מדי ל Pelican Gray, השונה אמנם בגוון אך קרוב מספיק לקונספט האפרפר/תכלכל, ויתכן שפשוט אין בו מספיק מהתכונה הזאת שהופכת לקים מסוימים ל"זה". מכיוון שאני באמת לא יכולה לומר אם הסיבה הראשונה או השניה אחראיות לחוסר ההתלהבות שלי,  אשהה ברשותכם את שיפוטי לעת עתה.  רק אספר לכם שמבחינת הפורמולה הוא היה די מאכזב. השכבות (שתיים במספר) נמרחו בחוסר אחידות, וחווית המריחה לא היתה מהמזהירות. שאר הלקים בקולקציה דווקא היו בסדר גמור מבחינת פורמולה ומריחה. מוזר.

אני מניחה שאחרי הלק האחרון אפשר להתחיל לסכם את הקולקציה, לא? אני אתחיל ועשו זאת גם אתן בתגובות.
טוב, אז מבחינתי הקולקציה הזאת היא די פספוס. היא נעדרת קונספט ואחידות - קרמים, שימרים, רסיסי זכוכית, צבעים עזים, פסטלים - את כל אלה אפשר למצוא שם. הרושם הוא שמישהו ניסה לקחת קצת מכל דבר, לאגד הכל ביחד ולצפות שאיכשהו הכל יתחבר. אז זהו, שלא. התוצאה הסופית די חסרת אישיות ונעדרת אמירה, וכל שנותר הוא לחבב (או לשנוא) לק זה או אחר בה  בלי קשר לכל השאר. חבל. בקולקציה טובה האמירה הכללית עשויה לפצות על גוון שאיננו מצטיין משום שהיא גורמת לנו לראות אותו כחלק ממשהו גדול יותר. צ'יינה גלייז לא הצליחה לעשות זאת הפעם. ישנם שני גוונים ב Anchors Away שדווקא חיבבתי - Life Preserver ו Fist Mate. על שני אלה הייתי בונה קולקציה שלמה בצבעוניות חזקה שנעה בין גוונים עזים ומוגדרים (כמו הכחול) לגוונים עזים שהצבעוניות שלהם משחקת על שני גוונים או על גווני ביניים (כמו הכתום חום).למרות שאני מאוד אוהבת פסטליים, לו הייתי אני  צ'יינה גלייז לא הייתי מכניסה אותם לקולקציה, וזאת גם משום שקולקציית האביב הקודמת שלהם היתה משופעת בהם, וגם כי נמאס כבר מקולקציות שמציגות  צבעים עזים לצד פסטלים מרוככים. זו קלישאה שחברות הלקים צריכות להשתחרר ממנה, ויפה שעה אחת קודם! מה לגבי   Sunset Sail, תשאלו? ובכן, חשבתי שאני מחבבת אותו בהתחלה, אבל אחרי שההתלהבות הראשונית שככה, אני לא ממש רואה את עצמי ממשיכה להשתוקק אליו. כשלעצמי הייתי מעדיפה אותו קצת יותר ורוד מכתום אך עדיין שומר על קונספט הסמי ניוד, אך גם אם הוא היה בגרסה העדיפה בעיניי, לא הייתי מכניסה אותו לקולקציה שאני רואה בעיני רוחי. שאר הגוונים בקולקציה נעו בין בינוניים למדי (היינו, לא מדויקים מספיק)  לאיומים ונוראים, וזה רק אם לקחת בחשבון את תשעת הלקים מהקולקציה שמצויים ברשותי. אל השלושה האחרים לא אתייחס מפאת הכבוד שאני עדיין רוחשת לצ'יינה גלייז, אם כי יש לציין שכבוד זה ניצב לאחרונה בפני אתגרים של ממש. 

China Glaze Pelican Gray

חוזרים ל Anchors Away. ובפינת הלקלקת היומית לפנינו אפור שאפילו יצא לי ללבוש יומיים (יותר מזה הם לא מחזיקים עליי, אלא אם כן מדובר בלקים שאני ממש ממש לא סובלת. אלה האחרונים דווקא מגלים עמידות מופתית).
מהתמונות וממראה הבקבוק הנחתי שהלק הזה יתחבב עליי בקלות - אפור בהיר מאוד, בדיוק מסוג הצבעים שאני חושקת בהם כעת. למעשה די חיבבתי אותו ביום הראשון שהוא היה על ציפורניי, אבל ביום השני הבנתי שמשהו מפריע לי. כן, היה זה השימר ללא ספק. לכאורה הוא לא היה צריך להפריע לי. אין זה שימר משתלט מהסוג המאוס שאפיין הרבה מקולקציות החורף (או שמא יש לומר תאונות החורף?), אבל היה איזה נצנוץ שפגם בחוויית הקרם שלקלקנית היתה מצפה שהאפור הבהיר שלה יספק.
בשורה התחתונה - מוותרת. מעדיפה בהרבה את Mirror Mirror הדומה מאוד של אורלי, שמספק גם חוויה אפרורית וגם חווית קרם מבלי להתפשר על מי מהן. כמו Mirror Mirror גם ב Pelican Gray יש תת גוון תכלכל מובהק. נראה לי שהייתי מעדיפה שהוא יהיה פחות תכלכל ויותר אפרפר, כי מספיק לי Mirror Mirror אחד (אגב, יש לכן אחד כזה להציע לי? משהו שנראה יותר כמו בתמונה הראשונה מאשר בשתיים האחרות - אפור בהיר, 100% קרם, לא תכלכל/סגלגל וללא נטיות בז'יות/חפורות? כמה שהדרישה נשמעת צנועה, לא זוכרת שאי פעם היה לי אחד כזה...)

שתי שכבות, חויית מריחה סבירה פלוס.

Zoya Kelly

כמה שמחתי שאחרי יומיים עם ואלרי מהפוסט הקודם צ'יפים ונסיגות בלתי ייצוגיים צצו להם בזה אחר זה ודרשו הסרה מיידית. שמחתי להחליף את ואלרי בקלי, ונהניתי ממנה למשך כל היממה שהיא שרדה עליי. אבל כשנסיגות וצ'יפים החלו לצוץ אצל קלי, גם אותה שמחתי להוריד. קלי אמנם יפה, נחמדה, חביבה, אלגנטית וטובת מזג, אבל בינינו - לא הכי מעניינת. אפורים עם תתי גוון סגול/כחול כמוה יש הרבה (לא תאמינו כמה - ערכו חיפוש ברשת), וגם אם הם לא בדיוק בדיוק כמוה, הם דומים מספיק בשביל לא להתרגש מקלי יתר על המידה.  וחבל - עם קצת יותר מהמרכיב הזה שהדודות מכנות "פלפל", עם קצת פחות חומרה ונוקשות, ועם גישה שהיא אפילו רק טיפטיפונת יותר מטונפת לחיים, קלי היתה יכולה להיות סמוקין' הוט. מצד שני  - לא תודה, כבר יש.

שתי שכבות לפניכן.

(וסלחו לי על חניית הקיוטיקלס הבלתי חוקית. זה קרה לי גם בשלב הסווטצ'ים וגם כשמרחתי את קלי ללבישה. כנראה תוצאה של פורמולה דלילה ונוזלית מעט)

 ועכשיו אמרו עשר פעמים ברצף: לקלקניות מלייקקות. אמש נפתח דף הפייסבוק החדש של "מה בבקבוק?" שרוצה רק דבר אחד - לייק! משום מה לא הצלחתי להתקין כמו שצריך לייק בוקס פה בבלוג. אנסה לעבוד על זה...

ותודה למיטל שבזכותה קלי נמצאת עמנו היום !

Essie Sew Psyched

מיד כשנודע לי שאסי יצאו עם לק ירוק בקולקציית הסתיו שלהם מיהרתי לחפש סווטצ'ים, אבל אלה אכזבו אותי ויצרו אצלי תחושה שאין שם מספיק ירוק. מן הסתם אילולא הייתי מחליטה לקנות את רביעיית המיני של הקולקציה הייתי מחמיצה לגמרי את הצבע המופלא הזה, שמיד כשראיתיו פנים אל בקבוק הבנתי שזו טעות להתייחס אליו כאל ירוק. צריך להתייחס אליו כאל אפור עם נגיעות ירוקת ואז היחס לגמרי משתנה. עולם הלקים - וביחוד זה של השנים האחרונות - ידע אפורים רבים. חלקם אפורים ממש - בהירים או כהים, וחלקם אפורים עם "נגיעות" של צבעים אחר, כשהנפוצים בהם הם כחול (חשבו על פיקסי דאסט של אורלי למשל) או חום (כל החפורים למיניהם). אפור ירקרק לא ממש היה לאחרונה. האנלוגיה הכי קרובה שאני יכולה לחשוב עליה היא עדיין רחוקה מאוד - Snakeskin של קולור קלאב. זהו לק מטאלי בכלל, אבל עם תחושה אפרפרה ועם ירקרקות שהיא אמנם לא דומיננטית אבל עדיין כזו שאי אפשר לטעות בה. למרות שאהבתי את Snakeskin, אני מעדיפה בהרבה את האפור/ירוק שלי בגרסתו הקרמית והלא מטאלית של אסי, שמצטרפת יפה לחזית הגוונים המעושנים/מאובקים שכל כך טרנדים העונה, פלוס קריצה לטרנד הצבאי/חאקי השאנלי.
באשר אלי - אוהבת מאוד. זה לא תחליף מבחינתי ללק חאקי אמיתי שטרם קיבלתי מאף חברת לקים שהיא ברת השגה מבחינתי, אבל  אני בשקט מכתירה אותו כאפור המנצח של העונה. שימו לב שהוא לא מלוכלך במובן החולי/בוצי כמו החפורים, אלא יותר במובן המעופש, כמו הממצאים שלפעמים מתגלים במקרר כשאתם שוכחים לאכול את הירקות שלכם וגם שוכחים לזרוק אותם בזמן... היש מגניב מזה?  

כיוון שצילמתי די מזמן אני לא ממש זוכרת כמה שכבות יש פה. מניחה שמשהו בין 2 ל 3. הפורמולה היתה בסדר גמור והמריחה היתה קלה ופשוטה.

 

אגב - אתם מוזמנים להציץ בדף ה SWAP שלי. העליתי לקים חדשים!

שאנל תחנה מרכזית

על פי כל העדויות ברשת Dusky Mauve של חברת  Barry M הבריטית הוא כפיל מדויק ל Paradoxal  של שאנל.
אז שלא תבינו לא נכון, זה לא שאני כזאת קמצנית לא להוציא 160 ש"ח על לק של שאנל (נו טוב, אני כן, אבל אנחנו באמת לא צריכים לזכור לי את זה בכל הזדמנות) - פשוט יש לי בלוג לפרנס.
פעם היו קוראים לזה חיקוי. היום לא צריך ללכלך. אפשר פשוט לקרוא לזה חברה מתחרה. ברגע שהשם שונה אין יומרה להיות אותו הדבר, לא? כולם ודאי זוכרים את מותג העבר Reebok לנעליים.  אני רק לא אשכח שפעם נתקלתי בחנות זולה שמכרה נעליים שנראו בדיוק כמו הדגמים הנמכרים ביותר של ריבוק באותה תקופה, אבל היה כתוב עליהן Reemok.  כבר אז ידעו שכשזה לא אותו שם זה לא חיקוי. אז לרימוק שלנו, אה.. סליחה, לבארי M שלנו,  יצא לק שבמקרה נראה בדיוק כמו פרדוקסל של שאנל. ואנחנו, אנשי התחנה המרכזית, מאוד אוהבים כשדברים כאלה קורים ככה פתאום במקרה.
ואנחנו אפילו יותר אוהבים את זה מרימוק, כי בניגוד לנעליים שלאן שלא נלך איתן ילווה אותנו הרימוק הזה בכיתוב עליהן, בלק - מרגע שהוא על הציפורניים אין כל זכר לשם המותג, ושמישהו יוכיח שאנחנו לא נשות שאנל מעודכנות שמוציאות 160 ש"ח על בקבוק לק מבלי להניד עפעף! והרי היתה זו קוקו שאנל בכבודה ובעצמה שהפכה את היהלומים והאבנים המזויפות ללגיטימיים בכך שלבשה אותם בעצמה והשתמשה בהם בעיצוביה ואף הצהירה בריש גלי שמזויף - כל עוד זה נראה טוב ויותר זול - זה ממש ממש בסדר.

 

כשלעצמי - אוהבת מאוד את השאנל תחנה מרכזית שלי. גם המריחה היתה בסדר, שתי שכבות בלבד ויבוש מהיר.
ולמען הסר ספק שאכן מדובר בכפיל מושלם, הנה תמונה (אחת מני רבות ברשת, יש לציין) שמוכיחה זאת (מכאן):

ובלי השוואה לשני ה"מתחרים" באסי אי אפשר:
ימין - Smokin' Hot
אמצע - שאנל תחנה מרכזית
שמאל - Merino Cool
בשתי התמונות האלה אפשר לראות בקלות את ההבדלים:

 אבל התמונה הזאת הכי קרובה למציאות מבחינת קרבת הגוונים:

כמו שניתן לראות, סמוקין' הוט קרוב מאוד בגוון לבארי M (כשהראשון מעט אפור יותר והשני מעט חפור יותר) ולמעשה אם לא מתבוננים בהם באופן ממוקד ומחפשים את השוני, הבדלי הגוון הם דקים למדי. הסתובבתי יום שלם עם מניקור של סמוקין הוט כשרק שתי אצבעות עם Dusty Mauve ואיש לא הבחין בהבדל. נכון שבמצלמה רואים הבדל, אבל למצלמות יש נטיה להקצין הבדלים שכמעט לא נראים במציאות. כמובן שהשאנל והבארי M הוא גם שימרי בעוד שהאסיים קרמיים, אבל מדובר בשימר מעודן מאוד, שנראה רק אם מכוונים את הלק לאור שמש או לאור חזק במיוחד, ורוב הזמן הרושם הכללי שלו הוא קרמי.

את Dusty Mauve ניתן להשיג באיביי ב - 28 ש"ח. 

Essie Merino Cool

בקרב בין קולקציית החגים של צ'יינה גלייז לקולקציית הסתיו של אסי הרוב הצביע לטובת אסי,  אבל הי, מי אמר שאצלנו הרוב קובע?
החלטתי להעלות את שתי הקולקציות לסירוגין, ולא להתחייב להעלאת כל קולקציה בנפרד, ואפילו להכניס לקים אחרים ולא קשורים באמצע. גיליתי שעד כה הייתי שיטתית מדי ביחס שלי לקולקציות והקפדתי להעלות יום אחר יום לקים מאותה קולקציה, אבל כרגע לא ממש ברור לי מה השיטתיות הזאת אמורה לשרת ואם היא בכלל טובה לי, לבלוג, לכן הלקלקניות או למישהו בכלל. אז יאללה בלאגן...

הסיבה שאני מעלה היום את מרינו קול קשורה לאיזושהי השוואה שאני רוצה להעלות בקרוב, ומהבקשות שלכן גם במיילים אלי וגם מפורום הלקים של תפוז, הבנתי שזה חתיכת נושא בוער ודחוף.
אז אני קודם כל מוכרחה לומר שאני מאוד אוהבת את הלק הזה. הוא מוגדר כסגול מעושן/מאובק אבל בעיני הוא בראש ובראשונה חפור ורק אחר כך סגול. מדובר בחפור המלוכלך שאני כל כך אוהבת בגרסתו הבינונית מבחינת בהירות. הוא לא הכי בהיר ולא הכי כהה, ויש בו שמץ של סגלגלות שהיא רוב הזמן נסתרת, ורק בתאורה הנכונה ובזוויות מסוימות היא נגלית לה, אבל גם אז - לא במלוא הדרה אלא בשקט ובצנעה.  שזה לגמרי בסדר מבחינתי. החורף יש לנו מספיק סגולים גאים, וקצת הסתתרות ומבוכה רק מוסיפים לאפיל הכה שיקי של מרינו קול.

   

אני יכולה להעיד שהסתובבתי עם הנ"ל במשך שלושה ימים רצופים ונהניתי מכל רגע. בתמונה אני עם שתי שכבות, והפורמולה בסדר גמור בכל קנה מידה ולא רק יחסית לאסי שיודעים לפעמים לעצבן עם פורמולות קשות יום.
המרינו קול שברשותי נתון בבקבוק מיני, והוא נרכש באיביי במסגרת רביעיית מיני, שאת שלושת חבריה האחרים תראו מתישהו בקרוב. למתעניינות - רביעיית המיני כולל משלוח עלתה לי $20, שזה סכום נכבד למדי וכלל לא פעוט. לזכותם של בקבוקי המיני של אסי יאמר שהם לא המיניאטוריים ביותר שיצא לי להתקל בהם, וביחס לבקבוקי המיני של OPI הם אפילו נדיבים (בקבוק מיני של אסי מכיל 5 מ"ל בעוד שבקבוק מיני של OPI מכיל 3 או 3.5 מ"ל).  כיוון שממילא אינני נוהגת לגמור בקבוקי לקים אין אני נוטה להקפיד בענייני כמות ממין אלו, אבל קחו בחשבון שיקולי עלות/כמות בבואכן לרכוש רביעיה שכזו אם שיקולים שכאלה נהוגים אצלכן.

Color Club Soft as Cashmere

השבוע האחרון בבלוג לא היה צבעוני במיוחד ולגמרי בסימן סתיו עם גוונים חומים ואפרפרים. מה לעשות? כזה הוא הסתיו. אבל אני מבטיחה שבקרוב מאוד תגיע צבעוניות מפצה. אתם רק צריכים לשרוד את הפוסט הזה, שגם הוא במגמת סתיו חסרת צבע שכזו.
אגב, לי זה עדיין לא מפריע כל כך, ומצדי אפילו אין לי בעיה להמשיך עם הצבעים האלה עוד שבוע שבועיים... הבעיה היא שזה פחות או יותר האחרון בז'אנר שנמצא ברשותי. אז עד לרכש הבא - קבלו את Soft as Cashmere מבית היוצר הקולור קלאבי החביב עלינו כל כך.
המריחה היתה בסדר גמור אם כי הפורמולה היתה מעט דלילה ונדרשו שלוש שכבות.

זהו עוד אחד מהצבעים האלה שנורא קשים להגדרה אבל קלים לקטלוג קטגורי. הקטגוריה היא כמובן החפורים המלוכלכים, אבל הצבע הוא משהו שמאוד מזכיר תערובת מלט שיש בה אפור, בז', חום וירוק. שילוב מעניין בין חפור וחאקי, בהשראת הטרנד הצבאי שפקד אותנו לאחרונה.

ולאלה מביניכם שמבכרים את האופציה הטבעית - פשוט טבלו ציפורניכם בקערה עד לכיסוי מלא והמתינו לייבוש באוויר הפתוח.

Color Club Snakeskin

והנה עוד לק מקולקציית Untamed Luxury של קולור קלאב. קצת קשה להגדיר את הגוון המדויק של Snakeskin, אבל קל יחסית לסווג אותו לקטגוריית המטאליים. מדובר בבסיס כסוף אפאפר מטאלי עם מיקרו גליטרים מוזהבים, ועם איזשהו תת גוון ירוק זית מגניב. אוהבת את הסוג הזה של לקים, אם כי חייבת לציין שהיום קצת פחות מבעבר. לפני שנה הייתי מוכנה להרוג בשביל לק כזה - אבל זו לא חכמה. אז עוד לא הכרתי את מילניום של צ'יינה גלייז. נכון שחוץ מאשר להיכלל בקטגוריית המטאליים אין שום דמיון בין מילניום לסנייקסקין, אבל מאז מילניום אני אוהבת את המטאליים שלי חלקים, מתכתיים ומראתיים, ופחות עם זהרורים שימריים או גליטריים. אף על פי כן אני חושבת שמדובר בלק מגניב בגלל הירקרקות המפתיעה והזהרורים המוזהבים, שהופכים אותו לקצת יותר מעוד סתם לק מטאלי. 

את הסווטצ'ים האלה עשיתי די מזמן, כך שאני לא ממש זוכרת כמה שכבות היו פה. לא זכורות לי בעיות מיוחדות במריחה, ואני מניחה שלא היו יותר משתי שכבות, אבל אל תתפסו אותי במילה.