(הפתרון לחידה שבכותרת בסוף הפוסט)
שלושה לקים בכל מיני צבעים
ירדו אלי ביום אביב נעים
הביאו לי במתנה
ריחות שדה וקצת אבקה
וגם דרישת שלום חמה
מקרן שמש מתוקה...
סליחה על הפליטה הילדותית הזאת, אבל זו לא אני, זה לגמרי הם:
Pink Punch - ניאון ורוד מהסוג שכמוהו ראיתי רק בלה צ'ט. לדעתי יש להם עוד כמה גוונים דומים, והמיוחד בניאון הזה שהוא מצד אחד ורוד ומצד שני לא נראה כמו ניאוני הבזוקה המאוסים שראינו מהם יותר מדי בקיץ האחרון. הגוון הוא משהו שבין ורוד, אדום וקורל, ואני ממש ממש אוהבת אותו (למרות שאני חושדת שהוא מאוד דומה לגוון אחר של לה צ'ט - Sun Kiss). ניאונים אף פעם לא מצטלמים כמו שצריך, כך שקחו בחשבון שבמציאות הגווון הרבה יותר בוהק.
Love Light הוא גוון סטנדרטי יותר שלא בא לחדש לנו שום דבר. קרם ורוד עם איזה אלמנט סגלגל וקריר. אני מצד אחד אוהבת גוונים כאלה אבל מצד שני משתעממת מהם. אני בספק אם הייתי מסתובבת איתו למרות שהוא יפה בעיני.
Orange Rush הוא ללא ספק הפייבוריט שלי. מדובר בג'לי כתום צהבהב (במציאות הוא יותר צהבהב מבתמונות) שעל ייחודיותו אין לערער (ולא, אל תגידו לי שהוא דומה לצ'יקה בום של אורלי. הוא הרבה יותר צהוב ממנו). כיוון שהוא כה מופלא בעיניי אתם זוכים להרבה תמונות ממנו.
הפורמולה של השלושה היתה מצוינת. לשני הלקים הראשונים נדרשו שתי שכבות לאטימות. לאחרון - כמקובל בג'לי - נדרשו יותר. בתמונות אני עם שלוש שכבות ועדיין אפשר לראות את קו הציפורן, אבל הוא לגמרי שווה את זה. הברק שאתם רואים בתמונות הוא הברק הטבעי של הלקים וללא טופ (מה שמוזר קצת בהקשר לניאוני הראשון. לניאונים יש בדר"כ גימור מאט. אני לא יודעת להחליט אם הגימור שלו מבריק מטבעו או שהוא מבריק משום שהוא לא הספיק להתייבש לי במהלך הצילומים).
עוד בשורות טובות: הלקים של לה צ'ט הם נטולי שלושת הרעלים.
הדבר היחידי שמפריע לי בלקים של לה צ'ט הוא הבקבוק. עגול, שמנמן, מגושם וצ'יפי למראה. קסטרו (שלמי שלא ידע יצאו עם ליין לקים שהם למעשה הלקים של לה צ'אט - אותם גוונים, אותה פורמולה ואפילו אותם שמות) עשו בחכמה ששינו להם את הבקבוקים.
איפה קונים? מסתבר שללה צ'אט יש נקודות מכירה רבות ברחבי הארץ. באתר שלהם ניתן לקבל מידע על נקודות המכירה ואפילו להזמין משם. http://www.lechat.co.il/
המחיר - 29.90 (אבל אפשר להשיג גם בפחות. אני השגתי לקים של לה צ'ט ב- 15 ש"ח בחנות לקים בדיזנגוף סנטר).
והתשובה לחידה שבכותרת: גם שם הרחוב וגם שם חברת הלקים נהגים באופן מעוות, והעיוות הזה השתרש עד כדי כך שלא רק שאיש לא טורח לתקנו - הוא גם מונצח בכתב. אבן גבירול יש להגות Ibn Gabirol אבל (כמעט) איש לא הוגה כך את השם והעיוות הזה מונצח אפילו בשלטי הרחובות שעליהם כתוב באנגלית Iben Gvirol. ושמה של חברת הלקים אמור להיות לה-שה: חתול בצרפתית (אחת הקוראות שלי מהבלוג הישן תיקנה אותי פעם והסבה את תשומת לבי לעניין), אבל העיוות הלשוני כל כך התקבע שאפילו בקומוניקט החברה היה כתוב "לה צ'ט" בעברית. אז אם הם יכולים גם אנחנו יכולים.
שלושה לקים בכל מיני צבעים
ירדו אלי ביום אביב נעים
הביאו לי במתנה
ריחות שדה וקצת אבקה
וגם דרישת שלום חמה
מקרן שמש מתוקה...
סליחה על הפליטה הילדותית הזאת, אבל זו לא אני, זה לגמרי הם:
Pink Punch - ניאון ורוד מהסוג שכמוהו ראיתי רק בלה צ'ט. לדעתי יש להם עוד כמה גוונים דומים, והמיוחד בניאון הזה שהוא מצד אחד ורוד ומצד שני לא נראה כמו ניאוני הבזוקה המאוסים שראינו מהם יותר מדי בקיץ האחרון. הגוון הוא משהו שבין ורוד, אדום וקורל, ואני ממש ממש אוהבת אותו (למרות שאני חושדת שהוא מאוד דומה לגוון אחר של לה צ'ט - Sun Kiss). ניאונים אף פעם לא מצטלמים כמו שצריך, כך שקחו בחשבון שבמציאות הגווון הרבה יותר בוהק.
Love Light הוא גוון סטנדרטי יותר שלא בא לחדש לנו שום דבר. קרם ורוד עם איזה אלמנט סגלגל וקריר. אני מצד אחד אוהבת גוונים כאלה אבל מצד שני משתעממת מהם. אני בספק אם הייתי מסתובבת איתו למרות שהוא יפה בעיני.
Orange Rush הוא ללא ספק הפייבוריט שלי. מדובר בג'לי כתום צהבהב (במציאות הוא יותר צהבהב מבתמונות) שעל ייחודיותו אין לערער (ולא, אל תגידו לי שהוא דומה לצ'יקה בום של אורלי. הוא הרבה יותר צהוב ממנו). כיוון שהוא כה מופלא בעיניי אתם זוכים להרבה תמונות ממנו.
הפורמולה של השלושה היתה מצוינת. לשני הלקים הראשונים נדרשו שתי שכבות לאטימות. לאחרון - כמקובל בג'לי - נדרשו יותר. בתמונות אני עם שלוש שכבות ועדיין אפשר לראות את קו הציפורן, אבל הוא לגמרי שווה את זה. הברק שאתם רואים בתמונות הוא הברק הטבעי של הלקים וללא טופ (מה שמוזר קצת בהקשר לניאוני הראשון. לניאונים יש בדר"כ גימור מאט. אני לא יודעת להחליט אם הגימור שלו מבריק מטבעו או שהוא מבריק משום שהוא לא הספיק להתייבש לי במהלך הצילומים).
עוד בשורות טובות: הלקים של לה צ'ט הם נטולי שלושת הרעלים.
הדבר היחידי שמפריע לי בלקים של לה צ'ט הוא הבקבוק. עגול, שמנמן, מגושם וצ'יפי למראה. קסטרו (שלמי שלא ידע יצאו עם ליין לקים שהם למעשה הלקים של לה צ'אט - אותם גוונים, אותה פורמולה ואפילו אותם שמות) עשו בחכמה ששינו להם את הבקבוקים.
איפה קונים? מסתבר שללה צ'אט יש נקודות מכירה רבות ברחבי הארץ. באתר שלהם ניתן לקבל מידע על נקודות המכירה ואפילו להזמין משם. http://www.lechat.co.il/
המחיר - 29.90 (אבל אפשר להשיג גם בפחות. אני השגתי לקים של לה צ'ט ב- 15 ש"ח בחנות לקים בדיזנגוף סנטר).
והתשובה לחידה שבכותרת: גם שם הרחוב וגם שם חברת הלקים נהגים באופן מעוות, והעיוות הזה השתרש עד כדי כך שלא רק שאיש לא טורח לתקנו - הוא גם מונצח בכתב. אבן גבירול יש להגות Ibn Gabirol אבל (כמעט) איש לא הוגה כך את השם והעיוות הזה מונצח אפילו בשלטי הרחובות שעליהם כתוב באנגלית Iben Gvirol. ושמה של חברת הלקים אמור להיות לה-שה: חתול בצרפתית (אחת הקוראות שלי מהבלוג הישן תיקנה אותי פעם והסבה את תשומת לבי לעניין), אבל העיוות הלשוני כל כך התקבע שאפילו בקומוניקט החברה היה כתוב "לה צ'ט" בעברית. אז אם הם יכולים גם אנחנו יכולים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה