יום שבת, 7 בינואר 2012

Barielle Aura Angora

אני חושבת שמצאתי את החרדל האולטימטיבי. "אולטימטיבי", אני אומרת, כאילו שהיו לי אינספור לקים חרדליים "לא אולטימטיביים". אבל אין זה נכון - לא היו לי לקים חרדליים מעולם, ו Aura Angora שלפניכם הוא הראשון.  אבל אני עדיין מתעקשת על אולטימטיבי. גם כי הוא הראשון, גם כי הוא נאמן לגוון של ממרח חרדל אמיתי, וגם - ואולי כאן טמונה גדולתו - כי מדובר בלק הכי אדג'י שכנראה אי פעם היה לי, ולראיה - אנשים כל הזמן רוצים "לנקות" לי את האצבעות ממנו כי הוא פשוט נראה מטונף. אולטימטיבי אמרתי? אוסיף לכך נהדר, מופלא, גאוני.

להשיג בטראנסדיזיין ב $3.80 לפני משלוח.

הנה כמה תמונות רגילות -




ואפילו קולאז' מבולגן יש:


ובלי קשר ללק - בדיוק ביומה הראשון של השנה החדשה הבלוג ציין יום הולדת שנתיים. "מה בבקבוק?" איננו בלוג שאוהב חגיגות, ולכן לא הוקדש פוסט מיוחד לרגל האירוע, במיוחד לא על רקע חגיגות השנה החדשה, שגם ככה היו מספיק מגעילות ודביקות. אז אני לא רוצה איחולי מזל טוב ושאר גועל נפש שאתם יודעים להנפיק אוטומטית באירועים ממין זה (את זה תעשו בבלוגים שלכם כפי שאתם עושים כבר ממילא). למה אני בכל זאת מספרת לכם את זה? אני לא לגמרי יודעת. יכולתי באותה מידה להשתיק את העניין ואף לקלקן לא היה שם לב. עם זאת, הנושא מעלה בי הרהורים שונים ומשונים: אני כבר שנתיים כותבת על לקים, מה שאומר שאני כבר שנתיים בקשר אתכם, וכל העניין הזה - על אף שמשעשע לפרקים - לא ברור לי. אני לא מכירה אתכם אבל מעמידה פנים שכן, אתם לא מכירים אותי אבל נדמה לכם שכן, אתם מסכימים אתי או לא מסכימים איתי שנתיים, מתלוצצים עמי או עליי, נוזפים בי או ננזפים על ידי שנתיים תמימות. אנחנו בחלופת אינפורמציה מתמדת, מתחזקים קשר הדוק מאוד של תגובות, ואני שואלת את עצמי - עד מתי כל זה ימשך? ולשם מה בעצם? ולמה? 
הרבה בעלי בלוגים נוהגים לברך את קוראיהם כאשר הבלוג שלהם חוגג איזושהי נקודת ציון, אבל אין לי שם מילת ברכה אליכם, לקלקני כלום שלי. אתם די צפויים רוב הזמן, יותר משעממים מאשר מרתקים, מגיבים בדיוק כמו שמצופה מפוסטמות שצורכות תכני לייפסטייל- ג'אנקסטייל, ובאופן כללי אין בכם שום דבר מיוחד. "הכרתי המון אנשים מקסימים" זה לא משפט שאני יכולה לומר כאיזשהו סיכום תקופתי או בכלל ביחס לבלוג זה. למה בכל זאת אני ממשיכה לכתוב אליכם ואפילו לחוש כלפיכם איזושהי חיבה לא מוסברת? האם העובדה הזאת אומרת משהו עליי? כל אלה שאלות שאין לי עליהן תשובה. ושלא תחשבו שפתאום עכשיו ביומולדת שנתיים עולות בי השאלות האלה. הן פחות או יותר כל הזמן שם. "בלוג זה דבר שאפשר להפסיק", תאמרו לי. ותאמינו לי שאני יודעת. ועם זאת, איכשהו מעולם אפילו לא שקלתי להפסיק... האם בלוג הוא סוג של התמכרות שקטה, מהסוג שנדמה לנו שאנו יכולים בכל רגע להפסיק אך למעשה אין זה כך? אינני יודעת. הרבה דברים אינני יודעת. אלה מין הרהורים שכאלה שחשבתי לחלוק. עשו בהם מה שתחפצו. אין חובה להגיב. 

21 תגובות:

  1. אז למרות שאני כן מכירה אותך באופן אישי לא תשמעי ממני ברכות על שנתיים של הבלוג. בכלל לא. לא תשמעי ממני איך גיליתי את הבלוג שלך כשהוא היה עוד בחיתוליו ונהנתי לקבל ממך עדכונים אז בדיוק כפי שאני נהנת היום. איכסה שמעת ממני?את איכסה!
    ועכשיו ללק - אפשר לקחת את היד שלך איתו ולמרוח לך כף ענקית של חרדל?!
    את רואה את מוציאה ממני את כל הרוע שיש בי :)

    השבמחק
  2. ואולי יש משהו מהתנהגות של פוסטמה בפוסט הזה שלך? הרי את לא כותבת למגירה?
    עכשיו נזכרתי בפוסט יום הולדת שנה לבלוגך, לקח לי ימים מספר ומפגש פנים אל פנים להרגע מההלם ולהבין את ה"הומור" שבו.

    אני מאוד התלהבתי מיחסים וירטואליים לא מחייבים עד שפתחתי לי בלוג משלי. זה נפלא שאפשר לשלב הנאה ותחביב עם דו שיח קליל שלא מחייב המשכיות ויחסים הדדיים

    אשר ללק, אוהבת מאוד חרדל בתבשילים מסויימים ובכריך עוף, לא רואה אותי מורחת על הציפרניים.
    היורשת - אין לי ספק שתתן לו מצויין - עדיף לא להראות לה...

    מכל מקום, שנתיים זה לא מעט זמן מזל טוב!

    השבמחק
  3. מרינה - את פשוט תענוג! רוצה ללקק איתך חרדל לנצח!

    אפרת - זהו, שאני בדיוק שואלת את עצמי עד כמה "נפלא שאפשר לשלב הנאה ותחביב עם דו שיח קליל" תופס ביחס אליי. זה כנראה תופס במידת מה, ועם זאת מעורר מספיק תהיות, אותן בחרתי לחלוק עמכם.
    שנית, את זה שאני פוסטמה מעולם לא הכחשתי. ונכון, אני לא כותבת למגרה אלא לקבוצת פוסטמות כמוני. מה זה אומר? אין לי מושג. אם הייתי יודעת לא הייתי מעלה את הרהוריי פה.
    ואגב, אל תתאמצי למצוא כאן הומור כמו בפוסט יום ההולדת ההוא. אז היה קצת הומור, עכשיו אין.

    השבמחק
  4. שאפו לשיתוף הכן!

    ואם בכנות עסקינן, לא אהבתי את הגוון בכלל.

    הפוסטמה :-)

    השבמחק
  5. בלוג זה התמכרות לכל דבר.
    בקרוב יהיו סלב במוסד גמילה ממנו.

    לא חשבתי שאתלהב מלק חרדל- וטעיתי. הוא מקסים בעייני.

    השבמחק
  6. ספרנית - כבר למדתי מבלוגך שאת חובבת לקים אדומים, והייתי מהמרת שרוב חובבות האדום יתקשנו ליהנות מלק חרדלי שכזה. לא נורא! אולי בעתיד נחלוק הסכמה בנוגע לגוון זה או אחר...

    פיצ'ה - אני דווקא כן חשבתי שתתלהבי מלק חרדל. (וצדקתי!)

    השבמחק
  7. כנראה שאת מכירה אותי טוב:)

    השבמחק
  8. לפני חודש או חודשיים מישהי בפורום לקים אמרה שהיא מחפשת לק חרדל אמיתי, אז הצעתי לה את הלק הזה. היא נורא התלהבה ולהפתעתי, איכשהו, מתישהו, איפושהו - גם אני! אולי "התלהבתי" יהיה תיאור קצת חזק...אבל זה בהחלט ניראה כמו הצהוב היחיד שיכול אי פעם לעלות על הציפורניים שלי..
    ואף מי על חגיגות השנתיים לבלוג ה(תעצמי עיניים)*נפלאמעולהנהדר* שלך! אף מילה!

    השבמחק
  9. אני חושקת בכוון הזה כבר חודששים וחשבתי שזה לא מתאים לחבהירות, אבל גרמת לי לחשוב על כך שוב... אממ נראה לי שאתפנק לי באחד...

    השבמחק
  10. כמו ישראלה גם אני אוטומטית חשבתי על הגולשת בפורום לקים ששאלה על לק חרדל ;)
    הוא ממש לא הטעם שלי, אבל הוא בהחלט לק אדג'י ומיוחד לגמרי.

    אני מזדהה עם חלק מהמחשבות שהעלית כאן. גם אני לפעמים חושבת על הבלוג שלי ולא מבינה למה בכלל אני עושה את זה, למה להשקיע כ"כ הרבה זמן. אבל אני נהנית, אז בנתיים אני ממשיכה

    השבמחק
  11. אחרי שבוע מחלה שבמהלכו לא היה לי כוח לעשות כמעט כלום מלבד לשוטט באפס מעשה בבלוגים, אני מרגישה בדיוק כמוך. כל כתיבת הלייפסטייל הזו היא גילטי פלז'ר. טראש אמיתי שאין בו שום תוכן (מלבד שיווקי), אבל ממשיך לצבור תאוצה. לכתוב זה כיף - אין כמו לשכלל את יכולת הביטוי בכתב ולהשתמש בשלל מטבעות לשון מצועצעים. גם טוקבקים זה נחמד, אבל כדאי לשים את כל העניין בפרופורציות הנכונות. פשוט להתייחס לזה כמו נשנוש קליל, כי יותר מדי עושה כאב בטן.

    השבמחק
  12. IsraelMakeup - נסי אותו אם יוצא לך. הוא בהחלט זן "אחר" של צהוב. וטוב שלא אמרת מילה על חגיגות השנתיים, שכן יש דברים שהשתיקה יפה להם...

    לין - אני כלל לא בטוחה שהוא מתאים לבהירות. תגובות הסובבים לא היו נלהבות, מה שאומר שהוא לא מי יודע מה מחמיא. לי זה כמובן אף פעם לא מפריע, אבל אולי לך יותר אכפת מדברים כאלה...

    אלטר אגו - אם הייתי נהנית הכל היה פשוט יותר, אבל אני לא תמיד נהנית. ויש את עניין הזמן שהבלוג גוזל ממני. למרות זאת אני ממשיכה ופשוט תוהה מה המשמעות של כל זה.

    מרג'ורי - אני לא בטוחה שלכתוב זה כיף בשבילי ואני בכלל לא משוכנעת שאני משכללת את יכולות הביטוי שלי באמצעות בלוגינג (אם כבר, לעתים נדמה לי שאני מנוונת אותן) וכן, עולם הג'אנקסטייל יכול להיות מעייף מאוד לפעמים...

    השבמחק
  13. אסתפק בלייק לתגובתך. עניין הפוסטמות מתחיל לתפוס תאוצה והרי לא זה היה הנושא.

    השבמחק
  14. הלק מעניין וכעור בו זמנית, יש מצב שהייתי מנסה אותו כאקט של פתטיות בהסתכנות בחשיפה ציבורית איתו.
    אם אין לך מה לומר לי בסיכום כזה אז גם לי אין מה לומר (טוב נו, אמרתי מספיק את דעתי על הבלוג בעבר אז תנוחי).
    וסתמי!

    השבמחק
  15. נדמה לי כי התשובה ל-מה לעזאזל המשמעות של כל זה- טמונה בדיוק בפוסטים כאלה. זה לא עוד בלוג של לייפסטייל למרות שהוא עושה עבודה לא רעה בכלל בלהתחזות לכזה.
    זה לגמרי בלוג על לקים (אגב- החרדל מ ו פ ל א) אבל אחד עם רפלקסיה עצמית וחשיפת שיניים מחודדות כשצריך, ועוד בעברית. קחי את הנ"ל וחשבי- מה ההסתברות שכל זה יתקיים? וזה מתקיים, כבר שנתיים. so there you go

    השבמחק
  16. הלק יפה עם גוון ממש נדיר! אהבתי ואהבתי אותו עליך.

    ובנימה אישית יותר, לא חשבתי שנגיע איתך לשיחת "יחסינו לאן".למרות הקשר הלא מחייב בינינו, כשאת לא בסביבה מרגישים את חסרונך.

    השבמחק
  17. דנרה כפרה - פתטיות היא שמי השני.
    ולמה את אומרת שאין לי מה לומר לך? אל מי את חושבת שדיברתי בפוסט הזה :) אסתום לפקודתך!

    J - אז את בעצם אומרת שדי בקצת רפלקסיה והתסברות נמוכה כדי להצדיק את כל זה?

    עדן - הלק נהדר. אני חושבת שאת עשויה לאהוב אותו גם עלייך.
    גם אני לא חשבתי שאגיע פה לשיחת "יחסינו לאן", אבל יש הפתעות... ריגשת אותי עם המשפט האחרון שלך!

    השבמחק
  18. אני חושבת שיש משהו בדבריך לגבי הקשר הלא ברור בין כותבי הבלוגים לקוראים שלהם. במקרה שלי, עם חלק מהקוראים פיתחתי קשרים שהם מעבר לבלוג וטוב לי עם זה, ועם חלק אני שמחה לקבל את הדברים כמו שהם בלי לחשוב יותר מידי.
    אני חושבת שדווקא בגלל שהנושאים של הפוסטים שלנו שטחיים זה מאפשר לתקשורת להיות הרבה יותר "מתקבלת" או "נוחה".

    רק לפני כמה ימים כתבתי משהו "מעבר" בפורום לקים וזכיתי מצד אחד להתעלמות רועמת מצד שני לתגובה כועסת וסתומה. מה חשבתי על זה? איפה השאטגן שלי? בעצם - למה אין לי כזה???
    אבל כשזה בבלוג, וכשזה על איזשהו לק שאומרים לי שהוא מחריד, או איפור לא מחמיא - ואללה! למי אכפת! ביקורת זה דבר טוב ואפשר ללמוד ממנה לפעמים או להתעלם ממנה בפעמים אחרות :)

    ולגבי הלק - מחריד! אבל צפוי לגמרי שתאהבי אותו עד מאוד :)

    השבמחק
    תשובות
    1. אני דווקא אוהבת את הרגעים שבהם התקשורת פחות מובנת מאליה ונוחה. מסיבה זו אני תמיד מעדיפה ביקורת על מחמאה. הבעיה היא שאני מרגישה שהתקשורת שלי עם קוראי הבלוג הזה היא הרבה יותר מדי "נוחה". אני מניחה שהייתי רוצה שהיא תהיה מעט יותר מאתגרת, גם במחיר של ויתור על נוחות. איכשהו זה לא קורה והכל זורם על מי מנוחות. מתישהו בטוח אמאס בכל זה...

      וכן - אני צפויה. עוד מעט ואהפוך לקריקטורה של עצמי (מרוחה בחרדל).

      מחק
  19. אני משערת שבשביל שזה יקרה את צריכה עוד קוראים שיפתיע אותך :)

    השבמחק
  20. איזה צבע משגע!!!!


    http://1hugaday.blogspot.com/

    השבמחק

הפוסטים הנצפים ביותר בכל הזמנים