עודני בחיים

שלום לכם לקלקני סוף קיץ שלי!

כפי שודאי שמתם לב, אין לי יותר מדי זמן אליכם לאחרונה (ולא רק אליכם - לאף אחד). אני מקווה מאוד לחזור לעניינים בקרוב. זה עתה הזמנתי שתי קולקציות סתיו (את זו של אסי ואת זו של צ'יינה גלייז אם אתם מתעקשים לדעת), ואני מקווה שעד שאלה יגיעו אספיק להעלות פוסט סיכום קיץ כמיטב המסורת הבקבוקנית. בינתיים אני מאחלת לכולכם הרבה הנאה מהימים האחרונים של הקיץ. אני כבר מתחילה לרעוד מקור, אבל אם תיתקלו בי במקרה ברחוב חפוית ראש ומסתתרת מאחורי משקפי ענק וכובעים גדולים דעו לכם שזה לא הקור שמעביר אותי על דעתי וגם לא דיכאון סוף הקיץ שפוקד אותי כל שנה, אלא הגוונים הבוהקים והצבעוניים שעל ציפורניכם. סונוורתי כהוגן וזה הזמן לבקש מכם במטותא להרגיע. לקחתם את טרנד הקולור בלוק קצת יותר מדי קשה לאחרונה וזה לא בהכרח נראה עליכם טוב, בייחוד כשזה על כולכם ביחד... ומה שלא נראה טוב על לקלקני ארצי גורם לי להתכווץ, להסתגר, לכסוס ציפורניים, לפרק תוכניות חיסכון, לחלות ובסוף למות.

ועתה, לאחר שברור לכם לגמרי שחיי ומותי תלויים בציפורניכם, לקלקני תופת שלי, סורו נא לביקור בבלוג הלקים החדש "שולפות ציפורניים". הבלוג מנוהל על ידי שתי לקלקניות, לשם שינוי לא פרחות לקים פשוטות כמונו אלא לקלקניות אינטליגנטיות שיודעות איך נראית אוניברסיטה מבפנים (יש גם כאלה מסתבר),  והן אפילו עושות כל מיני דברים מגניבים עם נייל ארט שלא תזכו לראות פה. אחת מהן היא יוליה שהתארחה כאן ב"מה בבקבוק" וכתבה שני פוסטי אורח מזהירים. הנאתכם מובטחת!

שלכם באהבה ובסיאוב,
וניטיגירל