דאבל מאק (או: שחור הוא השחור הישן?)

"אף פעם לא הייתי טיפוס של לקים שחורים" הוא למעשה רק סיפור שהייתי רוצה לספר לכם, לקלקנים יקרים. אבל מה עושים כשהסיפורים שאנחנו רוצים לספר על עצמנו הם למעשה שקרים גמורים? במקרים כאלה ישנן שלוש אפשרויות פעולה שאני יכולה לחשוב עליהן, ואלו הן: 1. מספרים את האמת. 2. דבקים בשקר  3. שותקים. במבט לאחור, הייתי צריכה לשתוק או לשקר, אבל עצלותי היא זו שמונעת ממני למחוק או לערוך את עצמי, על כן אספר את האמת  וזאת על אף אי הנחת שהיא מעוררת בי (אני עוד אתחרט על כך). ואתם, לקלקני שעשוע שלי, מוזמנים לצפות בגילוי נדיר של כנות עם תוכן אמיתי לגמרי מצד פרחת הלקים הפוחזת שלכם.
ובכן, לפני שנים מספר - שלוש או ארבע לכל היותר - בעידן הטרום לקלקני שלי שבו עוד לא הייתי פרחת לקים אלא סתם פרחה, חשקה נפשי בלק שחור. כך זה היה:

מגזיני האופנה דאז חשפו דוגמניות עם ציפורניים שחורות של שאנל
ואמתכם הנרצעת גילגלה את עצמה לסופרפארם לחפש לק אפל.
ניגשה אמתכם לדוכן של שאנל, כן שאנל, הו שאנל

גוונים שונים של בורגונדי ושל פרח הורד התגלו לעיניה מהר
אך לק שחור, רבותיי, לק שחור היה שם חסר!

הזבנית בכלל לא ידעה שהשאנל שהיא מוכרת משחיר ציפורניהן של גברות בניכר
ואף נראה היה שמבע של ספק מתגלע בפניה למשמע הדבר.

היא מיהרה לשלח את אמתכם, לימים הוד בקבוקיותה
לאיזור הלקים מהרמה הפחותה.

שם פגשה אמתכם בבקבקת מוזלת של לייף, ג'ייד וגם שיק.
אבל לאמתכם לא היה אכפת. בלק שחור היא חשקה, ולק שחור היא היתה נחושה להשיג.

אך אויה, גם שם מבחר נאה של בורגונדי, בורדו ואף חום כהה
אך שחור? שחור שם למצוא, אלוקים, כה קשה, כה קשה!

ולפתע פתאום, בזווית העפעף
נגלה לו בקבוק בקצה המדף!

שחור הוא היה, כה קודר, כה ממית
נחטף הוא מיד בידי זו שאתם נוהגים לכנות בקבוקית

נכונה לשלם מחיר של שאנל
כן שאנל, הו שאנל

מה שמחה אמתכם לגלות
שזול בהרבה לק של ג'ייד לקנות

אחוזה בבקבוק האפל
כה אפל, כמו שאנל

דהרה אמתכם לקופה, כולה אומרת הודיה לאלים
ושם שלפה היא ללא היסוס את תשלום חמישים השקלים...

זהו פרק אפל על ציפורניים אפלות בהיסטוריה שלי, שעליו אין אני מעוניינת להרחיב את הדיבור. אספר בקצרה שכעבור איזה זמן מהאירוע שזה עתה נחשפתם לו, השגתי עוד שני לקים שחורים כאלה של ג'ייד, אך בפעם ההיא במבצע של שניים בחמישים.
קרו דברים מאז, שנים נקפו, השתניתי. לא נותרה בי עוד חיבה ללקים שחורים, ועוד פחות מכך נכונות לקנות לקים של שאנל.
ניסיתי פה ושם - נסיונות שאתם הייתם עדים להם - לקים שחורים בוריאציות שונות - עם גלימר, שיטר ועוד כהנה וכהנה תוספות וקישוטים. מה אני אומר לכם? זה לא עבד. שום לק שחור לא מצא מאז את דרכו אל לבי הקר.
אבל מה שלא מצליח להיכנס ישירות אל חדרי הלב, איכשהו תמיד מוצא דלתות אחוריות לחדור בהן. שליח אתלטי בדמותה של בלוגרית לקים במכונית מתוקנת עשה השבוע דרכו אלי כשבאמתחתו שני לקים מהקולקציה השחורה של מאק. שאתנסה ואכתוב רשמים.
למה לא? אמרתי לשליח. למה לא? אני שואלת אתכם. למה לא באמת? למה לא?

אז אקזיביט נאמבר וואן הוא Baby Goth Girl 

 אקזיביט נאמבר טו הוא  Seriously Hip

אלו הם למעשה המאקים הראשונים שנראו אי פעם ב"מה בבקבוק?" ועל כך תודתנו לשליח הנדיב. התרשמנו לטובה מהפורמולה ומהברשת, ואף עיצוב הבקבוק נשא חן בעינינו. Baby Goth Girl דרש שלוש שכבות ו Seriously Hip רק שתיים.

אבל משהו בי עדיין מסרב לשחור
אי לכך - לעת עתה נו מור!