L'Oréal 115

את הלק הזה קיבלתי מ More4me, והוא כל כך מקסים בעיני, שאני ממש לא יכולה להבין למה מישהי תרצה בכלל לוותר עליו.
זהו אפור עם נגיעות לבנדר בגימור פנינה. כן, פנינה. וזה עובד פה מצוין לטעמי.
לק מצוין לתקופות של משברי צבע או לאירועים הסולידיים האלה בחייה של לקלקנית. הוא גם רגוע, סולידי ולא צעקני, אבל לא פחות מכך הוא יפה, מעניין ובהחלט שיקי. מעולם לא חשבתי שאצליח להגיד על לק בגימור פנינתי כלשהו שהוא שיקי, אבל פה אפילו לא היה צריך להתאמץ (ושתקום הלקלקנית שתקרא לו סבתאי!)

 

בהזדמנות זו אספר לכם שהלק הזה הגיע אלי בבקבוק ישן למדי (אין לי מושג אם בכלל אפשר להשיג את הסדרה הזאת כיום. היא נקראת JET-SET), ואת הנוזל שבתוכו היה צריך לדלל. חככתי בדעתי מה לעשות בעניין. רכשתי בעבר מדלל לק של Seche Vite, משום ששוכנעתי במסגרת איזו שטיפת מוח לא ברורה שבניגוד למדללים "פשוטים" או לאצטון, הוא מחזיר ללק את רכיבי הלחות שאבדו לו מבלי לפגוע בברק או בצבע, ושאיכותו הגבוהה מצדיקה את מחירו הגבוה (והזמנתו מחו"ל על כל הכרוך בכך). אבל לאחר איזה זמן שמתי לב שהמדלל הזה מכיל רעלים מהסוג שאני מעדיפה להימנע מהם בלקים. חשבתי לעצמי שאין דבר טפשי יותר מלהקפיד על לקים נטולי רעלים מצד אחד, ומצד שני להחדיר אליהם רעלים בדילול... ואכן, תקופה מסוימת נמנעתי מפעולת הדילול - מה שלא היה קשה במיוחד, כי יש לי באמת המון לקים. אבל את הלק הנ"ל החלטתי בכל זאת לדלל, בגישה של "על החיים ועל המוות", והשתמשתי במדלל פשוט של סופרפארם שרכשתי טרום עידן ה Seche Vite. הוא עלה לי 20 ש"ח והוא מכיל רק אצטון ואתיל אצטט. ומה אני אגיד לכם? עבד מצוין.  אני גם יכולה לספר לכם שאני מצטערת על כל לק שדיללתי עם Seche Vite. דיללתי איתו את המאטים של OPI והם הפכו לעיסה צמיגית שחוץ מלהיזרק לפח אין לה יותר תכלית בעולם הזה. ייחסתי את התקרית המצערת למאטיות של הלקים ולא למדלל, והנחתי שכנראה מאטים אי אפשר לדלל (מה שאגב, יכול להיות נכון. לא בדקתי את הנושא עם מדללים אחרים).  ולק אחר של קולור קלאב איבד לחלוטין את הברק שלו עם Seche Vite והפך למאט, אבל לא מהסוג המגניב, אלא מהסוג המבאס באמת. אני כנראה הייתי ממשיכה לדלל ככה עוד לקים אלמלא הייתי שמה לב לעניין הרעלים, ומזל ששמתי לב, כי המוצר הזה באמת היה רע. אבל למדתי לקח מכל העניין, ולהבא אקפיד רק על מדללים פושטים.