את Heartbreaker יש לי להערכתי יותר משנה. קניתי אותו כי חשקתי בכתום לוהט, ואספתי אותו ממדפי אפריל באחד הקניונים. כשהגעתי הביתה שמחה וטובת לב על הרכש החדש נחרדתי לגלות שבתאורה הביתית שלי הוא לגמרי אדום. אדום בהיר אמנם וחם מאד אבל בטח לא הכתום שחשקתי בו. ניסיתי אותו על הציפורניים, וגם עליהן הוא נראה לי אדום, לכן הנחתי אותו להעלות אבק במדף השמור ללקים שבהם אני ממעטת להשתמש (ממעטת להשתמש עלק - לא נוגעת בהם במקל).
אני חושבת שאלמלא הבלוג הזה הארטברייקר היה ממשיך להעלות אבק על אותו מדף כקודם. אבל איזשהו דחף צילומי לא מוסבר (שהתעורר אצלי באופן חשוד מאז שאני בעלת בלוג) שלח אותי אליו. וכמה טוב שכך! בחוץ הוא זורח כשמש - כתום כמוה ומחמם לב ושולח זהרורים לכל עבר. הוא עדיין נראה לי אדום-כתום הרבה יותר מאשר כתום-אדום, והוא עדיין מספיק אדום בשביל שאחשוב אלף פעם אם ללבוש אותו באמת, אבל הוא כל כך יפה בעיני!
אבל... לצד השמחה לנוכח הגילוי מחדש של הלק הישן (אם חושבים על זה, זה בעצם כמו לקבל לק חדש), צץ לו הנתון הבא: טולאון בראש רשימת הרכיבים. הארטברייקר עשוי מהפורמולה הישנה של אורלי... בפורמולה החדשה הנוכחית כבר אין חומרים כאלה. ברגע התנפצה לה האידיליה המתקתקה. כמה חבל!
הארטברייקר נמרח מצוין למרות שהוא התיישן אצלי שנה ואולי אף יותר. שתי שכבות בלבד הספיקו לקבלת התוצאה שלפניכם, ובגלל שהוא באמת יפה, הנה עוד תמונה שלו- הפעם תמונת פנים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה