OPI Don't Mess With OPI

בצדק התקוממתן בתגובותיכן על הגוונים המשמימים של קולקציית טקסס. איפה לעזאזל הגוונים הטובים? תשאלו. אז הנה, דווקא הצלחתי למצוא אחד כזה.  Don't Mess With OPI הוא ירוק טוב. קשה להגדיר בדיוק מהו אותו דבר שהופך ירוק לטוב, אבל - כמו בפורנוגרפיה - כשנתקלים מזהים מיד. לי הוא נראה כמו גרסה בהירה יותר של Jade is the New Black מקולקציית האביב של שנה שעברה, אבל כזו שלגמרי עומדת בפני עצמה. יש בו מעט כחלחלות ואיזה אלמנט לא לגמרי צלול אך גם לא בדיוק עכור שאני מסמפטת. הוא by far טוב יותר מהירוק של צ'יינה גלייז מהקולקציה האחרונה שלהם, שנראה כמו גוון שההצדקה היחידה לקיומו שם היתה "כי חייבים ירוק". עכשיו כשאני חושבת על זה, נדמה לי אפילו ש Don't Mess With OPI הוא הירוק הטוב ביותר שיצא השנה.
שתי שכבות, מריחה מושלמת. הפורמולה של OPI כמו שאנחנו זוכרים ואהבים.

 

אז כן. יש פה צבע אחד שאני מרוצה ממנו. אבל זה לא מספיק לי. הקולקציה כולה צריכה לשאוף לרצות אותי ובכך היא כשלה. נכון שנורא התלהבתי מגימור הג'לי שראינו בכמה לקים מתוכה, אבל בינינו, גימור טוב זה לא מספיק. כשהגוונים לא מעניינים יש גבול למידת העניין שהם מסוגלים לייצר.  לא שאני חושבת שלגוונים על סקלת האדום/ורוד/סגול אין מקום בקולקציה, ואני בהחלט חושבת שאם הקולקציה היתה מבוססת על ג'לי לא היתה כל צרימה בעצם קיומם, שהרי קולקציה טובה אין פירושה שכל גוון וגוון הוא פצצת עניין. מה שחשוב בקולקציה טובה הוא איזשהו קו שמאחד, שמחבר. אותו דבר שגורם לשלם להיות יותר מאשר סכום חלקיו. קולקציה שכזו מסוגלת להכיל גם גוונים מעניינים פחות ועדיין לא יגרע ממנה מאומה. קולקציית הקיץ האחרונה של אסי היא דוגמה טובה לכך - לא כל הגוונים בה היו מפילים במידת העניין של כל גוון בנפרד, אבל הקו האחיד עם האמירה המאוד ברורה היא שהפכה את הקולקציה לבעלת ערך. לכאורה ניתן היה לשאול - בשביל מה לנו כל זה? הרי ללקים שימוש פרקטי ובסופו של דבר כל אחת קונה את הלק שמוצא חן בעיניה. מה אכפת לי אם הלק שמוצא חן בעיניי הוא חלק מקולקציה שיש בה לקים שלא מוצאים חן בעיניי? אבל אני חושבת שגישה כזאת היא מוטעית מיסודה. משום שלקים שמוצאים חן בעינינו נוכל תמיד לקנות בבודדים ואך נעשה זאת. נוכל אפילו לקנות לקים משנים קודמות בלי שתהיה לנו כל מחויבות לקולקציות עכשוויות. אבל זו לא הנקודה כאן. הנקודה כאן היא שמלאכת הרכבת קולקציה היא אומנות בפני עצמה, והיא גם ראי המותג. גם למותגים זולים מאוד יש לפעמים לקים מדהימים, ולפעמים גם לא מעט כאלה, אבל אלה מופיעים במנותק לגמרי מהקשר. כבודדים אין להם יכולת אמירה ואין להם עוצמה. במותגים יוקרתיים יותר הקולקציה היא מה שמאפשר את ההתעלות מעבר ללק הבודד והיא גם משמשת כהצהרת כוונות אומנותית (או לפחות אופנתית). בעולם האופנה יש הבחנה בין haute couture  לבין ready to wear. את הראשון אף אחד בימינו (חוץ מקומץ מיליונרים אספנים) לא לובש ולא קונה, ולא רק בגלל המחיר אלה משום שמראש הפריטים המיוצרים במסגרת זו  אינם מסחריים וכמעט לחלוטין בלתי לבישים. כל מטרתם לבטא את הרוח היצירתית של המעצב, את האמירה האופנתית של בית האופנה ובעצם לא הרבה יותר מזה. אולם מקולקציית haute couture טובה ניתן לחלץ קו מנחה, הלך רוח או שאר אלמנטים שניתן לתרגם הלכה למעשה לפריטים לבישים, ואת אלה ניתן לראות בקולקציה המסחרית של בית האופנה, הלוא היא ה ready to wear. בעולם הלקים אין לנו מורכבות כזו. לקים הם פריטים שימושיים אשר כל קיומם הוא בספירה המסחרית. וטוב שכך. אנחנו רוצים ללבוש לקים, לא להעריצם מרחוק. עם זאת, כשאנחנו משלמים 65 ש"ח על לק של OPI (או $8 בחו"ל) במקום 5 ש"ח על לק של ביוטיקייר צריכה להיות לכך הצדקה החורגת מעבר לאיכות החומרים ועיצובי הבקבוק (מה לעשות, אלה גם אלה מייקרים את העלות בכל כך מעט שאין לכם מושג). כשם שהתרגלנו שבחברות הממותגות השמות של הלקים צריכים להיות צירתיים ומשעשעים, עלינו להתחיל להתרגל לבחון את המותג במונחים של הרכבות הקולקציה ולדרוש שהרכבת הקולקציה תבטא יותר מחשבה. כשאני משלמת 65 ש"ח על לק של OPI בארץ או 8-10 דולר בחו"ל, אני רוצה לדעת שמישהו חשב עליי ולא רק על כספי. ולחשוב עלי זה לצאת מנקודת הנחה שיש לי נפש, חשיבה ביקורתית, צרכים אופנתיים לצד צרכים בידוריים, אינטלגנציה (כי גם לפוסטמות יש סוג של אינטליגנציה), טעם (כי גם לפרחות יש טעם!). מותגי הלקים לא צריכים לזלזל בכל אלה, ואל להם להיתלות על הענף הגבוה מדי של היוקרה ולנוח שם. ינוחו יותר מדי וגם היוקרה שלהם תתחיל לנשור כשלכת...

גלשתי לכיווני מחשבה שאליהם כלל לא כיוונתי. בסך הכל רציתי לומר שקולקציית טקסס היא לא קולקציה טובה בעיני. היא לא אחידה, אין לה אמירה, היא נעדרת גיבוש, והיא מאכזבת בסופו של דבר (חוץ משמות הלקים. הם מצוינים כרגיל אצל OPI). יש לי תמונה מאוד ברורה של קולקציית טקסס האידיאלית. זוהי קולקציה שמורכבת אך ורק מגימור ג'לי. אני רואה בה ירוק ג'לי, כחול ג'לי, וכן, גם סגול ואדום וורוד וכתום. כדי לא לעיף לקלקניות שחורות ריגושים עם חדגוניות שבלונית, אני אפילו מרשה שלכמה לקים יתווסף מעט שימר או גליטר מעודן. הקולקציה שאני רואה בעיני רוחי היא קולקציה עם צבעוניות שמחה,דומיננטית וחזקה. אין בה פסטלים ואין בה גוונים מלוכלכים או חפורים. זוהי צבעוניות שהכל בה מואר, אביבי ואופטימי כשהג'לי הוא ההבטחה למימי הים או הבריכה שנשתכשך בהם עוד מעט  - בקיץ.  נכון. קולקציה מבוססת ג'לי היא לא הדבר הכי מסחרי בעולם. לא כל לקלקנית עסוקה (עם תגובות מתלהמות בסגנון "ארבע שכבות???!!! למה מי מת??!"  תיזהרי שלא תנשור לך הגבה תיכף) מסוגלת לסבול את הרעיון של שלוש או ארבע שכבות לק. עם זאת, חברה כמו OPI יכולה להרשות לעצמה לפעמים להוציא קולקציה פחות מסחרית. את הגרעונות הכלכליים היא תמיד תוכל להשלים בקולקציות שהן שיתוף פעולה עם  סלבריטאי קש במועד מוקדם או מאוחר יותר (ועל כך - בפוסט הבא).