China Glaze Midtown Magic

אני יודעת ש Midtown Magic  שלפניכם יזכה להרבה מעריצים. יש עליו כל כך הרבה תגובות נלהבות ומהללות בכל מקום, שאני די משוכנעת שגם חלקכם הגדול, לקלקני עדר יקרים שלי, תשתפכו עליו כמו כולם.
לכאורה יש כאן את כל האלמנטים בשביל שהלק הזה יהפוך לשק החבטות שלי (על מנת להקל עליכם לזהותם, הדגשתי אותם באדום. מין שירות שכזה): מדובר בלק שימרי כהה שאפילו יש טענה שהוא בורגונדי. לק זה זוכה להערצת ההמון. וההמון, כידוע, טועה תמיד.
אז חומרים יש, ועכשיו רק נותר לגייס שנאה יוקדת וכמה מילות שטנה והרי לכם פוסט בקבוקי נרגן טיפוסי, הלא כן?  אז זהו, שזה משום מה לא עובד לי כל כך במקרה הזה. הלק הזה לא נראה לי כל כך נורא, ואני לא באמת מצליחה לשנוא אותו כפי שהייתי רוצה. הוא בסך הכל לא מזיק, ואפילו לא הייתי מתביישת לגמרי להסתובב איתו במניקור שלם אם הייתי חייבת (מפסידה בהתערבות, נניח). מה שכן, הוא לא כל כך הסטייל שלי, וכשיש לקים קרמיים מוצלחים כל כך העונה (חורף/סתיו 2011 כאילו נוצרו בשבילי!) הסיכוי שבכלל אשקול מניקור איתו הוא קטן. זה הכל. לזכותו יאמר שעל אף היותו שימרי שמתהדר בניצנוצים בשלל גוונים,  במציאות הניצנוץ שלו עדין למדי ולא כל כך רואים את כל הצבעוניות המתפרצת והפוטוגנית ששמן הסתם ראיתם בבלוגים השונים.

בשמש, עם השימר בשלל גוונים. עדיף להישאר בבית או במקומות שלא רואים את זה. 

באתי לקלל ויצאתי מברכת? לא להגזים. קללות אמנם אין, אבל בכל זאת ברכתי איננה נתונה ללק זה. הוא פשוט לא מעורר בי יותר מדי רגשות לכאן או לכאן. ואת, לקלקנית יקרה שאולי אפגוש יום אחד עם הלק הזה על ציפורנייך - אני לא חושבת עלייך דברים איומים. אני פשוט לא חושבת עלייך. 

שתי שכבות, מריחה מושלמת. 

להשיג בטראנסדיזיין או באיביי (אני יודעת שאתם יודעים זאת, אבל צריכה לכתוב את זה אחת לאיזה זמן כי כל פעם שואלים אותי בתגובות או במייל איפה משיגים צ'יינה גלייז).

אה, ולפני שאשכח - אתם טועים. 

China Glaze Brownstone

כמובטח, נפגשים בסתיו. Brownstone  הוא הראשון מבין שנים עשר לקים - את כולם תראו כאן בפוסטים הבאים -מקולקציית הסתיו של צ'יינה גלייז - Metro שמה. אני מאוד אוהבת את שם הקולקציה, שטמונה בו הבטחה לצבעוניות אורבנית קשוחה, רחובית, ואפרורית כלבבי. הקולקציה בפועל מקיימת את השם רק באופן חלקי, ולצד גווני מטרו מהוהים תמצאו גם: 1. גוונים נשיים סטנדרטיים מלוקקים שאיכשהו תמיד נדחפים לכל קולקציה, לא משנה מה. 2. גוונים נאים שקולקלו על ידי שימר אכזר. 3. גליטרים שאת דעתי עליהם אחסוך לעת עתה ואחשוף רק כשיגיע תורם.

Brownstone  שלפניכם הוא אולי הלק האהוב עלי ביותר מהקולציה. קרם חום יפהפה, לא כהה ולא בהיר, עם אלמנט אדמדם כתמתם לא משתלט. גוון סתווי מושלם.
הימור שלי - סמי יאשר.

הפורמולה מצטיינת. לא רק בלק הזה אלא גם ברוב הלקים הבאים שתראו - אטימות מושגת כבר למין השכבה הראשונה. שלמות ועומק גוון יושגו במלואם בשכבה השניה.

להשיג בטראנסדיזיין או באיביי.

OPI Suzy Loves Cowboys

לפעמים די ביום סגריר אחד כדי לזנוח את הצבעוניות המשתלחת של הקיץ ולחזור אל הגוונים המנחמים של ימי החורף.  כנראה שזה גם השיקול שהנחה את OPI בהכללת גוון כ Suzy Loves Cowboys  בקולקציה אביבית דווקא. שהרי האביב בניכר משופע בימי סגריר בהם הלב משווע לקצת חום.

לא, אין מדובר בגוון שכמוהו טרם ראינו בעבר. קרם חום שוקולד מריר שכזה איננו בשורה חדשנית או פורצת דרך. עם זאת, הכללתו בקולקציה אביבית דווקא (קולקציית Texas) יש בה משהו מפתיע ובלתי צפוי, ואפילו שובה לב במידה מסוימת. אינני יודעת אם האלמנט הבלתי צפוי הוא ששבה את לבי או שמא בינוניותה של הקולקציה כולה, אשר ביחס ללקים האחרים בה מתבלט Suzy Loves Cowboys  לטובה, אבל אין זה משנה. מדובר בגוון שוקולדי מצוין שהוא בסיסי אך בה בעת קלאסי, וגם אם לקיץ הוא פחות מתאים, הוא יתפקד היטב בשאר ימות השנה. 

יש כאן שתי שכבות עם הפורמולה המופלאה של OPI  שנמרחת ללא דופי. ולמי מכם שתהה האם מדובר בגוון זהה ל Little Brown Dress של essie, התשובה היא לא ולא. Little Brown Dress הוא חום כהה בהרבה ואפילו כמעט שחור בתאורות מסוימות. 

OPI San Tan-Tonio

בימים הקרובים אתם תחשפו לכמה לקים מקולקציית טקסס של OPI. יש לי כמה השגות לגבי הקולקציה כקולקציה, ואני בהחלט לא חושבת שמדובר בקולקציית הקיץ הגאונית ביותר שראינו השנה. עם זאת, כל זה לא סותר את העובדה שיש שם כמה גוונים טובים בהחלט.
San Tan-Tonio הוא לא אחד מהגוונים שהייתי מגדירה כ"טובים בהחלט", אבל אני מניחה שאפשר לראות בו טוב באופן יחסי. מדובר בקרם חום מוקה בז'י. על הידיים שלי הוא לא מתקבל כניודי בכלל ויש לו נוכחות צבעונית בולטת בהרבה מניוד, אם כי זוהי נוכחות חומה מהסוג הנבלע והפחות מורגש. זה דווקא לא רע בשבילי כרגע, בתקופה שבה אני לוקחת איזה פסק זמן מגוונים עם בולטות מוגזמת. יש בו צד אלגנטי ושיקי, ואפילו - אם כי אני משוכנעת שחלקכן תחלוקנה על קביעה זו - אביבי למדי. היה לי פעם מיני דיון בתגובות לאחד הפוסטים הקודמים עם קוראת אנונימית באשר לשאלה אם הלק הזה הוא בצבע קאמל או לא. כעת כשהוא ברשותי התשובה היא חד משמעית - לא. קאמל הוא לא.
והערב קטנה לגבי התמונות - כשאני מתבוננת בהן כעת אני רואה שהן לא משקפות היטב את הגוון והלק נראה בהן כמו הרבה ניודים אחרים שהעליתי לבלוג בעבר. במציאות מדובר בחום מוקה ממש, שהוא כהה בכמה טונים מבתמונות. אני חושבת שהכהות היחסית הזאת ביחס לניודים וגוונים טבעיים אחרים היא שהופכת את הלק הזה לייחודי ביחס אליהם. אני רק מצטערת שהייחוד הזה לא עובר אליכם.
באופן אישי היחס שלי אל הלק הזה נע בין חיבה לשעמום, בלי הכרעה גורפת לכאן או לכאן.
ומה חושבים על San Tan-Tonio אתם? מהמם או משעמם?
תודו שלפחות יש לו יופי של שם!

Color Club Love 'em Leave 'em

בדרכו הארוכה ממיטל לרותי נחת אצלי לחניית ביניים הלק עם הקונספט המופרך ביותר עלי אדמות - ניוד הולוגרפי.
אני בטוחה שהוא ירשים חלק מכן, אבל אצלי הוא לא עבד. הולוגרפיות, כך מסתבר, היא כשלעצמה איננה תכונה שאני מעריכה בלק (לפחות עד להודעה חדשה), אבל גם לו הייתי מעריכה אותה יותר הייתי מתאכזבת כי מאוד קשה לזהותה כאן. אתן יודעות איך זה, לקים הולוגרפיים דורשים זווית מאוד ספציפית של שמש, וסתם אור יום לא מספיק טוב בשבילם, כך שכאשר צילמתי אני את הסווטצ'ים האלה באור יום אך לא בשיא השמש, לא הצלחתי לזהות הולוגרפיות של ממש. כדי ליהנות באמת מלקים הולוגרפיים צריך או לעבוד בשמש (שזה להיות לקלקן מציל בעצם, לא?), או להיות בעל מבנה אישיות יחודי מאוד שמתאפיין ביכולת דחיית סיפוקים נדירה. כלומר, צריך להיות אדם שמסוגל לבלות במחיצת לק ימים שלמים בידיעה שהדבר החשוב/היפה/המשמעותי ביותר בלק יתגלה למשך דקות ספורות בלבד. באשר לניודית - אף על פי שאני עכשיו בתקופה לקלקנית צבעונית פחות, הגוון עצמו לא ממש דיבר אליי - חום בהיר בז'י שכזה.  אני מעדיפה את גווני האנטי צבע שלי כרגע עם מתקתקות נסתרת וקצת יותר ורדרדים/אפרסקיים. וגם...בקרם בבקשה. הטקסטורה (כלומר, ההולוגרפיות בשעותיה המוצלות, כאשר אין איש שמזהה אותה כהולוגרפיות) היתה יכולה לעבוד טוב בתור בד ריפוד או אף וילון כבד עם פיל של פעם, אבל בהקשר של לק ניודי יש בה משהו קצת חסר שיק לטעמי.

Love 'em Leave 'em יצא במסגרת קולקציית Wild at Heart ב- 2009, ובתמונות אני עם שתי שכבות. הפורמולה היתה טובה, אבל נדמה לי שזמן הייבוש היה קצת איטי מהרגיל ביחס לקולור קלאב, אם כי אינני משוכנעת בכך, ויתכן שאני טועה (לרוב אני מתחילה לצלם מיד לאחר המריחה וכשהצילומים נשלמים הלק כבר יבש. כאן הוא לא היה יבש לאחר הצילומים).

Orly Galaxy Girl

אוי כמה שהייתי חולה! מיום רביעי שעבר עד אתמול הייתי עם חום ושיעולי אימה. עם השיעולים אני עדיין, אבל החום ירד סופסוף לאחר שישה ימים. אף פעם לא היה לי חום שישה ימים רצופים. על כל פנים - הוטב לי מעט, ובעזרת פלאי הרפואה המודרנית (שכללה צילומי חזה ואנטיביוטיקה ליצור בגודל היפופותם)  ניתן לומר שחיי ניצלו לעת עתה. כנראה שהמשמעות של זה מבחינתכם היא שלא נעלמתי - כפי שחלקכם חשבתם שקרה לאחר הפוסט הקודם - וככל הנראה תצטרכו עדיין לסבול אותי פה ושם. בתמורה אסבול גם אני אתכם.
לכל המגיבים והמגיבות בפוסט הקודם  - תודה רבה! שמחתי לשעשע אתכם, ואשמח לעשות זאת שוב בהזדמנות כשיבשילו התנאים וכשהנסיבות תצטרפנה שוב לכדי מקרה מיוחד במינו שהוא שילוב של חג או יום טוב, מחלה, פרמצבטיקה מערפלת תודעה, ונפש הנקרעת בין רצון להשתעשע, רצון לנזוף ורצון להינזף. שמחתי גם לגלות את נטיותיכם המזוכיסטיות. היום זו לא בושה, זה אפילו כמעט טרנד, כך שתרגישו נוח. אני מהצד השני מבטיחה להשתדל לתמוך ותמיד לתת את הזפטה לכשתזדקקו לה.

ולעניינים הרגילים. לפניכם, באיחור מה, גלקסי גירל של אורלי. כאן אחסוך במלל כי הבטחתי שהוא יהיה זהה פחות או יותר למלל שליווה את ג'וליאן של זויה מאחד הפוסטים האחרונים. אז נשארו רק סווטצ'ים. ואלה הם:

 (ותודה לקולגה מיטל שממנה הלק)

ועכשיו התייעצות קטנה: עשיתי מילארדי רכישות קוסמטיקה שאינן קשורות ללק בתקופה האחרונה. מוצרים של בנפיט, לאוקסיטן, מאק, סטילה, לנקום, ארמאני, אסתי לאודר, סמאשבוקס, ואפילו שלחתי  ידי לתחום הקוסמטיקה העממית בהמלצת מרינה וקניתי מוצרים של ניקס ומילאני.  השאלה שלי היא כזאת - האם תרצו לשמוע עליהם (או על חלקם) חוות דעת, ביקורות והמלצות  בפוסטי לא לק שאעלה כאן מדי פעם? חשוב לי להדגיש שהדבר לא יגרום לבלוג לאבד את צביונו כבלוג לקים. אשמח לדעתכם בעניין. (ולמי ששואל למה שלא אעשה זאת בבלוג שפתחתי בתפוז בזמנו, תשובתי היא שכרגע קשה לי לנהל שלושה בלוגים על כל הכרוך בתחזוקם, התמודדות עם תגובות מקוראים שונים, קהלים שונים וממשקים שונים. העניין תובעני יותר משחשבתי ואני מתקשה לעמוד בביצוע ).

חוץ מזה, אנחנו כבר בשנה חדשה ועוד מעט - שוב באיחור -  יגיעו תורם של הסיכומים. אז הכינו את עצמכם והתחילו לחשוב על הלק שהכי עשה לכם את זה ב 2010 - כי אני לא הולכת לעשות את זה (אבל אני כן עומדת לשאול). 

Orly Rockin' Rocket

גבירותיי ורבותיי, לפניכם מקרה מצער שאני מסרבת לתת עליו את הדעת או לקחת עליו אחריות.
לזכותי יאמר שהוא נראה מצודד בבקבוק בתאורת הסופרפארם. לגנותי, אני מניחה, יאמר ש I should have known better.

 

 

Rockin' Rocket הוא חבר בקולקציית החגים הלא הכי מוצלחת של אורלי Tis The Season לחגי 2010, וניתן להשיגו בסופרפארם ב 25 ש"ח.

China Glaze Goin' My Way

פארטי הארטי היה מנוצנץ ומזעזע בעיניכן? הנה משהו סולידי שאתן יכולות לקחת למשרדים המהוגנים שלכן.
אה... ואל תשכחו גם להיחנק איתו באותה הזדמנות.

 

Goin' My Way יצא במסגרת קולקציית Vintage Vixen של צ'יינה גלייז, שתי שכבות לאטימות, מריחה אופטימלית.

(ולאלה מכן שכן אהבו את פארטי הארטי - קבלו התנצלותי הכנה. זה לא שאתן אשמות במשהו, פשוט לפעמים אין מנוס מענישה קולקטיבית).

Essie Little Brown Dress

Little Brown Dress הוא חום כהה מאוד שמשתלב היטב עם התאווה הסתווית/חורפית לשוקולד. לא מדובר בגוון מיוחד מאוד, ונדמה כאילו כמוהו יש הרבה, אבל אם מפשפשים היטב בזכרון של השנים האחרונות, לא ממש קל להעלות הרבה חומים מסוגו.  אני זוכרת את עצמי שנים מחפשת חומים כהים קרמיים ומתקשה למצוא. מצאתי כאלה שהיה בהם תת גוון אדום שעצבן אותי, אבל חומים כהים שוקולדיים שלחלוטין חפים מאדמומיות טרם מצאתי. עכשיו כשמצאתי - ולמרות שאני אוהבת מאוד את הגוון -  אני לא יודעת אם אני הולכת ללבוש אותו הרבה. אני נוטה להשתעמם מהר מצבעים שהם מאוד כהים ונראים כמעט כמו שחור רוב הזמן, אבל מי יודע - אולי זה יקרה.

 

 

את Little Brown Dress יש לי בבקבוק מיני שהוא חלק מרביעיית מיני של קולקציית הסתיו של אסי. מריחה לא בעייתית. שתי שכבות לאטימות.

Color Club Jewel of a Girl

Jewel of a girl מהקולקציה האחרונה של קולור קלאב - Untamed Luxury, הוא לק שיחסיי עמו היו קצרים במיוחד והסתיימו בפרידה מהירה ולא כואבת במיוחד. עכשיו, כשהוא עושה דרכו למעונו החדש, כולי תקווה שהוא ימצא לו שם בית חם ואנשים שיודעים להעריך אותו.
זהו חום אדמדם כהה, בוגר וסמכותי, אלגנטי למחצה, שיכול היה להיות אלגנטי בהרבה אלמלא השימר.

אבל אם אתם אוהבים שימריים מהסוג הזה מובטחת לכם הנאה רבה. הוא גם סתווי למהדרין ומתאים לתקופתנו.

China Glaze Foxy

מאוד אהבתי את Foxy בסווטצ'ים למרות שהוא אדום. היום, לאחר שיצא לי להסוויטץ' אותו אני יכולה לספר שהוא לא באמת אדום. כלומר, יש בו אדמומיות מסוימת, אבל הוא הרבה יותר חום מאדום. גם בשמש, כשכל האדמומיות והשימר (המוזהב) יוצאים החוצה, הוא נראה יותר חום מאשר אדום. 
לכאורה הכל טוב ויפה - אפילו עם אדום אני לא צריכה להתמודד,  אבל איכשהו אני לא בטוחה ש Foxy בשבילי. זה חום נחושתי שכזה, עם שימר מפואר (צבע לגמרי סתווי/חורפי) , אבל זה לא מרגיש לי מספיק "אני". אני רואה את Foxy על אישה מטופחת במיטב שנותיה, אחת שתשתמש בלק כי הוא מחמיא, נשי וגורם לה להיראות מטופחת. אני לא באמת אישה כזאת... אצלי ריטואל הלקים הוא שעשוע נטו עם צבע. אין לזה שום קשר לטיפוח, ליופי או נשיות. הלק הזה לא מספיק משחקי לטעמי, גם אם הוא יפה. אני אתן לו עוד צ'אנס ואנסה להסתובב עם מניקור שלם שלו איזה יום או יומיים, אבל אם זה לא יעבוד בינינו, צפו לראות אותו במהרה בדף ההחלפות שלי.
מה שכן, פורמולה טובה - אטימות גבוהה מושגת כבר בשכבה הראשונה, ובשתיים היא מושלמת. 

China Glaze Classic Camel

זהו למעשה הלק היחידי שבאמת רציתי מקולקציית Vintage Vixen. הוא התגלה כבעל פורמולה נוראית במיוחד - סמיכה ובלתי ידידותית בעליל, אבל המדלל הפושטי שלי (כזה ב- 20 ש"ח מסופרפארם) תיקן זאת, ולאחר המון טיפות מדלל, אפשר אפילו לומר שהלק נמרח בסדר גמור.
הצבע עצמו - חום בהיר צהבהב, איננו מחמיא לי בכלל, וכשהסתובבתי איתו הוא לא הרשים אף אחד מסביבתי הקרובה ולא גרר מבטי התפעלות. הגוון שלו לא בולט וקרוב מאוד לצבע העור (על גוון העור הנכון הוא יכול אפילו להיות ניוד של ממש), והנחתי שזו הסיבה לכך - פשוט לא שמים אליו לב, אך גם כשהסבתי את לבם של הסובבים ללק ושאלתי את דעתם קיבלתי תגובות לא מתלהבות.
למרות כל זאת - קלאסיק קאמל הוא עדיין הלק האהוב עלי מכל הקולקציה. בעיני הוא מקסים וסופר מיוחד, ואני אמשיך להסתובב איתו ולהתפעל ממנו בכל הזדמנות.

הגליטר בהחלט צנוע בלק הזה. צריך ממש לשים לב ולהתקרב בשביל להבחין בו - שזה דבר טוב בעיני בהקשר הזה.

China Glaze Ingrid / הבהלה לזהב

בימים האחרונים התחיל להתקרר קצת, מודה. ומה מתאים יותר לטמפרטורה חורפית שכזו מאשר גוון חום אפרפר בוצי עם רסיסי זהב? כיוון שאני אוהבת שהגוונים המלוכלכים שלי מטונפים כדבעי, בהתחלה לא כל כך הבנתי את פשר הזהב בבוץ, וביטלתי את הלק הזה כהתחכמות סרת טעת של צ'יינה גלייז. לא עלה בדעתי להזמין אותו, אבל מסתבר שעשיתי זאת בטעות. התכוונתי להזמין את Foxy האדום (כן, כן! אתן קוראות נכון), אבל התבלבלתי בשם והזמנתי את אינגריד. התאכזבתי מאוד כשגיליתי זאת, אבל לאחר הצצות חוזרות ונשנות בבקבוק, ואחר כך בציפורני הבוץ עם הזהרורים המוזהבים, אני חייבת להודות שללק הזה יש איזה קטע. אמנם קטע פרוורטי במקצת, אבל בכל זאת קטע.
כדאי להגדיל - 

לגוון אדמתי שבין חום לאפור יש שם באנגלית - taupe. בעברית אין שם מקביל, אז חשבתי להציע את "חפור". הוגים את זה בדיוק כמו שהוגים את הציווי לפועל ח.פ.ר, וזה אפילו משתלב טוב ברמת המשמעות. חפירה (כשהיא איננה בשימוש הנפוץ שלה היום כסוג של אקט מנטלי עם קונוטציות שליליות) היא הרי באדמה, הלא כן?  חפרפרת היא יצור שמתקיים במחילות שהוא חופר מתחת לאדמה. נדמה לי שהחפרפרת עיוורת, אבל אם היא היתה רואה, הגוונים שהיו נגלים לעיניה ודאי היו גווני חפור. אולי גם זהב היא היתה רואה מדי פעם, שהרי היכן מוצאים זהב אם לא באדמה?
אז הנה מזון למחשבה, אתן יכולות לאכול אותו כעוגיית מזל אם תרצו: אם תחפרו היטב אולי תמצאו זהב!