Color Club Love 'em Leave 'em

בדרכו הארוכה ממיטל לרותי נחת אצלי לחניית ביניים הלק עם הקונספט המופרך ביותר עלי אדמות - ניוד הולוגרפי.
אני בטוחה שהוא ירשים חלק מכן, אבל אצלי הוא לא עבד. הולוגרפיות, כך מסתבר, היא כשלעצמה איננה תכונה שאני מעריכה בלק (לפחות עד להודעה חדשה), אבל גם לו הייתי מעריכה אותה יותר הייתי מתאכזבת כי מאוד קשה לזהותה כאן. אתן יודעות איך זה, לקים הולוגרפיים דורשים זווית מאוד ספציפית של שמש, וסתם אור יום לא מספיק טוב בשבילם, כך שכאשר צילמתי אני את הסווטצ'ים האלה באור יום אך לא בשיא השמש, לא הצלחתי לזהות הולוגרפיות של ממש. כדי ליהנות באמת מלקים הולוגרפיים צריך או לעבוד בשמש (שזה להיות לקלקן מציל בעצם, לא?), או להיות בעל מבנה אישיות יחודי מאוד שמתאפיין ביכולת דחיית סיפוקים נדירה. כלומר, צריך להיות אדם שמסוגל לבלות במחיצת לק ימים שלמים בידיעה שהדבר החשוב/היפה/המשמעותי ביותר בלק יתגלה למשך דקות ספורות בלבד. באשר לניודית - אף על פי שאני עכשיו בתקופה לקלקנית צבעונית פחות, הגוון עצמו לא ממש דיבר אליי - חום בהיר בז'י שכזה.  אני מעדיפה את גווני האנטי צבע שלי כרגע עם מתקתקות נסתרת וקצת יותר ורדרדים/אפרסקיים. וגם...בקרם בבקשה. הטקסטורה (כלומר, ההולוגרפיות בשעותיה המוצלות, כאשר אין איש שמזהה אותה כהולוגרפיות) היתה יכולה לעבוד טוב בתור בד ריפוד או אף וילון כבד עם פיל של פעם, אבל בהקשר של לק ניודי יש בה משהו קצת חסר שיק לטעמי.

Love 'em Leave 'em יצא במסגרת קולקציית Wild at Heart ב- 2009, ובתמונות אני עם שתי שכבות. הפורמולה היתה טובה, אבל נדמה לי שזמן הייבוש היה קצת איטי מהרגיל ביחס לקולור קלאב, אם כי אינני משוכנעת בכך, ויתכן שאני טועה (לרוב אני מתחילה לצלם מיד לאחר המריחה וכשהצילומים נשלמים הלק כבר יבש. כאן הוא לא היה יבש לאחר הצילומים).