כן כן לקלקנים יקרים, זהו הסווטץ' הראשון שצילמתי מזה הרבה זמן בתנאי חורף מוחלטים. היה זה יום שישי האחרון, והשעה היתה שעת צהריים. קצת קודם לצילומים עוד היה מעט אור יום, אבל בעודי מורחת את הלק על ציפורניי, הגשם החל לרדת וקדרות אפלה השתלטה על הכל. אף על פי כן הצטיידתי באומץ, בגבורה ובחירוף הנפש הבקבוקיים האופיניים, ולא נתתי לכל אלה להעיב על שגרת הלקלקנות הקדושה שלנו.
למרות זאת, אני מוכרחה לציין שהתאכזבתי מ Meet Me Under the Mistletoe. אמנם לא חשבתי להזמינו מאיביי או מטראנסדיזיין, אך כששמעתי שקולקציית החגים של אורלי הגיעה לארץ אצתי רצתי להשיגו כאילו מדובר ביהלום נדיר שתומחר בטעות במחיר כיכר לחם.
ירוקים מנוצנצים הם לחם חוקם של החגים, וכל שנה סמוך לכריסמס יוצאים מותגי הלקים עם קולקציה מנוצנצת שמקומו של הירוק (כמעט) לעולם לא נפקד בה. ירוקים נפלאים באו לעולם בדרך זו, אבל Meet Me Under the Mistletoe (זה נורא להקליד את כל זה כל פעם!) הוא לא אחד מהם. הנצנוץ שלו הוא תוצאה של משהו שהוא ספק גליטר ספק שימר: הנצנצים גדולים הרבה יותר מאלה של השימר הממוצע, אבל גם קטנים וצפופים יותר מאלה של הגליטר הממוצע. הגימור הוא יותר כמו בלקים שימריים מאשר בלקים גליטריים, ואם תחליקו באצבע על הלק היבש תגלו מרקם חלק לגמרי נטול גבשושיות או גרגירים. מעבר לזה אין בלק הזה שום דבר מיוחד שלא ראינו קודם, והגוון מאכזב - ירוק כהה סטנדרטי שלא לוקח יותר מדי צד לכיוון הצהוב או הכחול. זה כשלעצמו בסדר, אבל התוצאה די משעמממת. אולי הגוון לא רווי מספיק, לא מנצנץ מספיק - לא יודעת. בקיצור, זה לא זה (התמונות, למען האמת, עושות לו חסד מסוים. הוא פחות מרשים במציאות).
במבט מקרוב אפשר לראות היטב את הנצנצים אבל ממרחק הוא נראה כמו עוד ירוק כהה שימרי ופושטי. הסתובבתי איתו יומיים ואפילו רגע אחד מתוכם לא נהניתי להביט בציפורניי.
בתמונות אני עם שלוש שכבות, והפורמולה היא הפורמולה האורלית הטיפוסית - מעט נוזלית ודלידה, אבל נמרחת באחידות ובחן עם הרבה ברק.
בניגוד להרבה לקים שאני מביאה לבלוג ורק מסוויטצ'ה בלי שתהיה לי הזדמנות ללבוש את הלק ממש ולחוות דיעה על עניינים כגון עמידות והסרה, דווקא הפעם יש לי מעט אינפורמציה:
העמידות היתה נמוכה מהממוצע אצלי. כעבוד יום התחילו צ'יפים קטנים ומרושעים, כעבור יומיים הקילופים היו משמעותיים ונראים. אבל אני לא יודעת אם כדאי לכם להוציא מכאן מסקנות כי רוב הלקים מאוד לא עמידים עלי. מה שכן - יש הרבה לקים שאני יכולה ללבוש יומיים בלי בעיות ואפילו לסחוב עוד יום. זה בהחלט לא המקרה כאן.
ההסרה היתה פחות בעייתית ממה שחשבתי. אמנם לא קלה וחלקה כמו הסרה של קרם, אבל גם לא מעצבנת כמו הסרה של לקים עם שימרים גדולים כמו פה (תחשבו על הסוויידים של OPI או אורלי - הם בלתי נסבלים להסרה).
למרות זאת, אני מוכרחה לציין שהתאכזבתי מ Meet Me Under the Mistletoe. אמנם לא חשבתי להזמינו מאיביי או מטראנסדיזיין, אך כששמעתי שקולקציית החגים של אורלי הגיעה לארץ אצתי רצתי להשיגו כאילו מדובר ביהלום נדיר שתומחר בטעות במחיר כיכר לחם.
ירוקים מנוצנצים הם לחם חוקם של החגים, וכל שנה סמוך לכריסמס יוצאים מותגי הלקים עם קולקציה מנוצנצת שמקומו של הירוק (כמעט) לעולם לא נפקד בה. ירוקים נפלאים באו לעולם בדרך זו, אבל Meet Me Under the Mistletoe (זה נורא להקליד את כל זה כל פעם!) הוא לא אחד מהם. הנצנוץ שלו הוא תוצאה של משהו שהוא ספק גליטר ספק שימר: הנצנצים גדולים הרבה יותר מאלה של השימר הממוצע, אבל גם קטנים וצפופים יותר מאלה של הגליטר הממוצע. הגימור הוא יותר כמו בלקים שימריים מאשר בלקים גליטריים, ואם תחליקו באצבע על הלק היבש תגלו מרקם חלק לגמרי נטול גבשושיות או גרגירים. מעבר לזה אין בלק הזה שום דבר מיוחד שלא ראינו קודם, והגוון מאכזב - ירוק כהה סטנדרטי שלא לוקח יותר מדי צד לכיוון הצהוב או הכחול. זה כשלעצמו בסדר, אבל התוצאה די משעמממת. אולי הגוון לא רווי מספיק, לא מנצנץ מספיק - לא יודעת. בקיצור, זה לא זה (התמונות, למען האמת, עושות לו חסד מסוים. הוא פחות מרשים במציאות).
במבט מקרוב אפשר לראות היטב את הנצנצים אבל ממרחק הוא נראה כמו עוד ירוק כהה שימרי ופושטי. הסתובבתי איתו יומיים ואפילו רגע אחד מתוכם לא נהניתי להביט בציפורניי.
בתמונות אני עם שלוש שכבות, והפורמולה היא הפורמולה האורלית הטיפוסית - מעט נוזלית ודלידה, אבל נמרחת באחידות ובחן עם הרבה ברק.
בניגוד להרבה לקים שאני מביאה לבלוג ורק מסוויטצ'ה בלי שתהיה לי הזדמנות ללבוש את הלק ממש ולחוות דיעה על עניינים כגון עמידות והסרה, דווקא הפעם יש לי מעט אינפורמציה:
העמידות היתה נמוכה מהממוצע אצלי. כעבוד יום התחילו צ'יפים קטנים ומרושעים, כעבור יומיים הקילופים היו משמעותיים ונראים. אבל אני לא יודעת אם כדאי לכם להוציא מכאן מסקנות כי רוב הלקים מאוד לא עמידים עלי. מה שכן - יש הרבה לקים שאני יכולה ללבוש יומיים בלי בעיות ואפילו לסחוב עוד יום. זה בהחלט לא המקרה כאן.
ההסרה היתה פחות בעייתית ממה שחשבתי. אמנם לא קלה וחלקה כמו הסרה של קרם, אבל גם לא מעצבנת כמו הסרה של לקים עם שימרים גדולים כמו פה (תחשבו על הסוויידים של OPI או אורלי - הם בלתי נסבלים להסרה).
