יום הולדת, שנה חדשה, קצת דם.

בדיוק היום לפני שנה הגיח הפוסט הראשון של "מה בבקבוק?" לאויר העולם, כך שהיום הזה הוא גם יום הולדת וגם היום הראשון לשנה האזרחית החדשה. וטוב שכך - זוהי הזדמנות מצוינת להרוג שתי ציפורים במכה.
להרוג, אני אומרת, ולא בכדי נקטתי פה בלשון אלימות מרומזת: אין בכוונתי להגיש לכם בלונים. אני מודה שעלו בי לפרקים רעיונות שונים ומשונים באשר לשאלה כיצד לאכלס את פוסט יום ההולדת הזה, ביניהם - הגרלת ענק או תמונות מרהיבות שכמותן עוד לא נראו בבלוג - אבל אז חשבתי שאת הסחורה הצפויה והבנאלית הזאת תוכלו לקבל בכל מקום אחר. חוץ מזה, אני כבר כמה ימים חולה ומרת נפש, ואין כמחלה למוסס מסיכות. ברגעים כאלה אין הרבה דברים שיגעילו אותי יותר מהתרפסות מתלקקת, ברכות מרציפן ואיחולי מרמלד (למעשה, רק תינוקות רכים וורודים עשויים להגעיל אותי יותר). אז שיהיה ברור - פה לא תשמעו איך נהניתי מכל רגע של בלוגינג (זה יהיה שקר), לא תשמעו איזה אנשים נפלאים יצא לי לפגוש במהלך השנה החולפת כתוצאה מהבלוג (באמת שלא הרבה), ולא תשמעו ממני  - ולו לרגע - שאני אסירת תודה למי מכם, קוראיי המסורים. תחת זאת אבכר לעשות את מה שהייתם ודאי מגדירים כ"יריקה אל הבאר שממנה אני שותה" (אם כי בינינו, זה לא מדויק.  אם מישהו פה שתה מהבאר של מישהו זה אתם משלי ולא אני משלכם).
ולמה שארצה בכך, תשאלו?  ובכן, הנה התשובה:

It's my party and I'll kill if I want to

אז אם אתם רוצים לאהוב ולהרגיש נאהבים, להתעטף במילים חמות ובחיבוקים וירטואלים, אתם מוזמנים להתפנות מפה ולאלתר. את הסחורה שאתם מבקשים תוכלו למצוא בהרבה מאוד בלוגים אחרים או אצל החברים הדביליים שלכם בפייסבוק. אני היום אספק את המוצר האחר - קצת דם לקינוח הלק. 

הא לכם עשרה דברים שלא אומרים ביום הולדת של בלוג (וגם לא ביום הראשון של השנה האזרחית החדשה, ובעצם לא בשום חג, יום טוב או מאורע משמח):

1.  לא רציתי אתכם בכלל. בחודשים הראשונים של הבלוג הייתי עם אפס קוראים פלוס מינוס ולא היה רע בכלל. עדכנתי בקביעות ובתדירות בדיוק כמו היום - אם לא יותר.

2. פופולאריות היא כמובן דבר יחסי, אבל הפופלאריות היחסית שהבלוג הזה צבר היתה לחלוטין בלתי צפויה. אני לא מאלה שחושבים שפופולאריות של בלוג היא עדות לכך שהבלוג טוב או איכותי (למעשה, הרבה מאוד בלוגים פופולאריים שאני מכירה הם בינוניים במקרה הטוב). פופולאריות היא לכל היותר עדות לפופולאריות. יש לי בלוג בשמים שעולה עשרות מונים באיכותו על בלוג זה, עם אפס פופולאריות וקרוב לאפס כניסות.  (אפרופו פופולאריות - הנה לכם עובדת טריוויה מעניינת: מה שתרם יותר מכל לפופולאריות של "מה בבקבוק?" היה איום בתביעה מצד חברת שיק)

3. פופולאריות יחסית זו היא גם הדבר שהוביל לכאן בזחילה כמה משרדי יח"צ (ואפילו כמה פעמים הצליח להם)  ישנם בעלי בלוגים שסבורים שפניות ממשרדי יח"צ הנן עדות לכך שמעריכים אותם. זהו קשקוש מוחלט. משרדי יח"צ לא סופרים אף בלוגר, הם פשוט רואים בבלוג הפופולארי עוד במה לפרסום מוצריהם - לא על שום איכותו של הבלוג אלא על שום פופולאריותו (ראו סעיף 2 לעיל). 

4. ניצלתי אתכם. אם תהיתם לפשר הספאם שלכם במייל לאחרונה, הרי שזה משום שניצלתי את העובדה שהשארתם מיילים בכל הזדמנות (כן כן, בעיקר בהגרלות שערכתי אצלי בבלוג, אבל לא התעצלתי וליקטתי גם מיילים שהשארתם בהגרלות בבלוגים אחרים), ומכרתי אותם לספאמרים שמשלמים פר מייל. לא תאמינו כמה מעט משלמים על כל מייל שכזה. מכרתי אתכם כל כך בזול שאם לא הייתם עכשיו כל כך עסוקים בלהזדעזע הייתם פורצים בצחוק.

5. את דף ההחלפות שלי פתחתי כדי להיפטר מלקים ישנים אמנם, אולם מהר מאוד גיליתי שפוטנציאל נוסף גלום פה: אלה מכן שגרות רחוק ביקשו שאשלח להן את הלקים בדואר. עם הזמן נאספו לי כמה כתובות מגורים של נשים ונערות מטופחות וטובות מראה שמכרתי לרשת של עברייני מין (שבניגוד לספאמרים מהסעיף הקודם דווקא שילמו ממש טוב). 

6. לקלקניות אחרות שחשקו בהחלפה העדיפו להיפגש איתי פנים אל פנים - רובן נערות או סטודנטיות צעירות. לחלקן הגדול ארגנתי "תומך אמיד" ששילם לי דמי תיווך כהלכתם. 

7. אני מאוכזבת מכם. הציפיה הנפוצה - גם אם לא תמיד מוצהרת - של בעלי בלוגים כלפי קוראיהם, כפי שהתרשמתי עד כה מהיכרות בת שנה עם בלוגים רבים - היא: If you don't have anything nice to say don't say anything at all. או במילים אחרות - בעל הבלוג מצפה מקוראיו שיהיו יפים וישתקו. הם יכולים להגיב כמובן, אבל בנימוס, הם גם יכולים להשמיע ביקורת, אבל שתהיה בגבולות הטעם הטוב, רק שלא תהיה מוגזמת ו"תזהם" להם את הבלוג. כחובבת זוהמה ברמה פטישיסטית כמעט קיוויתי מאוד שהביקורות שלכם תהיינה קצת יותר מטונפות. רובכם (והיוצאים מן הכלל יודעים מי הם) כשלתם בכך. אתם רכיכות מתרפסות!

8. תמיד קינאתי בבלוגים שספגו תגובות נאצה אנונימיות (עלובי הנפש האלה תמיד מצאו דרך לקטר על זה במקום לעשות מזה מטעמים). קיוויתי בסתר לבי שגם לי יקרה כזאת, אולם גם תקוותי אלו נכזבו והשעמום פשה בכל. מה שמוביל אותי אל ההבנה ש:

9. גם אני כשלתי, בסופו של דבר. ציפיותיי לא נתגשמו ותקוותיי נכזבו להן בזו אחר זו. שאחרי כל זה עוד אאחל לכם שנה טובה? לא נראה לי.

10. למרות כל זאת, ובאורח לא מוסבר, הצלחתי פה ושם גם ליהנות בדרכי האפלה, הנאלחה והמנוולת. זו גם הסיבה היחידה לכך שאני נשארת פה בינתיים. אבל הכל זמני, אתם יודעים. יש בלוגרים שמרגישים מחויבות לבלוג שלהם ולקוראיהם. אני לא אחת מהבלוגרים האלה, וסנטימנטים אין ולא יהיו.

גילוי נאות: פוסט זה נועד להרחיק קוראים. לשם כך לא בחלנו בשום אמצעי - כולל מעט שקרים ובדיות שנשתלו בחלק מעשרת הסעיפים לעיל. על אף אחוז מסוים של שקרים ובדיות רוב הנאמר הוא ביטוי לרחשי לב אמיתיים וכנים מאין כמוהם. 

אם לאחר פוסט זה עוד נשארו קוראים ל"מה בבקבוק?" - הם מוזמנים להקיז את דמי בתגובות!