Zoya Valerie

יש מי שימצא את Valerie מהמם. אפילו על עצמי אוכל להעיד, שמשראיתיו על שכנתנו לבלוגיה  edenable הוא לא יצא לי מהראש - וזאת על אף שמהגדרתו אין הוא מסוג הלקים שמתחבבים על שכמותי. רצה הגורל וואלרי נתגלגל לידי על ידי מיטל  (פאוזה כדי לתת לכם שהות להרהר בחרוז) בהשאלה לבחינה מדוקדקת.
אז מה יש לנו פה בעצם? סגול שהוא בין חציל, שזיף ואדום יין עם שימר אדום (או אולי ורוד בעצם). אני חושבת שעיקר קסמה של ואלרי הוא בפוטוגניות שלה. כמו לקים שימריים רבים - היא מצטלמת טוב. ושלא בתמונות? תשאלו. ובכן, כמו לקים שימריים רבים אחרים, אפקט הפרח-אלגנט לא פסח גם על הלק שלפנינו. אין שיק, אין תחכום, אין חוש הומור. גוון מוכר לעייפה (עוד גוון ממשפחת הבורדו), כאשר ערך המוסף היחידי הוא כל היופי והעומק של השימר, שמעניק את אותו נופח סמי מטאלי שכל כך אהוב על חלקנו וכל כך שנוא על חלקנו האחר. הפרחה היא אותה פרחה, רק בחליפה מהודרת.
האם יש לנו פה משהו חדש שלא ראינו קודם? לא ולא. יש לנו לכל היותר ביצוע טוב לטרנד השימרי/פרוסטי שפקד אותנו השנה. OPI וצ'יינה גלייז הוציאו המון לקים בסגנון, אבל בזויה עשו זאת טוב יותר עם ואלרי, שאגב, יצאה במסגרת קולקציית החגים של זויה, שהלקים האחרים בה גרועים בהרבה. אני סבורה שואלרי הוא כל מה ששוגר פלאמס רצה להיות אך לא הצליח. גם זה משהו. אבל אם ואלרי נכנס לקטגוריה של "לק אופנתי" אני באמת לא רוצה שום קשר עם אופנה בינתיים.

ולאלה מכם שעשויים להתענג על השימר אמליץ להגדיל את התמונות.