גם מנומר וגם ורוד!

טוב, חברות וחברים. אם זה לא המניקור המגניב ביותר שקיים אני לא יודעת מה כן. לא, לא מדובר ביצירתיות לקלקנית שנחתה עליי לפתע פתאום, ואני נשבעת לכם שמכחולים, נקדים, גליטרים ושאר קישוטים לא אחראיים למניקור שלפניכם. מדובר במדבקות לק של חברה שמעולם עד כה לא שמעתי את שמה - אינקוקו (INCOCO). צריך רק להסיר שני פלסטיקים ולהדביק. שלא תטעו - אלה לא ציפורניים מלאכותיות אלא לק ממש, שאיכשהו יובש וגובש לצורה של ציפורן גמישה, אותה ניתן להתאים לציפורניים האמיתיות שלנו.
הסברים על איך זה עובד תוכלו למצוא באתר החברה הישראלי, ושם גם ניתן לרכוש את המדבקות.

לפני המלל שאנחית עליכם הנה כמה תמונות - להתמוגגותכם ולקנאתכם.
(למדבקות שאתם רואים קוראים Purrty)

ולרשמיי:

1.  ההדבקה פשוטה וקלה אם כי מודה שבבשבילי היא היתה קצת טריקית בפעם הראשונה. אני חירבשתי את המניקור הראשון שלי כי בטיפשותי הסרתי רק פלסטיק אחד ולא את שני הפלסטיקים, ולא הבנתי למה זה לא נדבק כמו שצריך. זה כמובן לא חייב לקרות לכם. עם זאת, מרגע שהבנתי איך לעשות את זה, זה היה ממש ממש קל.

2. אין מריחות לק, אין שכבות ואין זמן יבוש. תאמינו לי, זה משחרר.

3. ריח: לא נכונה הטענה שאין בכלל ריח. כשפותחים את אריזת הניילון שבה מאוכנסנות המדבקות יש בהחלט ריח לק. עם זאת, הריח פחות חריף מריח של בקבוק לק פתוח, והחשיפה אליו אורכת פחות זמן (מריחים רק כשפותחים את הניילון. בזמן ההדבקה הריח כבר לא מורגש).

4.  המדבקות הן 3FREE, כלומר, נטולות שלושת הרעלים המסוכנים שעדיין קיימים בלקים מסוימים. זה כמובן מבורך.

6. המחיר: 39.99 למדבקות חלקות ו 49.99 למדבקות מעוצבות. יקר ולא מתאים לשימוש יומיומי אם כמוני, גם גנטיקת הציפורניים שלכן לא מארחת לק יותר מיומיים. מצד שני, אם אתן מאלה שהולכות למניקור כל שבוע במכון, ולק מחזיק עליכן שבוע, מחיר המדבקות סביר בהחלט. קחו בחשבון גם שהמניקור יוצא נקי ובלי שאריות על הקיוטיקלס, שזו בדרך כלל אחת הסיבות להעדיף מכון על פני מניקור ביתי, כך שבמובן זה התוצאה תהיה דומה למכון.

7. על אף המחיר הלא זול, וגם אם זה יחזיק עליכן יומיים בלבד, אי אפשר להתעלם מעניין העיצוב: באתר של אינקוקו תימצאו לצד עיצובים חלקים עיצובים סופר מגניבים (גם אם בשבילם תצטרכו לחלוף על אי אלו עיצובים מהגהינום), שעשויים בהחלט להיות שווים את ההשקעה - ולו רק לאירועים מיוחדים.

8. זאת ועוד, אם הציפורניים שלכן קצרות כשלי, כל מדבקה יכולה להספיק לשתי אצבעות, כך שסט מדבקות יכול להתאים לשני מניקורים. אם מסתכלים על זה ככה, 25 ש"ח למניקור זה כבר לא דיל כל כך יקר.

7. באשר לטענה שהמדבקות מחזיקות יותר מלק רגיל: נבדקה על ידי ונמצאה כלא נכונה. אצלי מניקור עם המדבקות מחזיק מקסימום יומיים, בדיוק כמו לק רגיל, ואפשר למשוך עוד יום יומיים אם מוכנים להתפשר על צ'יפים קטנים. אם לק רגיל מחזיק אצלכן שבוע אין סיבה להניח שהמדבקות לא יחזיקו שבוע.

לסיכום:
1. כן ממליצה
2. כן למדבקות המעוצבות
3. אפשר בהחלט לוותר על החלקות.

ואחרון חביב: המדבקות נשלחו אליי להתנסות מהחברה והצליחו להעיר את הבלוג - ולו לרגע קט - מתרדמת הקיץ שלו. דבר זה לא קרה עם מוצרים אחרים שנשלחו ועדיין נשלחים מחברות יח"צ שונות ומשונות. אני בעקרון עדיין אמורה לכתוב על כל מיני מוצרים כאלה פוסטים, אבל רק הזמן יגיד אם אמצא את החשק לכך (ועמכם הסליחה יחצנים יקרים. המוצרים שלכם פשוט לא מלהיבים מספיק). על כל פנים, למקרה שאתם עוד מתעניינים, אני לא ממש קונה לקים לאחרונה ואין לי שמץ של מושג מה קורה בעולם הלקים כיום. עדיין לא יודעת לומר אם זה רק עניין זמני. ובאשר אליכם, לקלקני שומדבר שלי, מקווה ששלומכם טוב ואתם שורדים את הקיץ בלי יותר מדי כחול סר טעם על הציפורניים.
נשיקות ממני בינתיים,
vanitygirl

essie Guch Puchi Muchi

ורוד הוא ורוד הוא ורוד. ורוד הוא גם הפתרון לחידה מהפוסט הקודם.
כחול, לעומת זאת, הוא כבר לא כל כך כחול מבחינתי. כחול זה צבע מעצבן לציפורניים. מעצבן מאוד! אחרי שלקלקניות הרחוב הרסו לי אותו בשימוש היתר שלהן, אני כבר לא יודעת מה יותר משוקץ בעיני - כחול או אדום. ניחא. ממילא תמיד הייתי הרבה יותר טיפוס של ירוק...

ורוד תמיד אהבתי, ונדמה לי שאפשר אפילו לומר שורוד הוא הצבע האהוב עלי ביותר בעולם. אז הנה, לטובת המנחשות נכונה מהפוסט הקודם (ולטובתי כמובן) - עוד ורוד. סתם ורוד, רך כזה, לא בולט, משרדי קצת, אבל כזה שאני עדיין מסוגלת לאהוב...

שמו בישראל הוא  Guchi Puchi Muchi 

הוא שייך ל essie. לא משהו חדש. הוא אפילו נחשב לסוג של קלאסיקה היסטורית

הוא צולם מזמן ולכן אין יותר מדי פרטים על חוויית המריחה, מחיר ואיפה להשיג - פשוט לא זוכרת

אבל כן זוכרת שנדרשו לא מעט שכבות. אם אני זוכרת נתון כזה, זה כנראה בגלל שהיה מעצבן, היינו, שהיו לפחות שלוש שכבות אם לא יותר

ביו סקלפצ'ר - נעים להכיר!

שלום לכם לקלקני תבל באשר אתם. ברצוני להציג בפניכם היום מותג לקים שעד לא מזמן שמו נקשר אצלי עם בניית ציפורניים בג'ל, ולא ידעתי שהוא גם משווק לקים ומוצרים לציבור הרחב. כיוון שאני מניחה שגם לרובכם אין איתו היכרות מוקדמת, אני יותר משמחה לערוך לו הצגת בכורה ב"מה בבקבוק?" המנומנם.

קיבלתי להתנסות שני לקים - ורוד וכחול טורקיז, שניהם בעלי גוונים נאים ביותר בעלי צבעוניות עליזה וקיציים לעילא. שניהם בעלי פורמולה משובחת, קצת על הצד הסמיך, שזה יתרון כי האטימות מושגת כבר בשכבה הראשונה. חווית השימוש מתאפיינת בנוחות מושלמת, החל מפתיחת הסוגר המתכתי המאורך, עבור דרך המברשת הקצרצרה שאיננה עבה ואיננה דקה, נטולת קבוצות סוררות ונענית באופן מושלם למלאכת הנחת הלק המדויקת, וכלה ביבוש המהיר בין השכבות. הברק מרשים מאוד כשלעצמו, עוד לפני שכבת הטופ.

ולתמונות:

הטורקיזי, יבדל לחיים ארוכים, העונה לשם 120 (במציאות הוא מעט יותר ירקרק מבתמונות):

ו 89 הורוד (התמונות די נאמנות למציאות) :

  

מוצר נוסף שקיבלתי הוא מייבש לק שהוא בעצם תרסיס שמנוני, והוא מבטיח ייבוש מלא תוך דקה. האם הוא מקיים? לא. נרשם ייבוש שטחי, כזה שבודקים אם מחליקים בעדינות אצבע מעל הציפורן הצבועה. ייבוש מלא, כזה שמאפשר להסתובב בעולם באלימות הדרושה לחיינו היומיומיים (כלים, כיסים, אתם יודעים), לא הושגה אפילו כעבוד 10 דקות. ביטחון מופרז מדי בהצהרות היבוש המהירות יוליד מניקור מנוקב ושרוט, כפי שקרה לי באחת הפעמים שהשתמשתי בו. אבל... לפני שאתם פוסלים את התרסיס תנו לי לספר לכם שמניקור עם לק של ביו סקאלפצ'ר פלוס התרסיס החזיק אצלי חמישה ימים שלמים! כל מי שמכיר אותי ואת ציפורניי החבוטות (שלא מסוגלות לארח מניקור יותר מיומיים) יודע שזוהי תוצאה כמעט בלתי אפשרית. האם התרסיס אחראי לכך? הלק? השילוב של השניים? זאת לא אדע. בדיקות נוספות נדרשות להכרעה סופית בסוגיה. אעדכן לכשיהיה מה לעדכן.

מה שכן, המוצר בכל זאת הצליח להתחבב עלי. בזכותו גיליתי שאני אוהבת שמנים שמשמשים בתור שכבת טופ. יש לשמן אפקט מרומם רוח מיידי, הוא עושה טוב לקיוטיקלס, הברק מועצם, וגם - כל עסק המניקור הביתי מרגיש פתאום משודרג ומקצועני (אל תשאלו אותי למה. תחושה שכזאת). עוד פלוס: אין את הריח הכימי הרגיל של מייבשי לקים. תרסיס השמן מפזר עננה מבושמת וקלילה, מה שמוסיף לאוירת הציבוע נופך מיוחד, שונה ו...קסום כמעט.

חסרונות?  יש דווקא: בקבוק לק של ביו סקלפצ'ר עולה 50 ש"ח. זה אמנם לא מחיר שאנחנו לא מכירים ממותגי פרימיום כגון אסי, OPI ודומיהם, אבל הנחמה עם אלה היא שתמיד אפשר להשיג אותם במחיר מוזל משמעותית אם קונים אונליין באתרים מחו"ל. את הלקים של ביו סקלפצ'ר אמנם הצלחתי למצוא באיביי, אבל מחירם שם אפילו גבוה יותר מבארץ ומתחיל מהמחיר המפלצתי 14 דולר. אכן כן - יקר יותר מאסי, יותר מ OPI, יותר מניובר ויותר מרבים וטובים אחרים (אבל עדיין זול בהרבה מלקים של מותגי יוקרה כמו שאנל). לזכותם של ביו סקלפצ'ר יאמר, שהאיכות אכן מצטיינת באופן יוצא דופן, עולה על רוב מותגי הפרימיום, ואולי מתחרה רק בפורמולה האגדית של ניובר.

אם איכשהו התגברנו על מכשול המחיר והחלטנו בכל זאת ללכת על הלקים המשובחים, לפנינו מכשול נוסף: התפוצה. בשביל להשיג לק של ביו סקאלפצ'ר נצטרך לעלות לרגל לאחד משלושה מקומות בארץ בלבד שבהם נמכרים מוצרי המותג. ואלה הם:

סניף הדגל של ביו סקלפצ'ר ישראל: מרכז פנורמה, חיפה. 077-5357850

סניף תל אביב: המסגר 56. 03-567701
סניף חיפה: שדרות הנשיא 04-8104554

הצעות לשיפור: שמות לקים יצירתיים יותר מ 89 יתקבלו בברכה. ציבור הלקלקנים רגיל לשמות מגניבים ואף מצפה להם ו 50 ש"ח לבקבוק זה מספיק כסף בשביל לממן אדריכל שמות מבין עניין. 

אם לסכם, אמנם מדובר במעט מוצרים של ביו סקלפצ'ר שיצא לי לנסות, אך אם המעט מעיד על המרובה, הרי שמדובר במותג מקצועי שלא מתפשר על איכות.אין לי מושג אם למותג יש מוצרים קבועים, קולקציות עונתיות או גם וגם. זאת ועוד, מותג לא נמדד רק על פי קריטריון איכות הפורמולה כמובן, ולי לא יצאתי לראות לקים אחרים מלבד שני אלה שקיבלתי, לכן אין לי הרבה אפשרויות לחוות דיעה על הקו האמנותי/אופנתי של המותג. מה שבטוח - אני אשמח לבדוק עוד מוצרים ולגלות!

ועכשיו חידה לי אליכם: מבין שני הלקים של ביו סאלפצ'ר אחד בלבד זכה למניקור מלא שהסתובב איתי כמעט שבוע. איזהו הלק? (בין הפותרים נכונה תוגרל כרטיסיית 10 כניסות חינם ל"מה בבקבוק?").
למקרה שאין לכם מושג, או שסתם אין לכם רצון או חשק להשתתף במשחק נושא הפרסים אתם יכולים פשוט לספר עם איזה לק מבין השניים הייתם אתם בוחרים להסתובב במשך שבוע.

ובינתיים - שבוע טוב.

עדכון: את המוצרים ניתן לרכוש גם אצל טכנאיות ביו סקאלפצ'ר ולא רק במוקדי המכירה שצוינו. 

ריגושים זולים, גם אדומים: לקים של ביוטיקייר ומגבונים להסרת לק

הבלתי אפשרי התרחש: אני ממש השקעתי בוקר שלם להסוויץ' את כל אלה, ממש כמו בימים הטובים של הבלוג, כאשר פוסטים של "מה בבקבוק?" הופיעו חדשות לבקרים, ובקושי היתה לכם מנוחה ממני.
ובכן, את המוצרים שלפניכם קיבלתי לפני זמן רב, רב מדי, וחשבתי שזו עשויה להיות הזדמנות טובה עבורכם להעמיד למבחן ביקורתי את הביטוי "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא" בהקשר זה. היו אפוא אתם השופטים.

ולענייננו - אני לא נמצאת כאן בשביל אדומים, אבל למקרה שאתם כן, לקלקני דם חם שלי, אני מקווה שתרוו נחת מהשפעה האדמדמה שלפניכם:
18 הוא אדום מתון ולא בוהק, ובמציאות אפשר להבחין שהוא נוטה מעט לורוד - נטיה שאיננה באה לידי ביטוי התמונות. 
מה אומרים הלקלקנים? אני אומרת NEXT!
שתי שכבות.

81 הוא עוד אדום. שנאמר, אדומים אף פעם לא מתים, הם פשוט מתחלפים... והפעם הנטיה הורדרדה התחלפה לכתמתמה, ואם תשאלו אותי - מוטב כך.
שתי שכבות.

55 הוא למעשה פסוודו אדום - הבקבוק אדום  ככל אדום אחר, אבל הנוזל שקוף כל כך ודל פיגמנט, שאין סיכוי שאי פעם יתקבל הצבע האדום על הציפורניים. התוצאה ג'לית וורודה שמזכירה לי לקים של ילדות הפוקדות גן באופן יומיומי. לא בשבילי, אבל מצד שני כל דבר עדיף על אדום ממש.
שלוש שכבות.

88 הוא כבר סיפור כתום. לא ניאון אבל עם נוכחות בוהקת ולחלוטין לא נחבאת אל הכלים. זה הלק היחידי פה שאני ממש אוהבת. שלוש שכבות.

19 הוא ג'לי סגול טרופית ענבים עתיר ברק אך חסר השראה.
שלוש שכבות.

 09 הוא שימר כחול. כידוע, החל מהקיץ שעבר כחול הוא האדום החדש, והוא ללא ספק הגוון שזוכה לקשט הכי הרבה ציפורני אדם אחרי אדום ברחובות המיוזעים שלכם. אני, שהתגליתי כמושפעת מאופנת הרחובות המיוזעים שלכם הרבה יותר ממה שצריך, כמעט שלא יכולה יותר לראות לק כחול, שלא לדבר על ללבוש אחד כזה. והשימר? מוטב שלא אכנס כעת לדיון עתיק יומין זה, רק אסכם שאלמלא השימר ואלמלא הכחול הלק הזה יכול היה להות מושלם.

אבל לא גמרנו, יש עוד עניין שבגינו התכנסנו: מגבונים ריחניים הטוענים להסרת לק ללא אצטון בתוספת לחות.
ככה נראה העסק:

בתחתית האריזה כתוב: "מגבונים ריחניים ועדינים, מזינים את העור, אינם מייבשים את הציפורן" - וזו אמת לאמיתה. זו הפעם הראשונה שאי פעם נתקלתי במגבוני הסרה עם ריח עדין ולא מזעזע. הם גם באמת אינם מייבשים - לא את העור ולא את הציפורן, ויש להם תחושה לחותית/שמנונית ידידותית להפליא.
הבעיה היחידה היא שהמגבונים האלה לא יעילים. הם אולי נעימים לציפורן ולעור, אבל בהסרת לק הם ממש לא משהו. ואני פונה שוב אל הכיתוב על גבי האריזה: "חסכוני!! - מגבון אחד יעיל לשתי ידיים!". על זה לי לומר דבר אחד בלבד: בולשיט.
המגבונים עצמם דקים ביותר ומאוד קשה להסיר לק עם מגבון אחד - הרבה יותר קל לערום כמה יחדיו ועם הערימה לשפשף את הציפורן כי אחד בדרך כלל נדבק ללק ומתקשה לנוע.

מגבון בודד דק מן הדק

אבל מילא זה שצריך לעבוד עם המגבונים בזוגות או בשלשות - אילו זוג או שלשה לא מספיקים לכל הידיים. בדרך כלל זה זוג לאצבע. לא מאמינים? הנה כמות המגבונים שנדרשה לי להסווצ'ות של היום (קחו בחשבון שכל סווץ' זה ארבע אצבעות וממש לא שתי ידיים):

אז חסכוני זה לא. השתמשתי כמעט בחבילה שלמה.
זאת ועוד, המגבונים בסופו של דבר עשו עבודה הסרה, אבל יש לזכור שזה על סווצ'ים בלבד - כלומר, לקים שמרחתי אך ורק לצורך הצילומים ומיד הסרתי, כך שהם לא התייבשו באופן מלא. יש להניח שבלקים שהתייבשו כמו שצריך מלאכת ההסרה תהיה אפילו יותר מייגעת.
בשורה התחתונה - לא לקנות, למרות שחבילה כזאת נורא זולה (משהו כמו 2 או 3 ש"ח - לא זוכרת בדיוק).

אבל זה לא שלביוטיקייר אין מה להציע בתחום מסירי הלק. כבר יותר משנה שאני משתמשת אך ורק באצטון הטהור שלהם  ותאמינו לי -  יותר טוב מזה אין.  בכל פעם שאני עוברת באחת מהחנויות המקסימות של ביוטיקייר, שתמיד מלאות בשטויות נהדרות ושימושיות (מי יותר מי פחות), אני קונה בקבוק אצטון טהור של ליטר ב - 15 ש"ח.  אני יכולה לומר שבכל ההיסטוריה הלקלקנית שלי נתקלתי במסירי לק יקרים יותר, אבל לא בטובים יותר. האצטון הזה מסיר לק בקלות וביעילות, בלי חומרי ריכוך וטיפוח ובלי יומרות, אבל עושה את העבודה. ישנו מיתוס בקרב חובבות הלקים שמסירי לק ללא אצטון הם טובים יותר לבריאות וגם ידידותיים יותר לציפורן ולעור, אבל אני לא מצאתי לכך כל עדות. לא ראיתי שום הבדל מבחינת נסיוני האישי, וגם לא מצאתי מחקר מדעי רציני שמצביע על עדיפות כלשהי לחומרים המצויים בלקים ללא אצטון. הציפורניים המחורבנות שלי נוטות להישבר ולהתפצל גם אם אני משתמשת באצטון, גם אם אני משתמשת במסירי לק ללא אצטון (והשתמשתי בשנה הראשונה לבלוג כמעט רק בכאלה), וגם אם אני בכלל לא משתמשת במסירי לק או צובעת את הציפורניים (כמו בחודשים האחרונים). כנראה שיש דברים שלא משתנים, ביניהם הציפורניים שעמן נולדתם. אל תצפו שמסיר לק יעשה כל מיני דברים שהגנים או התזונה שלכם אחראיים להם בעצם.

את המוצר הזה לא קיבלתי להתנסות וחבל. הוא פי אלף יותר טוב מהמגבונים המגוחכים שקיבלתי

מחיר לק של ביוטיקייר: 4.5 ש"ח. להשיג בסניפי ביוטיקייר (אם אתם לא מכירים תבדקו איפה יש באתר הבית)

ובינתיים - אדיוס!

קיץ פה, צ'יינה גלייז גם ואפילו אני כאן

הרבה זמן עבר, אני יודעת. היתה לי תקופה נטולת בלוג ארוכה ומגוונת. הרבה פעמים ניסיתי לחזור אבל איכשהו לא הצלחתי להביא את עצמי לידי כך. נראה אם זה ילך הפעם - אין לי אפשרות להבטיח דבר.

אספר לכם רק, לקלקני שטות שלי, שבכל התקופה הזאת שלא הייתי עמכם לא קראתי בלוגים, לא קניתי לקים  ולא התעדכנתי לגבי קולקציות חדשות, כך שאין לי מושג מכלום. אפילו רוב הזמן הסתובבתי עם ציפורניים עירומות לגמרי, נטולות הוד והדר וחשופות לכל רוח. עם זאת, הצטברו אצלי אי אלו מוצרים שנשלחו אלי מיח"צ, וכיוון שהנחתי שבאלה עשוי להתעורר עניין ציבורי מסוים בקרבכם, אשתדל שהפוסטים הקרובים (אם אכן יהיו עוד כאלה) ישמשו להם במה. 

ראשית, לבשורה המרעישה שלא תרעיש איש (כי היא כבר מזמן שלג דאשתקד מבחינתכם) : צ'יינה גלייז, המותג העממי הנחשק והמגניב שדואג להנפיק לנו קולקציות ענק לעתים מזומנות מאוד, הגיע לארצנו מאותגרת הלקים. צ'יינה גלייז הוא לא סתם עוד מותג. רחוק מכך. אפשר אפילו לומר שהוא יקיר "מה בבקבוק?" במובנים רבים, שכן הוא המותג שזכה להכי הרבה פוסטים פה, עורר הכי הרבה רגשות (לטוב ולרע), וגרף הכי הרבה תגובות קוראים בסגנון "איפה משיגים בארץ לקים של צ'יינה גלייז?"  אם תסתכלו משמאל על התגיות תוכלו לראות שצ'יינה גלייז זכו כאן ללא פחות מאשר 65 פוסטים. וזהו, לקלקניות ולקלקנים, מספר מכובד לכל הדיעות. הלקים שאני הכי אוהבת והלקים שאני הכי שונאת, הלקים שרוממו את רוחי ואלה שהשפילוה עד עפר, הלק המטאלי האולטימטיבי, והגליטר המכוער בתבל - כולם כולם שייכים לצ'יינה גלייז. אפשר לומר שההיסטוריה הלקלקנית האישית שלי במובנים רבים כלל לא היתה אילולא צ'יינה גלייז.

כך שזה טוב שהם בסביבה, אני מניחה.  הרע - הלקים עולים פה 55 ש"ח, שזה מחיר לא עממי בעליל, וכפול ממחירם באיביי או בטראנסדיזיין. אני מן הסתם אמשיך לקנות לקים של צ'יינה גלייז בחו"ל, אלא אם כן אמשיך לקבלם מהוד נדיבות היח"צ, ואז באמת שלא אכפת לי כמה זה עולה לכם...

אז לא צילמתי את כל הלקים שקיבלתי הפעם. אולי אעשה זאת בהמשך, אבל צילמתי שניים שנראים לי הכי שייכים לעונה המהבילה והאהובה הזאת - שניהם לא חדשים ויצאו בקולקציות קדומות משנים שחלפו משכבר. 

הראשון הוא HELI-YUM, לק שכבר הופיע פה מזמן, אבל הוא ורוד אדמדם חביב קהל ומטופש מאוד שמתאים להלך רוח קייצי וודאי יתחבב בקלות על לקלקניות שמוחן קל המשקל הותך בשמש הקופחת (ומן הסתם גם יוותר במצב צבירה לא מוגדר זה גם בחודשים היותר קרירים). 

והשני הוא ניאון כתום מרגש העונה לשם ORANGE KNOCKOUT. כשצילמתי אותו לפני כמה שבועות לא חשבתי שניאון כתום כזה הוא הלק הראשון שאלבש לאחר שבועות ארוכים ללא לק. לצלם ולהוריד, חשבתי לעצמי, אבל פשוט לא יכולתי. לא שהוא שונה בהרבה מניאונים אחרים שאני מכירה, אבל התרגשתי ממנו כמו שאני תמיד מתרגשת מניאונים כתומים כי ככה אני.

  

שני הלקים נמרחו בשלוש שכבות אם כי שתי שכבות גם יעבירו אותם בצורה מכובדת לדעתי. הניאון נוקאאוט מחייב טופ מבריק כי כמו ניאונים רבים אחרים, הוא בעל גימור מאט טבעי . בתמונה אני עם טופ של POSHE. 

ושלומכם אתם, לקלקני קש? התגעגעתם אלי הרבה או שדווקא שמחתם שפטרתי אתכם מהחובה המעיקה לבקר פה כל יומיים?  רק שתדעו, בניגוד לציפיות שלי, אני דווקא קצת התגעגעתי...

Barielle Blossom

לא, לא התפגרתי כפי שאולי הייתם רוצים לחשוב, ואפילו יש באמתחתי כמה פוסטים שעתידים להיכתב בזמן הקרוב בעזרת השם, אבל עד שזה יקרה קבלו את Blossom, ורוד אפרסקי מבית Barielle (נרכש בטראנסדיזיין), שצולם אמנם מזמן, אבל כל כך מתאים לימים כמו היום  - בועת קיץ קטנה וחמימה בתוך חורף מנוול, שהלוואי שההתחממות הגלובלית או איזשהו מאורע קוסמי אחר יגרמו לו להיות החורף האחרון בהיסטוריה של כדור הארץ (ואמרו אמן).

חמוד, לא? אני נמצאת בדיוק בשלב העונתי הזה של קרייב מטורף לעונה הבאה, מה שאומר 1. שאני רוצה צבע והרבה. 2. שאני כמהה לחמידות ולדברים חמודים, ו3. שבא לי שכל הגוונים הקודרים של החורף יעופו לי מהעיניים לאיזה זמן. מעניין שהמצב הזה פוקד אותי אף פעם לא בסיומה הרשמי של העונה, אלא תמיד בעיצומה (אצלי זה התחיל כבר לפני חודש, כשהמגפיים שלי עוד טבלו בשלוליות עמוקות ממש). אגב, זוהי ממש לא תופעה ייחודית לחורף אצלי. זה קורה לי באותה מידה גם בקיץ.

ומה שלומי, תשאלו? לא רע בכלל. היו לי כמה שבועות שחייתי כאילו אין לי בלוג, וזה הרבה יותר כיף ממה שאפשר לדמיין. זה למעשה עד כדי כך כיף שאני ממליצה לכולכם לפתוח בלוג ולנהל אותו שנתיים רצוף רק בשביל לעזוב אותו לכמה שבועות - זו תחושה מרוממת נפש שאין לה מקבילה במנעד החוויות של האדם הרגיל, היינו, האדם נטול הבלוג (אני כבר לא יכולה לחכות לפרישה! צעד סופי אמנם אך כזה הטומן בחובו מתיקות איסופית).
לא חסרתם לי בכלל, לקלקני שומדבר יקרים שלי - לא כקוראים פסיביים ולא כמגיבים קנטרניים. אפילו כמעט שלא ביקרתי בבלוגים שחלקכם מנהלים בעצמכם, שזה, אגב, גם צעד מומלץ מאד. לי זה ממש פתח את האינטליגנציה! נסו ותיווכחו בעצמכם.

ושלומכם אתם, לקלקני ליקלוק? איך היו החיים בלעדיי? רק קשקושי כן גלוסי לא גלוסי, או שמא בקופסה שלכם התחולל משהו מרגש, מסעיר או אפילו... סקסי?

Orly Fowl Play

רבים מוצאים את Fowl Play מרגש, וחשבתי שיהיה זה אך נכון להעמיד זאת לבחינה מדוקדקת כאן.

על מה כל המהומה? מדובר בלק סגול כהה עם פליייקיז (Flakies). בניגוד לאבקת הנצנצים החביבה שגורמת לנו לזהות את הלק שמכיל אותה כ"גליטר", הפלייקיז הם למעשה חתיכות נצנציות אשר  בניגוד לגליטר הרגיל אינן זהות בגודלן, דבר שיוצר מראה לא לגמרי אחיד ותורם לאפקט שנחשב על ידי רבים כ"מעניין". 

יש לי ביקורת רבה על אפקטים בלקים, שהחלה להתגבש כאשר גיליתי את סדרת האפקטים המתועבת של CND (תיעוב זה ממש לא התפתח לאחרונה. הנה לינק לפוסט ישן שבו אני שופכת חמתי על הסדרה האיומה), וזו רק התחזקה עם הזמן לאור יציאתם של עוד ועוד אפקטים לאוויר העולם, כך שעמדתי די מוטה מראש. אני עדיין בעמדה הפיוריסטית, והשמרנית אם תרצו, הרואה בכל העיסוק בלקים פולחן של צבע, כאשר במסגרת זו השאיפה ללק טוב אינה אלא שאיפה לדיוק בגוון. כל המשחק הזה של גימורים ומרקמים לא מדבר אליי. אם לדייק - זה כן דיבר אליי בשנה הראשונה שבה לקים הפכו לתחביב רציני שלי, אבל זה חלף עם הזמן. בתחילה שנאתי רק את האפקטים הטהורים - כאלה שנמכרים כשכבת טופ שאמורה לשנות את גימור הלק שמתחתיה, אבל בהמשך הסלידה התקדמה גם ללקים אשר האפקט בהם הוא בילט אין. גימורים מוכרים ללקים, שאנחנו כל כך רגילים אליהם וכמעט שוכחים שהם בעצם אפקטים הם שימר, פנינה וגליטר. פלייקיז זה גימור פחות נפוץ ללקים, ונמצא איתנו רק כמה שנים, ואנו מוצאים אותו במעט לקים, והוא התפתח כנראה  - אבל אל תתפסו אותי במילה, אני לא היסטוריונית לקים מוצלחת - כנסיון חיקוי הלקים של המותג NFU OH. 

אני עדיין קונה לקים כאלה מדי פעם, בעיקר אם הם זמינים לי ולא יותר מדי יקרים,  אבל זה רק בגלל שאני נהנית להביאם לבלוג ולהתווכח אתכם, לקלקני פולמוס שלי, ולא כל כך כי אני נהנית להסתובב איתם (עם  Fowl Play דווקא הסתובבתי. לא נורא סבלתי אבל גם לא ממש נהניתי ואני לא בטוחה שזה יקרה שוב).
אז קדימה, היו מקסימים וספרו לי כמה אתם אוהבים את Fowl Play!

הפורמולה היתה נהדרת ואטומה למדי, אף על פי שבתמונות אתם רואים שלוש שכבות. לדעתי אם אתם לא מתכוונים לצלם את הלק אפשר להסתדר עם שתי שכבות. חשוב יותר - ציפיתי להסרה מייסרת, כמו הסרה של גליטרים רגילים, אך למרבה הפלא היא עברה בקלות וללא בעיות מיוחדות (אני משתמשת באצטון טהור כמסיר לק, ולא בכל מיני תחליפי אצטון).

אני רכשתי את Fowl Play  בטראנסדיזיין, אבל שמעתי שהקולקציה שבמסגרתה הוא יצא  - Birds of a Feather -  נצפתה כבר במחוזותינו (לקים של אורלי ניתן להשיג בדר"כ בסופרפארמים ב - 25 ש"ח). 

ל OPI יצא לפני כשנה לק דומה במהדורה מוגבלת, שנקרא  Merry midnight. לקלקנים רבים ברחבי הרשת רואים בשני הלקים דיופים. במקרה יש לי את Merry Midnight, ואני יכולה לומר שעל אף שהקונספט זהה  - לק סגול עם פלייקיז אדומים - הגוון של OPI הוא חצילי יותר - כלומר, יותר נוטה לאדמדם חום. אם יהיה לי זמן וחשק אולי יום אחד אעשה לכם פוסט השוואה. 

ליירינג בלית ברירה

אז לאחר שעם המניקור הזה כמות שהוא לא יכולתי בשום פנים ואופן להשלים, ניסיתי לגרום לו לעבוד באמצעות מניפולציה לקלקנית נודעת: ליירינג.

Mimi של זויה הוא גליטר שלא יצא לי להשתמש בו הרבה, אבל הוא זכור לי לטובה. "למה לא?", אמרתי לעצמי. "אולי אצליח לשדרג מניקור כושל במחיר שכבה אחת בלבד..." 

ליבי מיד נמלא ברון

כי ליירינג הוא פיתרון!

אך בעודי שקועה בהרהורים אופטימיים שכבות של מימי החלו מכסות ציפורן ועוד ציפורן, משנות את הגוון לסגול כחלחל יותר ומטילות זהרורי גליטר דקים מן הדק, שמיד הזכירו לי - הו לא! -  שימר. ועוד מהסוג השנוא עליי - זה שמשווה מראה מטאלי ללק, מהסוג שאני מתעבת תיעוב כן. 

אבל אנוכי, לקלקנית בעלת תושיה בימים כתיקונם, לא איבדתי עשתונות ומיד נזכרתי בעוד גליטר סגול שזכור לי בחיבה - Purple Rain של Nubar, וחיש מהר קראתיו לתקן את המעוות. 

הרי זה רק ניסוי ראשון

זה לא אסון, זה לא אסון!

לרגע התעודדה נפשי ועלצה לה, אך רק כל עוד קרני החמה הטילו נוגהם המיטיב על הלקלקת. אך חזרתי לביתי ומיד התעוררו להן אותן שכבות תחתונות שעוררו מלכתחילה את כל התרעומת, ומאותו רגע לא יכולתי שלא לראותן מבעד לכל נסיונות הכיסוי. חשתי שניסוי הליירינג הזה כמוהו כבית שחי לא שטוף ומדיף שעליו הותז בושם למיסוך הצחנה. 

או אז ידעתי אל נכון:

מעוות כבר לא יתקון

כיוון שהייתי חייבת לצאת מהבית מיד אחרי תעלוליי הכושלים, טופ של POSHE זוגג על השכבות האומללות, ואני נפניתי לעיסוקיי. הרגשתי ניכור הולך וגדל תחילה  כלפי ציפורניי, אחר כך כלפי ידיי ולאחר זמן לא רב להווייתי בכללותה, שנראתה לי באותו רגע כה פשרנית ונטולת מעוף. 

ושוב הוכח בפעם במיליון

כי אין כמוני כישלון. 

Barielle Hidden Hideaway

החורף על גווניו הקודרים גורם לא אחת ללקלקנית לרכוש לעצמה לקים סגולים כהים. זוהי עובדה ידועה שעליה אין חולק. הבעיה היא שאצלי רוב הקניות הסגולות הכהות מתגלות כטעות מבאסת. מקרה פרטי של טעות מבאסת ממין זה הוא Hidden Hideaway שלפניכם (מאת Barielle נקנה בטראנסדיזיין), שמתהדר בגוון סגול מושחר עם מעט אדמומיות חצילית מצודדת (כן, מצודדת. אתן לו את זה). מושחר אני אומרת, ולא בכדי, שכן שלא לאור יום הגוון נראה כהה מאוד, הרבה יותר ממה שאתם רואים בתמונות. את הגוון אני דווקא מחבבת. כצפוי, את השימר הרבה הרבה פחות. ניסיתי לכפות על עצמי את חיבוב הלק באמצעות כפיית מניקור, שזה בעצם לתפוס את עצמי בזמן שאני יודעת שאני עייפה וחסרת כוח התנגדות, נניח, אתמול בשלוש לפנות בוקר, להסתובב ליד כוננית הלקים ולקיים את טקס ה"למה לא?" הקבוע - זהו טקס שבמסגרתו אני צדה בעיני העייפה לקים שאני נוטה לא לגשת אליהם בדרך כלל (ובדרך כלל לא בלי סיבה), לעבור עליהם אחד אחד במבט משולל ביקורת אשר השעה המאוחרת והעייפות הכרחיים, על פי רוב, לקיומו, ולקדם כל אחד ואחד מהם בברכת "למה לא?" שעל אף שהיא נאמרת בערפול חושים מירבי, היא מלאת כוונות ורצון טוב. 

קורבן הלמה לא של אמש היה הסגול הזה, שזכה למניקור מלא הכולל שכבת בסיס + שתי שכבות לק +שכבת טופ. זה לא שלא ראיתי את השימר בגלל השעה או העייפות או משהו כזה, אבל כל כך רציתי לישון בלי להפר את טקס הלמה לא, ובנוסף ייחלתי לכך (וזה כן בזכות השעה, העייפות או משהו כזה) שבבוקר הכל יראה אחרת, ויהיה בסדר. 

אממה? השינה והבוקר מחדדים לא רק חושים אלא גם זכרונות. היפלא איפוא שהתעוררתי כשאני רואה בציפורניי הצבועות את מיטב אופנת חליפות בר המצווה של שנות השמונים/תחילת תשעים. אין טעם להכחיש. היה לכם לפחות אח, בן דוד או שכן אחד שלבש חליפת בצבע הזה לחגיגת בר המצווה שלו (נו, אתם יודעים, באולם אירועים מרובה מראות שכזה, ממנו נשקפת אליכם חליפתו שוב ושוב ושוב לאינסוף בלתי נתפס), והשימר כאילו שאול מזהרורי שמלת הלייקרה שלבשה אימו הנרגשת באותו ערב ממש.  

סעורת רגשות, שוחה במחוזות של זמנים שחלפו והלומת בוקר באופן כללי החלטתי שאת הלק הזה אצטרך לשנות.

המשך יבוא...