essie Guch Puchi Muchi

ורוד הוא ורוד הוא ורוד. ורוד הוא גם הפתרון לחידה מהפוסט הקודם.
כחול, לעומת זאת, הוא כבר לא כל כך כחול מבחינתי. כחול זה צבע מעצבן לציפורניים. מעצבן מאוד! אחרי שלקלקניות הרחוב הרסו לי אותו בשימוש היתר שלהן, אני כבר לא יודעת מה יותר משוקץ בעיני - כחול או אדום. ניחא. ממילא תמיד הייתי הרבה יותר טיפוס של ירוק...

ורוד תמיד אהבתי, ונדמה לי שאפשר אפילו לומר שורוד הוא הצבע האהוב עלי ביותר בעולם. אז הנה, לטובת המנחשות נכונה מהפוסט הקודם (ולטובתי כמובן) - עוד ורוד. סתם ורוד, רך כזה, לא בולט, משרדי קצת, אבל כזה שאני עדיין מסוגלת לאהוב...

שמו בישראל הוא  Guchi Puchi Muchi 

הוא שייך ל essie. לא משהו חדש. הוא אפילו נחשב לסוג של קלאסיקה היסטורית

הוא צולם מזמן ולכן אין יותר מדי פרטים על חוויית המריחה, מחיר ואיפה להשיג - פשוט לא זוכרת

אבל כן זוכרת שנדרשו לא מעט שכבות. אם אני זוכרת נתון כזה, זה כנראה בגלל שהיה מעצבן, היינו, שהיו לפחות שלוש שכבות אם לא יותר

ביו סקלפצ'ר - נעים להכיר!

שלום לכם לקלקני תבל באשר אתם. ברצוני להציג בפניכם היום מותג לקים שעד לא מזמן שמו נקשר אצלי עם בניית ציפורניים בג'ל, ולא ידעתי שהוא גם משווק לקים ומוצרים לציבור הרחב. כיוון שאני מניחה שגם לרובכם אין איתו היכרות מוקדמת, אני יותר משמחה לערוך לו הצגת בכורה ב"מה בבקבוק?" המנומנם.

קיבלתי להתנסות שני לקים - ורוד וכחול טורקיז, שניהם בעלי גוונים נאים ביותר בעלי צבעוניות עליזה וקיציים לעילא. שניהם בעלי פורמולה משובחת, קצת על הצד הסמיך, שזה יתרון כי האטימות מושגת כבר בשכבה הראשונה. חווית השימוש מתאפיינת בנוחות מושלמת, החל מפתיחת הסוגר המתכתי המאורך, עבור דרך המברשת הקצרצרה שאיננה עבה ואיננה דקה, נטולת קבוצות סוררות ונענית באופן מושלם למלאכת הנחת הלק המדויקת, וכלה ביבוש המהיר בין השכבות. הברק מרשים מאוד כשלעצמו, עוד לפני שכבת הטופ.

ולתמונות:

הטורקיזי, יבדל לחיים ארוכים, העונה לשם 120 (במציאות הוא מעט יותר ירקרק מבתמונות):

ו 89 הורוד (התמונות די נאמנות למציאות) :

  

מוצר נוסף שקיבלתי הוא מייבש לק שהוא בעצם תרסיס שמנוני, והוא מבטיח ייבוש מלא תוך דקה. האם הוא מקיים? לא. נרשם ייבוש שטחי, כזה שבודקים אם מחליקים בעדינות אצבע מעל הציפורן הצבועה. ייבוש מלא, כזה שמאפשר להסתובב בעולם באלימות הדרושה לחיינו היומיומיים (כלים, כיסים, אתם יודעים), לא הושגה אפילו כעבוד 10 דקות. ביטחון מופרז מדי בהצהרות היבוש המהירות יוליד מניקור מנוקב ושרוט, כפי שקרה לי באחת הפעמים שהשתמשתי בו. אבל... לפני שאתם פוסלים את התרסיס תנו לי לספר לכם שמניקור עם לק של ביו סקאלפצ'ר פלוס התרסיס החזיק אצלי חמישה ימים שלמים! כל מי שמכיר אותי ואת ציפורניי החבוטות (שלא מסוגלות לארח מניקור יותר מיומיים) יודע שזוהי תוצאה כמעט בלתי אפשרית. האם התרסיס אחראי לכך? הלק? השילוב של השניים? זאת לא אדע. בדיקות נוספות נדרשות להכרעה סופית בסוגיה. אעדכן לכשיהיה מה לעדכן.

מה שכן, המוצר בכל זאת הצליח להתחבב עלי. בזכותו גיליתי שאני אוהבת שמנים שמשמשים בתור שכבת טופ. יש לשמן אפקט מרומם רוח מיידי, הוא עושה טוב לקיוטיקלס, הברק מועצם, וגם - כל עסק המניקור הביתי מרגיש פתאום משודרג ומקצועני (אל תשאלו אותי למה. תחושה שכזאת). עוד פלוס: אין את הריח הכימי הרגיל של מייבשי לקים. תרסיס השמן מפזר עננה מבושמת וקלילה, מה שמוסיף לאוירת הציבוע נופך מיוחד, שונה ו...קסום כמעט.

חסרונות?  יש דווקא: בקבוק לק של ביו סקלפצ'ר עולה 50 ש"ח. זה אמנם לא מחיר שאנחנו לא מכירים ממותגי פרימיום כגון אסי, OPI ודומיהם, אבל הנחמה עם אלה היא שתמיד אפשר להשיג אותם במחיר מוזל משמעותית אם קונים אונליין באתרים מחו"ל. את הלקים של ביו סקלפצ'ר אמנם הצלחתי למצוא באיביי, אבל מחירם שם אפילו גבוה יותר מבארץ ומתחיל מהמחיר המפלצתי 14 דולר. אכן כן - יקר יותר מאסי, יותר מ OPI, יותר מניובר ויותר מרבים וטובים אחרים (אבל עדיין זול בהרבה מלקים של מותגי יוקרה כמו שאנל). לזכותם של ביו סקלפצ'ר יאמר, שהאיכות אכן מצטיינת באופן יוצא דופן, עולה על רוב מותגי הפרימיום, ואולי מתחרה רק בפורמולה האגדית של ניובר.

אם איכשהו התגברנו על מכשול המחיר והחלטנו בכל זאת ללכת על הלקים המשובחים, לפנינו מכשול נוסף: התפוצה. בשביל להשיג לק של ביו סקאלפצ'ר נצטרך לעלות לרגל לאחד משלושה מקומות בארץ בלבד שבהם נמכרים מוצרי המותג. ואלה הם:

סניף הדגל של ביו סקלפצ'ר ישראל: מרכז פנורמה, חיפה. 077-5357850

סניף תל אביב: המסגר 56. 03-567701
סניף חיפה: שדרות הנשיא 04-8104554

הצעות לשיפור: שמות לקים יצירתיים יותר מ 89 יתקבלו בברכה. ציבור הלקלקנים רגיל לשמות מגניבים ואף מצפה להם ו 50 ש"ח לבקבוק זה מספיק כסף בשביל לממן אדריכל שמות מבין עניין. 

אם לסכם, אמנם מדובר במעט מוצרים של ביו סקלפצ'ר שיצא לי לנסות, אך אם המעט מעיד על המרובה, הרי שמדובר במותג מקצועי שלא מתפשר על איכות.אין לי מושג אם למותג יש מוצרים קבועים, קולקציות עונתיות או גם וגם. זאת ועוד, מותג לא נמדד רק על פי קריטריון איכות הפורמולה כמובן, ולי לא יצאתי לראות לקים אחרים מלבד שני אלה שקיבלתי, לכן אין לי הרבה אפשרויות לחוות דיעה על הקו האמנותי/אופנתי של המותג. מה שבטוח - אני אשמח לבדוק עוד מוצרים ולגלות!

ועכשיו חידה לי אליכם: מבין שני הלקים של ביו סאלפצ'ר אחד בלבד זכה למניקור מלא שהסתובב איתי כמעט שבוע. איזהו הלק? (בין הפותרים נכונה תוגרל כרטיסיית 10 כניסות חינם ל"מה בבקבוק?").
למקרה שאין לכם מושג, או שסתם אין לכם רצון או חשק להשתתף במשחק נושא הפרסים אתם יכולים פשוט לספר עם איזה לק מבין השניים הייתם אתם בוחרים להסתובב במשך שבוע.

ובינתיים - שבוע טוב.

עדכון: את המוצרים ניתן לרכוש גם אצל טכנאיות ביו סקאלפצ'ר ולא רק במוקדי המכירה שצוינו. 

ריגושים זולים, גם אדומים: לקים של ביוטיקייר ומגבונים להסרת לק

הבלתי אפשרי התרחש: אני ממש השקעתי בוקר שלם להסוויץ' את כל אלה, ממש כמו בימים הטובים של הבלוג, כאשר פוסטים של "מה בבקבוק?" הופיעו חדשות לבקרים, ובקושי היתה לכם מנוחה ממני.
ובכן, את המוצרים שלפניכם קיבלתי לפני זמן רב, רב מדי, וחשבתי שזו עשויה להיות הזדמנות טובה עבורכם להעמיד למבחן ביקורתי את הביטוי "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא" בהקשר זה. היו אפוא אתם השופטים.

ולענייננו - אני לא נמצאת כאן בשביל אדומים, אבל למקרה שאתם כן, לקלקני דם חם שלי, אני מקווה שתרוו נחת מהשפעה האדמדמה שלפניכם:
18 הוא אדום מתון ולא בוהק, ובמציאות אפשר להבחין שהוא נוטה מעט לורוד - נטיה שאיננה באה לידי ביטוי התמונות. 
מה אומרים הלקלקנים? אני אומרת NEXT!
שתי שכבות.

81 הוא עוד אדום. שנאמר, אדומים אף פעם לא מתים, הם פשוט מתחלפים... והפעם הנטיה הורדרדה התחלפה לכתמתמה, ואם תשאלו אותי - מוטב כך.
שתי שכבות.

55 הוא למעשה פסוודו אדום - הבקבוק אדום  ככל אדום אחר, אבל הנוזל שקוף כל כך ודל פיגמנט, שאין סיכוי שאי פעם יתקבל הצבע האדום על הציפורניים. התוצאה ג'לית וורודה שמזכירה לי לקים של ילדות הפוקדות גן באופן יומיומי. לא בשבילי, אבל מצד שני כל דבר עדיף על אדום ממש.
שלוש שכבות.

88 הוא כבר סיפור כתום. לא ניאון אבל עם נוכחות בוהקת ולחלוטין לא נחבאת אל הכלים. זה הלק היחידי פה שאני ממש אוהבת. שלוש שכבות.

19 הוא ג'לי סגול טרופית ענבים עתיר ברק אך חסר השראה.
שלוש שכבות.

 09 הוא שימר כחול. כידוע, החל מהקיץ שעבר כחול הוא האדום החדש, והוא ללא ספק הגוון שזוכה לקשט הכי הרבה ציפורני אדם אחרי אדום ברחובות המיוזעים שלכם. אני, שהתגליתי כמושפעת מאופנת הרחובות המיוזעים שלכם הרבה יותר ממה שצריך, כמעט שלא יכולה יותר לראות לק כחול, שלא לדבר על ללבוש אחד כזה. והשימר? מוטב שלא אכנס כעת לדיון עתיק יומין זה, רק אסכם שאלמלא השימר ואלמלא הכחול הלק הזה יכול היה להות מושלם.

אבל לא גמרנו, יש עוד עניין שבגינו התכנסנו: מגבונים ריחניים הטוענים להסרת לק ללא אצטון בתוספת לחות.
ככה נראה העסק:

בתחתית האריזה כתוב: "מגבונים ריחניים ועדינים, מזינים את העור, אינם מייבשים את הציפורן" - וזו אמת לאמיתה. זו הפעם הראשונה שאי פעם נתקלתי במגבוני הסרה עם ריח עדין ולא מזעזע. הם גם באמת אינם מייבשים - לא את העור ולא את הציפורן, ויש להם תחושה לחותית/שמנונית ידידותית להפליא.
הבעיה היחידה היא שהמגבונים האלה לא יעילים. הם אולי נעימים לציפורן ולעור, אבל בהסרת לק הם ממש לא משהו. ואני פונה שוב אל הכיתוב על גבי האריזה: "חסכוני!! - מגבון אחד יעיל לשתי ידיים!". על זה לי לומר דבר אחד בלבד: בולשיט.
המגבונים עצמם דקים ביותר ומאוד קשה להסיר לק עם מגבון אחד - הרבה יותר קל לערום כמה יחדיו ועם הערימה לשפשף את הציפורן כי אחד בדרך כלל נדבק ללק ומתקשה לנוע.

מגבון בודד דק מן הדק

אבל מילא זה שצריך לעבוד עם המגבונים בזוגות או בשלשות - אילו זוג או שלשה לא מספיקים לכל הידיים. בדרך כלל זה זוג לאצבע. לא מאמינים? הנה כמות המגבונים שנדרשה לי להסווצ'ות של היום (קחו בחשבון שכל סווץ' זה ארבע אצבעות וממש לא שתי ידיים):

אז חסכוני זה לא. השתמשתי כמעט בחבילה שלמה.
זאת ועוד, המגבונים בסופו של דבר עשו עבודה הסרה, אבל יש לזכור שזה על סווצ'ים בלבד - כלומר, לקים שמרחתי אך ורק לצורך הצילומים ומיד הסרתי, כך שהם לא התייבשו באופן מלא. יש להניח שבלקים שהתייבשו כמו שצריך מלאכת ההסרה תהיה אפילו יותר מייגעת.
בשורה התחתונה - לא לקנות, למרות שחבילה כזאת נורא זולה (משהו כמו 2 או 3 ש"ח - לא זוכרת בדיוק).

אבל זה לא שלביוטיקייר אין מה להציע בתחום מסירי הלק. כבר יותר משנה שאני משתמשת אך ורק באצטון הטהור שלהם  ותאמינו לי -  יותר טוב מזה אין.  בכל פעם שאני עוברת באחת מהחנויות המקסימות של ביוטיקייר, שתמיד מלאות בשטויות נהדרות ושימושיות (מי יותר מי פחות), אני קונה בקבוק אצטון טהור של ליטר ב - 15 ש"ח.  אני יכולה לומר שבכל ההיסטוריה הלקלקנית שלי נתקלתי במסירי לק יקרים יותר, אבל לא בטובים יותר. האצטון הזה מסיר לק בקלות וביעילות, בלי חומרי ריכוך וטיפוח ובלי יומרות, אבל עושה את העבודה. ישנו מיתוס בקרב חובבות הלקים שמסירי לק ללא אצטון הם טובים יותר לבריאות וגם ידידותיים יותר לציפורן ולעור, אבל אני לא מצאתי לכך כל עדות. לא ראיתי שום הבדל מבחינת נסיוני האישי, וגם לא מצאתי מחקר מדעי רציני שמצביע על עדיפות כלשהי לחומרים המצויים בלקים ללא אצטון. הציפורניים המחורבנות שלי נוטות להישבר ולהתפצל גם אם אני משתמשת באצטון, גם אם אני משתמשת במסירי לק ללא אצטון (והשתמשתי בשנה הראשונה לבלוג כמעט רק בכאלה), וגם אם אני בכלל לא משתמשת במסירי לק או צובעת את הציפורניים (כמו בחודשים האחרונים). כנראה שיש דברים שלא משתנים, ביניהם הציפורניים שעמן נולדתם. אל תצפו שמסיר לק יעשה כל מיני דברים שהגנים או התזונה שלכם אחראיים להם בעצם.

את המוצר הזה לא קיבלתי להתנסות וחבל. הוא פי אלף יותר טוב מהמגבונים המגוחכים שקיבלתי

מחיר לק של ביוטיקייר: 4.5 ש"ח. להשיג בסניפי ביוטיקייר (אם אתם לא מכירים תבדקו איפה יש באתר הבית)

ובינתיים - אדיוס!