יום רביעי, 31 באוגוסט 2011

עודני בחיים

שלום לכם לקלקני סוף קיץ שלי!

כפי שודאי שמתם לב, אין לי יותר מדי זמן אליכם לאחרונה (ולא רק אליכם - לאף אחד). אני מקווה מאוד לחזור לעניינים בקרוב. זה עתה הזמנתי שתי קולקציות סתיו (את זו של אסי ואת זו של צ'יינה גלייז אם אתם מתעקשים לדעת), ואני מקווה שעד שאלה יגיעו אספיק להעלות פוסט סיכום קיץ כמיטב המסורת הבקבוקנית. בינתיים אני מאחלת לכולכם הרבה הנאה מהימים האחרונים של הקיץ. אני כבר מתחילה לרעוד מקור, אבל אם תיתקלו בי במקרה ברחוב חפוית ראש ומסתתרת מאחורי משקפי ענק וכובעים גדולים דעו לכם שזה לא הקור שמעביר אותי על דעתי וגם לא דיכאון סוף הקיץ שפוקד אותי כל שנה, אלא הגוונים הבוהקים והצבעוניים שעל ציפורניכם. סונוורתי כהוגן וזה הזמן לבקש מכם במטותא להרגיע. לקחתם את טרנד הקולור בלוק קצת יותר מדי קשה לאחרונה וזה לא בהכרח נראה עליכם טוב, בייחוד כשזה על כולכם ביחד... ומה שלא נראה טוב על לקלקני ארצי גורם לי להתכווץ, להסתגר, לכסוס ציפורניים, לפרק תוכניות חיסכון, לחלות ובסוף למות.

ועתה, לאחר שברור לכם לגמרי שחיי ומותי תלויים בציפורניכם, לקלקני תופת שלי, סורו נא לביקור בבלוג הלקים החדש "שולפות ציפורניים". הבלוג מנוהל על ידי שתי לקלקניות, לשם שינוי לא פרחות לקים פשוטות כמונו אלא לקלקניות אינטליגנטיות שיודעות איך נראית אוניברסיטה מבפנים (יש גם כאלה מסתבר),  והן אפילו עושות כל מיני דברים מגניבים עם נייל ארט שלא תזכו לראות פה. אחת מהן היא יוליה שהתארחה כאן ב"מה בבקבוק" וכתבה שני פוסטי אורח מזהירים. הנאתכם מובטחת!

שלכם באהבה ובסיאוב,
וניטיגירל

יום שני, 15 באוגוסט 2011

Milani Hi Res

הייתי בטוחה שכבר העליתי פוסט על הלק הזה, אבל מסתבר שלא. על כל פנים, הצילומים היו מזמן כך שיתכן שאינני מדייקת בפרטים הטכניים על הלק (שכבר לא ברשותי לצורך אימות). אבל אתם תסלחו לי כמו שאתם תמיד סולחים לי - כי ככה זה כשאוהבים...

אז מדובר בסגול-לבנדר הולוגרפי שמצטלם יפה בשמש. הקליקו להגדלת התמונות כדי לראות טוב יותר את אפקט ההולו.






דבר האצבע המאשימה: הולולויה.


אני יודעת שאתם אוהבים לקים הולוגרפיים לקלקני שעשוע-צעצוע שלי. אני פחות אוהבת אותם משתי סיבות עיקריות. הראשונה - כי אני לקלקנית של קרם והתכונה הזאת רק הולכת ומתגברת אצלי עם הזמן; הסובלנות שלי ללקים שאינם קרמיים הולכת ופוחתת כתוצאה מכך. השניה -  וזו לא הפעם הראשונה שאני מציינת זאת - הם מרשימים בעיקר תחת נגוהות השמש, עמם אין לי יחסי ידידות מיוחדים. במאורות החשוכות בהן אני מסתובבת הם נראים דלים, רזים ונטולי עוקץ. עם זאת, בלק הספציפי הזה דווקא חיבבתי את המראה הלבנדרי אפרפר הדהוי והמעט עייף, גם אם לא מספיק כדי להשאירו ברשותי.




את HI RES רכשתי ב Cherry Culture.  שלוש שכבות יש פה (כנראה. זה היה נורא מזמן). חושבת שהפורמולה היתה בסדר - שקופה מעט, אבל חווית המריחה זכורה לי כלא בעייתית במיוחד.

בכל פעם שאני קונה לק הולוגרפי אני נשבעת לעצמי שזו הפעם האחרונה, אבל אז מוצאת את עצמי קונה שוב. בסופו של דבר זה תמיד מרגיש כמו צעד שגוי. כבר אין לי אמון בשבועות של עצמי. שבועת שקר דינה מלקות. ייאוש וחדלון אופפים אותי. מוטב לי למות בעריסתי.

ואנא מכם, השתדלו להתקלח יותר.

יום ראשון, 14 באוגוסט 2011

ריגושים זולים: שלושה לקים של...

ביוטיקייר! (וכל הכבוד לפיצ'ה שבאורח פלא ניחשה נכונה!)

האדום שהדאיג אתכם כל כך בפוסט הקודם היה לא אחר מאשר האדום הזה:





ולא. לא המרתי את דתי.  אמרתי זאת תמיד ואומר זאת שוב - לק אדום זה גועל נפש, במיוחד בתקופה כמו זו שלנו, בה כל אשה צודקת ברחוב מתהדרת בציפורניים אדומות. כשלעצמי, אהיה מוכנה להסתכל שוב על לק אדום רק אחרי שהוא לגמרי יצא מהאופנה, כשאף אחת (חוץ מקומץ זונות וזקנות -  ממש כמו שהיה בשנות התשעים, בהן לק אדום נחשב למשוקץ) לא תעז לצאת עם ציפורניים אדומות מהבית. אולי אז תראו אותי מסתובבת עם לק אדום ברחובות, יורקת קליפות של גרעינים לכל עבר, מגחכת על הלקים הכחולים, הירוקים והצהובים שיעטרו את ציפורני ההמון הצודק. עד אז - אני יורקת על כל ציפורן וציפורן מציפורניכן האדומות.
למי מביניכן שאיננה מעוניינת לחכות איתי עד אז כדי ללבוש לק אדום יש לי הצעה עממית:  לק של ביוטיקייר העונה לשם 54 (!) בארבעה וחצי שקלים. האדום הזה עושה את העבודה בשכבה אחת בודדה. הפורמולה סמיכה ומספקת חוויית מריחה נוחה בהחלט. חוץ מהאדום הכל בסדר.

01 הוא כבר סיפור אחר לגמרי. מדובר בצהוב ספק פסטלי ספק בוהק שמאוד מזכיר לי ממתק (נדמה לי שאף הוא משנות התשעים. על כל פנים מאז לא נתקלתי בו) שנקרא "בננית".  אם זכרוני אינו מטעני היה זה ממתק רך וג'לטיני שקצת מזכיר מרשמלו במרקמו, מצופה שוקולד או אחד מחיקוייו, שהדיף ניחוח בננה כימי מהמם.




שטופת נוסטלגיה לבננית, לשנות התשעים, לתום שאבד לנצח ולכבשה דולי אני לא באמת יכולה שלא לאהוב את הגוון של אפס אחד.  מסקנת ביניים: אפס אחת לטובתו.
מאידך - פורמולת האימים וזוועות המריחה (שלוש שכבות - אין הנחות) לא ממש עושים עמו חסד.  מסקנה סופית ברוח שנות התשעים: כבר עדיף רצח רבין, רצח עם ברואנדה או מוניקה לוינסקי.

ואחרון חביב - 96.  גליטר סגגלגל-ורדרד הולוגרפי למטרות ליירינג בלבד. זהו למעשה הגליטר המאורך הראשון שאני רואה בישראל. אף על פי שאני לא עושה ליירינג משמח אותי לדעת שיש גליטר ארוך בישראל. זה גורם לי להרגיש ארוכה וצודקת.
עשיתי איתו שני נסיונות ליירינג. הראשון צפוי ובלתי נמנע והשני מופרך אך משעשע.

 על לק כהה (ווילד ויסטריה של אורלי) -




על אפס אחד:




אינפורמציה לקלקנית שעשויה לעניין: הלקים של ביוטיקייר כנראה עמידים מאוד. לא בדקתי זאת בעצמי אבל קראתי בבלוג של מרינה שלק של ביוטיקייר החזיק עליה חמישה ימים!

להשיג בסניפי ביוטיקייר או באתר האינטרנט.

שימו לב: אני מוכנה לתרום את שלושת הלקים לכל המעוניין/ת. קבלתם לא תהיה כרוכה בהגרלה או רישום, אבל המעוניין (שיצור עמי קשר במייל) יצטרך לאסוף אותם פיזית ממני בהרצליה. לא יהיו משלוחים הפעם, צר לי.

ג"נ: את שלושת הלקים קיבלתי להתנסות מהחברה. 








יום רביעי, 10 באוגוסט 2011

מוצר מצוין: Flexitol Nail & Cuticle cream

את הקרם הזה גיליתי לגמרי במקרה כשאמא שלי ביקשה ממני לקנות לה קרם של פלקסיטול לעור כף הרגל. במדף המוצרים של פלקסיטול בסופרפארם נתקלתי גם בקרם לקיוטיקלס ולציפורניים - מהמוצרים שאני נמנעת מקנייתם בדרך כלל כי נסיון העבר שלי לימד אותי שמשקמי קיוטיקלס למיניהם עובדים באופן רגעי בלבד (המוצר האהוב עלי עד כה היה שמן קיוטיקלס של CND - מוצר מעולה, קליל ולא שמנוני שסקרתי כאן שמשפר את מראה הקיוטיקלס לחצי שעה - שעה, וזה סיפק אותי בשביל צילומים לבלוג), אבל כיוון שאמא שלי נשבעה שקרם הרגליים של פלקסיטול הוא הקרם הכי טוב שהיה לה, וטענה שהוא הופך את העור היבש והקשה של כף הרגל לרך וחלק בשניות, החלטתי לנסות את קרם הקיוטיקלס הזה, ואפילו שילמתי  52 ש"ח עבור טיובה פיצפונת של 20 גרם של החומר הזה. (אגב, ניסיתי לבדוק אם אפשר להשיג באיביי בפחות. לא).



וכמה טוב שעשיתי זאת! זה המוצר היחידי שבאמת עובד לטווח ארוך יחסית. אני אפילו לא משתמשת בו כל יום, ולמרות זאת המצב  טוב לאין ערוך מבעבר. הקיוטיקלס שלי מיובשים כרונית ונראים רע, ועכשיו בזכות הקרם הזה הם נראים ממש טוב. זה די מפתיע התחשב בעובדה שאני נזכרת להשתמש בו פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע.

אציין רק שהקרם הזה לא אמור להחליף את רוטינת טיפוח הקיוטיקלס הרגילה. אני לא מסירה את הקיוטיקלס שלי (רק דוחפת בעזרת אביזרים ותכשירים ייעודיים), אבל לצדי הציפורן גדלים לי שוונצים מעצבנים של עור קשה שאני צריכה להוריד מדי פעם. שימוש בקרם הזה לא מבטל את הצורך להוריד אותם, אם כי נדמה לי שאני עושה זאת הרבה פחות מבעבר.

הקרם סמיך ושמנוני, ולאחר שימוש אני מרגישה צורך לנגב את הידיים (זה בסדר לנגב ידיים כל זמן שהחומר נשאר על הקיוטיקלס), אבל בעיני זה מחיר קטן לשלם עבור מוצר מצוין שעושה עבודה פלאית שכזו.

אה, ועוד דבר - הקרם מתיימר לטפל לא רק בקיוטיקלס אלא גם בציפורן עצמה - לחזק אותה ולהפוך אותה לפחות שבירה. יש לי מעט אמונה ביחס ליכולת של תכשירים חיצוניים לממש הבטחות שכאלה, ומשימוש של מעל חודש בתכשיר קשה לי לומר אם אני מרגישה הבדל כלשהו במצב הציפורניים. הציפורניים שלי אמנם מעט יותר חזקות עכשיו, אבל שינויים בחוזק הציפורניים (שאני נוטה לייחס יותר לתזונה מאשר לכל דבר אחר) חוויתי גם בעבר ללא קשר לשימוש במוצרים, כך שאני לא יודעת אם זה קשור לקרם.  מצד שני - גם לא ממש האמנתי שהמוצר יעשה עבודה טובה בקיוטיקלס כך שאין לי מושג...

והנה טיזר קטן לפוסט הבא:



אתם מוזמנים לנחש - מיהו הלק שבתמונה?



הפוסטים הנצפים ביותר בכל הזמנים